פתיחת התפריט הראשי

תולדותיועריכה

הקמתו, הפסקתו וסגירתועריכה

 
זאב ז'בוטינסקי

"העם" הוקם לקראת הבחירות לקונגרס הציוני ה-17, שנערך בבזל בימים 30 ביוני עד 15 ביולי 1931.[1] התנהלותה של ממשלת בריטניה ושלטונות המנדט הבריטי בארץ ישראל, עוררה מורת רוח רבה בהנהגת ההסתדרות הציונית. אולם בין מנהיגיה: חיים ויצמן, נחום סוקולוב וזאב ז'בוטינסקי שררה מחלוקת כיצד לפלס את הדרך אל מדינה יהודית בארץ ישראל. ז'בוטינסקי, שעמד בראש התנועה הרוויזיוניסטית, החליט על הופעתו של עיתון יומי, אשר יבטא את חזונה ודרכה, ונבחר לו שם: "העם". לשם כך, נוסדה חברת "מגדלור" בכ"ג באייר תר"ץ 21 במאי 1930, אשר הופקדה על הפקתו. עם מייסדי החברה נמנו אנשי התנועה הרוויזיוניסטית, בהם: אברהם וינשל, שמואל פאסמאן, שלמה גפשטיין ודוד מלמד.

ליוזמי העיתון היו תוכניות רבות, למשל להוציאו לאור בשלוש שפות: עברית, אנגלית וגרמנית. אולם לא הצליחו לגייס די משאבים כלכליים והעיתון סבל כל ימיו מהעדר מזומנים ומחסור באמצעי תשלום. אולם התקציב המצומצם שגויס הספיק בקושי להוצאתו בעברית.

הגיליון הראשון של "העם" ראה אור ביום ו' בניסן תרצ"א 24 במרץ 1931. מאה גיליונות שלו הודפסו כסדרם בירושלים, כארבעה חודשים, עד 7 באוגוסט 1931. בפרק הזמן 16 ביוני עד 2 ביולי 1931, נסגר העיתון על ידי שלטון המנדט הבריטי, בהוראתו הרשמית של הנציב העליון סר ג'ון צ'נסלור. הבריטים הסבירו את האיסור על הופעת "העם" לתקופה של שבועיים, בטענה שהעיתון מפרסם חומר הסתה.[2] דוד תדהר הסביר, לימים, כי השלטונות סגרו את העיתון בגלל מאמריו של פון וייזל, אשר בהם האשים את המופתי הירושלמי חג' אמין אל-חוסייני בהסתה למהומות בארץ ישראל.[3]

ביום י"ז בתמוז תרצ"א 2 ביולי 1931, חודשה הופעת "העם", אבל לא לזמן רב. חודש ושבוע לאחר הוצאתו המחודשת, הופיע גיליונו האחרון של "העם" ביום כ"ד באב תרצ"א 7 באוגוסט 1931.[4]

תכנים, עורכים וכותביםעריכה

 
אב"א אחימאיר

נושאו העיקרי של העיתון היה ליבון הרעיון הציוני בהיבט הרביזיוניסטי, לרבות חדשות על הנעשה בסניפי התנועה בארץ ובתפוצות הגולה. בנוסף היו בו גם מדורים לספרות, ספורט ומשפט. מאמר המערכת הופיע בטור, תחת הכותרת: "יומן העם".

 
בנימין זאב פון וייזל
 
יהושע השל ייבין
 
דוד תדהר

העורך הראשי היה ראש התנועה זאב ז'בוטינסקי, ובגיליונותיו פורסמו מאמרים ומסות מפרי עטו. "העם" נוהל בפועל על ידי ד"ר בנימין זאב פון וייזל (שפרסם גם תחת שם העט: "אבי נעמה") מאמרים על תולדות הציונות הרביזיוניסטית, שבה ראה "ציונות מחודשת". ד"ר יהושע השל ייבין מונה לעורך האחראי של העיתון.[5] הכותבים הבולטים אשר העניקו לו את אופיו ואת צביונו היו הוגה הדעות ד"ר אב"א אחימאיר והמשורר אורי צבי גרינברג. חמדה בן-יהודה פרסמה בו סדרת מאמרים על "זיכרונות מחיי אליעזר בן-יהודה". כמו כן השתתפו בכתיבתו ההיסטוריון בנציון נתניהו, המשורר אביגדור המאירי, בצלאל אליצדק (בצלאל קלוזנר, אחיו של ההיסטוריון פרופ' יוסף קלוזנר), (בשם העט: "ב' אליצדק"), יוחנן פוגרבינסקי, החוקר דוד תדהר, דוד סיטון, דניאל סירקיס, מאיר גרוסמן, ד"ר בנימין לובוצקי (לימים: בנימין אליאב), הלל רוזנברג (לימים: הלל הר-שושנים), יוסף קלרמן (בשם העט: בן פורת), אוריאל הלפרין ( לימים: יונתן רטוש; בשם העט: "אריאל שלם") ואחרים.

