איינדהובן
איינדהובן (בהולנדית: Eindhoven ⓘⒾ, אֵיינטהוֹבֶה) היא רשות מקומית ועיר במחוז צפון בראבנט שבדרום הולנד. איינדהובן ממוקמת במפגש נהר דומל עם נחל גנדר. בעיר מתגוררים כ-440,000 תושבים ובמטרופולין של העיר (הכולל גם את העיר הלמונד) מתגוררים כ-775,000 תושבים. העיר איינדהובן עצמה היא חלק מהמטרופולין ברבאנטסה סטדנריי, שבו מתגוררים למעלה מ-2 מיליון תושבים.
| |||
מרכז איינדהובן | |||
מדינה | הולנד | ||
---|---|---|---|
מחוז | צפון בראבנט | ||
ראש העיר | ר. ואן חייזל | ||
שפה רשמית | הולנדית | ||
שטח | 88.84 קמ"ר | ||
גובה | 17 מטרים | ||
אוכלוסייה | | ||
‑ בעיר | 243,730 (1 בינואר 2023) | ||
‑ במטרופולין | 775,345 (2008) | ||
‑ צפיפות | 2,377 נפש לקמ"ר (2008) | ||
קואורדינטות | 51°26′17″N 5°28′31″E / 51.4381°N 5.4752°E | ||
אזור זמן | UTC +1 | ||
www.eindhoven.eu | |||
העיר ידועה בעיקר בזכות יצרנית הרכב דאף, חברת הטכנולוגיה פיליפס ומועדון הכדורגל פ.ס.וו. איינדהובן.
היסטוריה
עריכהמשמעות השם
עריכההשם איינדהובן הוא הלחם בסיסים המתקבל משתי המילים הבאות; eind – סוף או אחרון (בדומה ל-end באנגלית), ו-hove יחידת שטח קדומה שגודלה נאמד בכ-140 דונם. Eind משמש כסופית נפוצה באזורים רבים בהולנד, ובשמות רחובות, אך לעיתים נדירות כתחילית.
האטימולוגיה של הצירוף איינדהובן אינה ברורה גם בהולנדית, וקיימות השערות שונות בנושא.
המאה ה-12 ואילך
עריכהההיסטוריה הכתובה של איינדהובן מתחילה בשנת 1232, כשהדוכס הנרי הראשון של בראבנט העניק לאנדהובן, אז עיירה קטנה, זכויות של עיר. אותה תקופה היו בעיירה כ-170 משפחות הסגורות בתוך סוללה, ומחוצה לה נבנתה טירה קטנה ששימשה לתצפית והגנה. במהלך השנים העיר גדלה כתוצאה מריבוי טבעי והגירה פנימית, והותר לה לנהל מסחר ואורח חיים עצמאי. מתוך כך חלה עלייה באיכות החיים, וחקלאים מערים סמוכות פקדו את השוק המקומי, מתוקף היותה על ציר מסחר ראשי שקישר בין הולנד ללייז'. בשנת 1388 חומות העיר חוזקו, ומספר עשורים לאחר מכן הוקמה טירה נוספת. בשנת 1486 העיר נשדדה ונשרפה על ידי חיילים מחלדרלנד. השיקום הסתיים ב-1502, כשאז את העיר הקיפה סוללת הגנה גדולה יותר וטירה נוספת. ב-1543 נפלה העיר שוב, הפעם כתוצאה מהזנחות נשנות של מערך ההגנה שנגרמו מהעוני ששרר באותה תקופה, ומהצורך של תושביה להבטיח את פרנסתם. ב-1554 שרפה גדולה כילתה כ-75% מהבתים, אולם העיר שוקמה בשלישית בעזרתו של וילם השתקן. העיר לא ידעה הרבה נחת, כאשר במהלך המרד ההולנדי עברה העיר מידיהם של שליטים הולנדים וספרדים מספר פעמים. ב-1583 העיר נכבשה סופית על ידי חיילים ספרדים וחומותיה הוחרבו. איינדהובן לא סופחה להולנד עד שנת 1629.
עיר רוויית הפיכות
עריכהבמהלך המהפכה הצרפתית איינדהובן סבלה מפלישות רבות של כוחות עוינים, ובמשך המאות הבאות נשתמרה כעיר קטנה עד בוא המהפכה התעשייתית. בתחילת המאה ה-19 נרשמה עלייה גדולה בכל תחומי החיים בעיר. החלה בנייה מאסיבית של תעלות, כבישים ומסילות וב-1843 חוברה העיר עם טילברך שמצפון לה, ואנטוורפן שמדרום. התעשייה סבבה סביב טבק וטקסטיל וכוחה עלה בד בבד עם עליית ענקית החשמל והאלקטרוניקה, חברת פיליפס. ב-1920 אוחדה העיר עם חמש עיירות נוספות בניסיון לנהל ולהסדיר את כמות האוכלוסייה המהגרת שנתווספה עם השנים. למעט מספר שינויים בעיר, והתווספות שני מחוזות נוספים, העיר נשארה מאז ועד היום ללא שינויים מהותיים.
