ויקיפדיה

ברברה סטנוויק

שחקנית אמריקאית

ברברה סטנוויק (באנגלית: Barbara Stanwyck;‏ 16 ביולי 1907 – 20 בינואר 1990) הייתה שחקנית אמריקנית, כוכבת קולנוע וטלוויזיה, הידועה במהלך 60 שנות הקריירה שלה כמקצוענית מושלמת ורבגונית בעלת נוכחות מסך חזקה, וחביבתם של במאים בכללם ססיל ב. דה-מיל, פריץ לאנג ופרנק קפרה. אחרי תקופה קצרה של משחק בתיאטרון, היא הופיעה ב-85 סרטים במשך 38 שנים בהוליווד לפני שפנתה לטלוויזיה.

ברברה סטנוויק
Barbara Stanwyck
תמונה מהסרט סטלה דאלאס, 1937
תמונה מהסרט סטלה דאלאס, 1937
לידה 16 ביולי 1907
ברוקלין, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 בינואר 1990 (בגיל 82)
סנטה מוניקה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Ruby Catherine Stevens עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מועדפת מערבון, פילם נואר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1927–1986 (כ־59 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקנית קולנוע, שחקנית טלוויזיה
מקום לימודים תיכון ארסמוס הול עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
מספר צאצאים 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ברברה סטנוויק בסרט Lady of Burlesque,‏ 1943

סטנוויק הייתה מועמדת לפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר ארבע פעמים. וזכתה בשלושה פרסי אמי ופרס גלובוס הזהב. היא קיבלה פרסים על מפעל חיים ממכון הסרטים האמריקאי, מ-Film Society of Lincoln Center, מגלובוס הזהב, מ-Los Angeles Film Critics Association, ומ-Screen Actors Guild. יש לה כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד והיא מדורגת במקום האחד עשר ברשימת כוכבות הסרטים הגדולות ביותר בקולנוע האמריקני בכל הזמנים שבחר מכון הסרטים האמריקאי.[1]

שנותיה הראשונות והקריירה עריכה

ברברה סטנוויק נולדה כרובי קתרין סטיבנס (באנגלית: Ruby Catherine Stevens) בברוקלין, ניו יורק ב-16 ביולי 1907. היא הייתה ילדתם החמישית והצעירה ביותר של ביירון וקתרין מקגי סטיבנס, הזוג היה ממעמד הפועלים, ילידי צ'לסי, מסצ'וסטס והיו ממוצא אנגלי ואירי בהתאמה.[2] כאשר רובי הייתה בת ארבע, אמה נהרגה כשאדם שיכור דחף אותה לעבר חשמלית נוסעת.[3] שבועיים אחרי ההלוויה, הצטרף אביה ביירון לצוות שחפר את תעלת פנמה,[4] ולא נראה מאז.[3] רובי ואחיה ביירון גודלו בידי אחותם מילדרד, שהייתה מבוגרת בחמש שנים מרובי[דרושה הבהרה].[4] כשמילדרד קיבלה עבודה כנערת כ- [דרושה הבהרה]showgirl John Cort, רובי ואחיה ביירון החליפו כמה וכמה בתים אומנים (כארבעה בשנה), שמהם רובי ברחה.[5] רובי למדה במספר בתי ספר ציבוריים בברוקלין, שם היא קיבלה דרך קבע ציונים נמוכים ונהגה להתקוטט עם התלמידים האחרים.[6]