המחאה על סגירתו בידי השלטונות הבריטיםעריכה

זאב ז'בוטינסקי התייחס בפומבי לסגירת "העם" על ידי ממשלת המנדט בעיתון "ראזסוויט" שהופיע בפריז, בגיליון שראה אור ב-21 ביוני 1931.[6]

סגירת עיתון היא צעד חריג במשטר דמוקרטי, על כן ביטא ז'בוטינסקי ביקורת קשה כלפי שלטונות המנדט הבריטי, ובמקביל, הביע רגשות הערכה והוקרה לאנשי מערכת "העם". הוא הביע תקווה שהמופקדים על הוצאתו לאור יצליחו לחדש את הופעת העיתון. ז'בוטינסקי הבטיח לקוראי מאמרו ב"ראזסוויט", כי הביקורת נגד עוולות המשטר הבריטי המנדטורי תמשך ולא ניתן יהיה להשתיק אותה, לא באמצעים כוחניים כפי אלה שננקטו ולא באחרים, וזאת ברוח מילות שירו הידוע, באותם ימים, של אביגדור המאירי: "לֹא נָזוּז מִפֹּה, כָּל אוֹיְבֵינוּ, כָּל שׂוֹנְאֵינוּ, כֻּלָּם יֵלְכוּ מִפֹּה".[7]

ז'בוטינסקי לא חסך מידע מקוראיו ברחבי העולם על הליכי סגירת "העם" בארץ ישראל. הוא תיאר כיצד "העם" בעריכתו של ד"ר פון וייזל, נסגר בפקודת הנציב העליון הבריטי, וציין כי "הסיבות לצעד ממלכתי זה עדיין אינן ידועות לנו ברגע מסירת הגיליון הנוכחי של 'ראזסוויט' לדפוס; אולם לא קשה לנחשן. העניין אינו נעוץ בתואנה מוחשית זו או אחרת, אלא בכך, שהמִנהל בארץ-ישראל מנסה להחניק את קול מאשימיו העיקריים". הוא ציין לפני קוראיו כי "העם" הוא עיתון לוחם במדיניות האנטי ציונית של ממשלת המנדט: "'העם' עומד בכבוד על עקרונות הציונות המדינית ומוקיע את כזבי המשטר בארץ-ישראל".[8]

השפעה והד ציבוריעריכה

הופעתו של "העם" הייתה קצרת הימים, אולם העשירה את העיתונות העברית. "העם" היה, לכל הדעות, עיתון לוחם. פרסם מאמרים שמתחו ביקורת על כוונת השלטונות הבריטיים לערוך מפקד אוכלוסין ופקפק בכוונותיהם לערוך ואת ממצאיו באופן הוגן. חוקרת העיתונות הרביזיוניסטית ד"ר מינה גראור, מציינת, כי "העם" המשיך בסגנונו ובכיוונו את הקו הרדיקלי שהונהג ב"דֹאר היום". הוא הרבה לבקר את ראשי ההסתדרות הציונית, את מנהיגי מפלגות הפועלים בארץ ישראל ואת העיתונים העבריים העיקריים ביישוב.[9] העיתונים אוזכרו לעיתים על פי צבעים (שביטאו את מהותם על פי כותבי "העם"): "דבר" – אדום, "הארץ" – אפור, "דֹאר היום" – צהוב[10], הפורוורד - צהוב ואדום[11], ו"העם" בתכלת לבן.[12]

מעל דפי "העם" התנהלו דיונים סוערים על אפשרות לפרישה מההסתדרות הציונית, עקב מהלכיה השגויים לדעת מנהיגי התנועה, או הישארות במסגרתה. הדיון התנהל, בין התומכים בז'בוטינסקי המצדד בפרישה, לבין מאיר גרוסמן, שהתנגד לפרישה. העיתון כמעצב דעת קהל היה חשוב לשני הצדדים. גרוסמן אף הבטיח לסייע במימון העיתון. לכן צורף להנהלתו אחד מתומכיו המובהקים ברוך ויינשטיין. אך ההבטחה הכספית לא מולאה.

פון וייזל, אשר ערך את "העם" ושימש גם כנשיא "הועד המרכזי של הצה"ר בארץ ישראל", פרסם בעיתון סדרת מאמרים על הוויכוח הפנים תנועתי. לז'בוטינסקי הדיון המורחב בסוגיה זאת נראה מיותר. וב-24 באפריל 1931, כתב לפון וייזל, כי בהיותו העורך הראשי של "העם" הוא דורש ממנו להפסיק מיד דיונים פומביים על הוויכוחים הפנימיים במפלגה.[13]

בוועידה הארצית השישית של ברית הצה"ר בארץ-ישראל, ב-8 – 10 במאי 1931, ביקשו חברי סיעת האופוזיציה במפלגה להימנע מכל דיון בשאלת היציאה מההסתדרות הציונית. "האופוזיציה דרשה גם שהעיתון 'העם' יימצא תחת פיקוחו הרשמי של מרכז הצה"ר בארץ-ישראל, ושייבחר מרכז חדש, שחבריו לא השתתפו במרכז האחרון או בזה שקדם לו".[14]