מלחמת העולם השנייה והמאה ה-21
עריכהבמהלך כיבוש ארצות השפלה במאי 1940 נכבשה הולנד ואיתה גם העיר איינדהובן. במשך 3 שנים ויותר הייתה העיר תחת שלטון גרמני. בספטמבר 1944 במהלך מבצע מרקט גארדן שוחררה איינדהובן על ידי כוחות מהדיוויזיות המוצנחות של בעלות הברית. אולם, הכוחות המוטסים לא היו מוכנים להילחם כנגד הכוחות המשוריינים שהיו באזור ונסוגו באבדות כבדות. איינדהובן שבה ונתפסה על ידי הגרמנים. היא שוחררה באופן סופי רק עם התקדמות הכוחות הקרקעיים לעבר גרמניה בשלב מאוחר יותר. שיקום העיר שבא בעקבות נזקי המלחמה, השאיר מעט מאוד סימני היכר מעברה, וממילא הרבה ממורשתה ההיסטורית הושמדה כליל.
בשנות ה-70, ה-80 וה-90 גדלה העיר משמעותית בשל תהליך עיור, הגירה נוספת אל מרכזה ובניית מאות בתים וחוות מערבית לעיר.
איינדהובן התאוששה מהמלחמה ולצד פיליפס הגיעו חברות טכנולוגיות נוספות.
בשנות ה-80 חברת פיליפס הייתה אחד המפעלים המובילים בעולם, וכמעט כולם באיינדהובן היו תלויים בה[דרוש מקור], אולם בסוף שנות ה-90 נכון לעיר משבר חדש. חברת DAF ששכנה בה פשטה את הרגל ופיליפס העבירו את המטה שלהם לאמסטרדם. אחד מכל שלושה אנשים בעיר נותר בלי עבודה.
איינדהובן התאוששה ועברה מהפך מעיר פוסט-תעשייתית כושלת למובילה עולמית בטכנולוגיה ולעיר השלישית בהולנד מבחינה כלכלית. את המפעלים שנסגרו ועמדו ריקים במשך שנים, הסבו פרנסי העיר ויזמים פרטיים למתחמים של עיצוב, בילוי וקולינריה, ובכך שימרו את המורשת התעשייתית של העיר.
בעשור הראשון של המאה ה-21, איינדהובן תפסה את מקומה כבירה לעיצוב תעשייתי בהולנד בכל שנה בחודש אוקטובר נערך בה שבוע העיצוב ההולנדי.
תרבות ואמנות
עריכהמוזיאונים
עריכה- מוזיאון פיליפס - מוזיאון פיליפס מתעד את התפתחות מוצרי החשמל והאלקטרוניקה של פיליפס לאורך השנים.
- מוזיאון ואן אבה - מוזיאון לאמנות מודרנית ועכשווית.
פסטיבלים מקומיים
עריכה- שבוע העיצוב ההולנדי - אירוע העיצוב הגדול באירופה הצפונית, המתקיים מדי שנה באיינדהובן בחודש אוקטובר. האירוע נמשך תשעה ימים, מציגים בו אלפי מעצבים מקומיים ומגיעים אליו מאות אלפי מבקרים מדי שנה.
- פסטיבל גלואו (Glow) - פסטיבל המוקדש לאמנות ולעיצוב תאורה, המתקיים באיינדהובן מדי שנה בחודש נובמבר.
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של איינדהובן (בהולנדית)
- איינדהובן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מיכל מנור, עוף החול ההולנדי, באתר גלובס, 17 באוגוסט 2019
- איינדהובן (הולנד), דף שער בספרייה הלאומית
- איינדהובן, ברשת החברתית פייסבוק
- איינדהובן, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- איינדהובן, ברשת החברתית אינסטגרם
- איינדהובן, ברשת החברתית LinkedIn
- איינדהובן, סרטונים בערוץ היוטיוב
דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | ||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
אמסטרדם רוטרדם | |||||||||
1 | אמסטרדם | צפון הולנד | 1,114,745 | 11 | אלמיירה | פלבולנד | 177,045 | האג אוטרכט | |
2 | רוטרדם | דרום הולנד | 829,875 | 12 | הירלן | לימבורג | 169,560 | ||
3 | האג | דרום הולנד | 803,835 | 13 | דן בוס | צפון בראבנט | 162,165 | ||
4 | אוטרכט | אוטרכט | 382,520 | 14 | ניימכן | חלדרלנד | 161,000 | ||
5 | איינדהובן | צפון בראבנט | 298,795 | 15 | ברדה | צפון בראבנט | 154,880 | ||
6 | ליידן | דרום הולנד | 270,225 | 16 | אמרספורט | אוטרכט | 153,420 | ||
7 | דורדרכט | דרום הולנד | 221,235 | 17 | אנסחדה | אוברייסל | 147,850 | ||
8 | חרונינגן | חרונינגן | 213,705 | 18 | אפלדורן | חלדרלנד | 140,210 | ||
9 | טילבורך | צפון בראבנט | 213,055 | 19 | זוטרמר | דרום הולנד | 124,065 | ||
10 | הארלם | צפון הולנד | 204,570 | 20 | מאסטריכט | לימבורג | 118,250 |