במהלך הקייצים של 1916 ו-1917, כשמלאו לרובי תשע שנים, היא סיירה עם אחותה מילדרד [דרושה הבהרה] ותירגלה את מטלותיה של מילדרד מאחורי הקלעים[דרושה הבהרה].[6] השפעה אחרת על הופעתה הייתה צפייה בסרטים של פרל וייט, שרובי העריצה.[7] בגיל 14 היא נשרה מבית הספר על מנת לעבוד באריזת חבילות בחנות הכלבו של ברוקלין.[8][9] מעט אחרי שהיא לקחה עבודה במילוי כרטיסים במשרד הטלפון של ברוקלין תמורת משכורת של $14 בשבוע, שכר שאיפשר לה עצמאות כלכלית.[10] רובי תיעבה את שתי העבודות, היא התעניינה בעסקי השעשועים, אולם אחותה מילדרד ריפתה את ידיה, כך שעבודתה הבאה של רובי הייתה בגיזור דוגמאות שמלה עבור ווג, הלקוחות התלוננו על העבודה שלא טובה שהיא ביצעה ורובי פוטרה.[11] משרתה הבאה הייתה ככתבנית בחברת המוזיקה של ג'רום ה. רמיק, לשם שינוי באותה עבודה היא נהנתה, אך עניינה האמיתי היה עדיין עסקי שעשועים, ואחותה ויתרה על הניסיונות לבטל אותה מכך.[12] ב-1923, חודשים מועטים אחרי יום הולדתה ה-16, רובי ערכה מבחן בד במקהלה בסטראנד רוף (Strand Roof), מועדון לילה מעל תיאטרון סטראנד בכיכר טיימס.[13] חודשים מספר אחרי כן היא קיבלה עבודה כנערת זיגפלד במהדורות 1922 ו-1923 של מופע הראווה "שגיונות זיגפלד" שהיו נחשבים פורצי דרך לאותה תקופה ואותן ״נערות זידפלד״ זכו לפרסום רב.[14] במרוצת השנים הבאות עבדה רובי כנערת מקהלה, הופיעה מחצות לשבע בבוקר במועדון הלילה בבעלותו של טקסס גינאן, היא אף שימשה לפרקים כמדריכת ריקודים בבית מרזח להומוסקסואלים ולסביות בבעלותו של גינאן.[15] דבר שהקנה לה לאחר מכן מעמד של גיי אייקון, לדבריה: "ידעתי שאחרי גיל ארבע עשרה אפרנס את עצמי, אבל הייתי מוכנה לעשות זאת... תמיד ריחמתי מעט על אנשים מפונקים, וכמובן, הם תמיד ריחמו עלי." (ברברה סטנוויק בראיון ב-1937[11])

ב-1926, רובי הוצגה בפני וילארד מק בידי בילי לאהיף (Billy LaHiff), שבבעלותו היה בר פופולרי אותו שהיה מקום בילוי עבור אנשים מתעשיית הבידור.[16] מק בחר שחקנים למחזהו "The Noose", לאהיף הציע שאת תפקידה של נערת המקהלה יכולה לבצע נערת מקהלה אמיתית, ומק הסכים לאפשר לרובי לעבור מבחן בד.[17] רובי קיבלה את התפקיד, אך המחזה לא נחל הצלחה. על מנת להוסיף פתוס לדרה, הורחב תפקידה של רובי.[18] לפי ההצעה של מק או דייוויד בלסקו, אימצה רובי את שם הבמה ברברה סטנוויק (Barbara Stanwyck), "ברברה, בא מ-Barbara Frietchie ו"סטנוויק" מהשחקן האנגלי ג'ין סטנוויק (Jane Stanwyck).‏ "The Noose" נפתח מחדש ב-20 באוקטובר 1926,[19] ונהיה אחד מהמצליחים ביותר בעונה, רץ במשך תשעה חודשים ו-197 הופעות.[14] סטנוויק כיכבה לצד השחקנים רקס צ'רימן ווילפרד לוקאס. ‏צ'רימן וסטנוויק פתחו ברומן.[20] הופעתה ב"The Noose" זיכתה אותה בביקורות משבחות והמפיק בוב קיין זימן אותה לערוך מבחן בד לסרטו האילם הבא משנת 1927, "Broadway Nights", שם היא קיבלה תפקיד קטן של מעודדת אחרי שהפסידה את התפקיד הראשי, מכיוון שהיא לא הצליחה לבכות במבחן בד.[21] הדבר סימן את הופעתה הראשונה של סטנוויק בסרט. היא שיחקה בתפקיד הראשי על הבמה באותה בשנה ב"Burlesque", מחזה שנקטל בידי הביקורת, אך הופעתה של סטנוויק זכתה לשבחים. (הערה 5) בעודה משחקת ב"Burlesque", הציג אוסקר לבנט את סטנוויק בפני השחקן פרנק פיי. סטנוויק ופיי טענו מאוחר יותר שהם שנאו זה את זה מההתחלה, אולם הם התקרבו אחרי מותו הפתאומי של רקס צ'רימן בגיל 30.[5] צ'רימן חלה בראשית 1928 ורופאו יעץ לו על מסע בים, כשהפליג בספינה לפריז שם תכננו הוא וסטנוויק להיפגש, נפטר צ'רימן מאלח דם.[22] סטנוויק ופיי התחתנו באוגוסט של אותה שנה ועברו להוליווד.[5]