הקונגרס הציוני ה-17, שלקראתו הוקם "העם", נערך בראשית יולי 1931. העיתון הביא לידיעת הקוראים את המאבק הרעיוני שהתנהל בו, ופרסם את נאומי הצירים הרביזיוניסטים. הוא הודיע לקוראיו על ביקורתו של ז'בוטינסקי על הנהלת ההסתדרות הציונית, ועל כך שקרע בהפגנתיות את כרטיס הציר שלו וקרא לחבריו לעזוב את ההסתדרות הציונית ולהקים הסתדרות ציונית חדשה.[15] "העם" הכשיר את הדרך לרעיון שקרם עור וגידים עם הקמת ההסתדרות הציונית החדשה (הצ"ח). קונגרס היסוד שלה נערך בווינה שבאוסטריה, בימים ט'י"ד באלול תרצ"ה, 712 בספטמבר 1935.

לקריאה נוספתעריכה

  • זאב ז'בוטינסקי, הרוויזיוניזם הציוני במאבקיו, קובץ מאמרים ב'ראזסוויט' לשנים 1930 – 1931, (עריכה והקדמה: פרופ' יוסף נדבה), תל אביב: הוצאת מכון ז'בוטינסקי בישראל, תשמ"ז 1986.
  • ח' בן-ירוחם, ספר בית"ר – קורות ומקורות, כרך א: מן העם (1923 – 1933), ירושלים ותל אביב: הוועד להוצאת ספר בית"ר, תשכ"ט 1969.
  • מינה גראור, ימי הצה"ר, כרונולוגיה של התנועה הרביזיוניסטית, תל אביב: מכון ז'בוטינסקי בישראל, תשע"ג 2013.
  • מינה גראור (עורכת), כתבי זאב ז'בוטינסקי - ביבליוגרפיה 1897 – 1940, תל אביב: מכון ז'בוטינסקי בישראל, תשס"ז 2007.
  • מינה גראור, העם, בתוך: עיתונות ומפלגה – קשרי הגומלין בין המפלגה הרביזיוניסטית לעיתוניה, תל אביב: מכון ז'בוטינסקי בישראל, תשס"ב 2002, עמ' 65 – 75.
  • אפרים אבן, עיתון 'העם', בארץ ישראל, גיליון 140, הוצאת "היום", יולי 1983, עמ' 34 – 35.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ראו: על הקונגרס הציוני ה-17, באתר תנועת העבודה הישראלית.
  2. ^ ראו: מינה גראור, ימי הצה"ר, כרונולוגיה של התנועה הרביזיוניסטית, [להלן: גראור, ימי הצה"ר], תל אביב: מכון ז'בוטינסקי בישראל, תשע"ג 2013, עמ' 82.
  3. ^ דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, כרך שני, תל אביב: ספריית ראשונים, 1947, עמ' 970.
  4. ^ גליונות "העם" שמורים בתיק עת – 377, בארכיון מכון ז'בוטינסקי בישראל, ובספרייה הלאומית בירושלים.
  5. ^ ראו: גראור, ימי הצה"ר, עמ' 77.
  6. ^ ראו: זאב ז'בוטינסקי, "מן היומן: נאום שילס בוועדת-המאנדאטים, לסגירת 'העם'", בתוך: הרוויזיוניזם הציוני במאבקיו, קובץ מאמרים ב'ראזסוויט' לשנים 1930 – 1931, (עריכה והקדמה: יוסף נדבה), תל אביב: מכון ז'בוטינסקי בישראל, תשמ"ז – 1986, עמ' 167 - 170.
  7. ^ ראו: אביגדור המאירי, לא נזוז מפה, באתר זמרשת.
  8. ^ זאב ז'בוטינסקי, בתוך: גראור, ימי הצה"ר, עמ' 170.
  9. ^ גראור, ימי הצה"ר, עמ' 66.
  10. ^ ראו למשל: עוד רומן אפל א-ד, העם (עיתון ארצישראלי), 28 ביולי 1931
  11. ^ חיה ביתית נאמנת, העם (עיתון ארצישראלי), 12 ביולי 1931
  12. ^ מינה גראור, העם, בתוך: עיתונות ומפלגה – קשרי הגומלין בין המפלגה הרביזיוניסטית לעיתוניה, תל אביב: מכון ז'בוטינסקי בישראל, תשס"ב 2002, עמ' 66
  13. ^ ראו: זאב ז'בוטינסקי (אגרת לוולפגאנג פון-וייזל) 24 באפריל 1931, תיק א 1 / 2 / 21 / 1, בארכיון מכון ז'בוטינסקי בתל אביב.
  14. ^ גראור, ימי הצה"ר, עמ' 80.
  15. ^ ראו: ז'בוטינסקי נואם במליאת הקונגרס הציוני ה-17, בזל, 1931, באתר מטח.