קריירת הסרטים עריכה

 
מהקדימון ל - The Lady Eve‏ (1941)

סרטה המדבר הראשון של סטנוויק היה "The Locked Door"‏ (1928), אחריו הגיע "Mexicali Rose" ב-1929. אף אחד מהסרטים לא נחל הצלחה, אף על פי כן, בחר פרנק קפרה בסטנוויק לסרטו "Ladies of Leisure"‏ (1930).[14] בעקבותיו באו מספר תפקידים זכורים לטוב, ביניהם האם המקריבה את עצמה בסטלה דאלאס (1937), הופעה בסרט ילד הזהב (1939) לצידו של ויליאם הולדן, הנוכלת שמתאהבת במי שעתיד להיות הקורבן שלה (אותו מגלם הנרי פונדה), ב"ליידי איב" (1941), בתפקיד עיתונאית בסרט פגוש את ג'ון דו לצידו של גרי קופר (1941), האשה שמפתה סוכן ביטוח (Fred McMurray) לרצוח את בעלה[23] ב-"ביטוח חיים כפול" (1944), "אהבתה המוזרה של מרתה אייברס" (1946), והרעיה המרושעת ב"סליחה, טעות במספר" (1948). סטנוויק הייתה אחת מהשחקניות ששקלו לפנות אליה על מנת לגלם את דמותה של סקרלט אוהרה ב"חלף עם הרוח" (1939), אם כי היא אפילו לא עברה מבחן בד. ב-1944, סטנוויק הייתה האשה האשה בעלת השכר הגבוה ביותר בארצות הברית.[14] "זוהי אשה שגורמת לכל העולם ליפול לרגליה. (קתלין הווארד על דמותה של סטנוויק ב"Ball of Fire"[24] )

פולין קייל תיארה את משחקה של סטנוויק: "נדמה שהיא חשה אינטואיטיבית כיצד הגוף צריך לנוע לפני המצלמה" ובהתייחס לקריירת הסרטים שלה בראשית שנות השלושים: "רגשנותם של סרטי הקולנוע המדבר הראשונים... רק הדגישו את החדשנות יוצאת הדופן של סטנוויק."[25]

סטנוויק נודעה בשל פתיחותה וטוב-ליבה לצוות מאחורי הקלעים בכל אתר סרטים. היא ידעה את שמות נשותיהם וילדיהם, ושאלה עליהם תוך שהיא מציינת את שמם. פרנק קפרה אמר עליה: "כל הבמאים, השחקנים, אנשי הצוות, וכל היתר אהבו אותה. בתחרות הפופולריות של הוליווד היא הייתה זוכה בפרס הראשון בקלות."[26]

קריירת הטלוויזיה עריכה

כשהקריירה הקולנועית של סטנוויק דעכה ב-1957, היא עברה לטלוויזיה. הסדרה שלה משנת 1962-1961‏ "The Barbara Stanwyck Show" לא זכתה לשיעור צפייה גבוה, אבל זיכתה אותה בפרס אמי הראשון שלה. בסדרת המערבון הטלוויזיונית "The Big Valley" של רשת ABC הפכה סטנוויק לאחת השחקניות הפופולריות ביותר בטלוויזיה, ועל משחקה בה קיבלה פרס אמי נוסף.[14] היא כונתה "גברת ברברה סטנוויק" ותפקידה כראש משפחת ספר שהייתה דומה לזו של בן קרטרייט, אותה שיחק לורן גרין ב"בוננזה". בין השחקנים שכיכבו לצידה של סטנוויק היו ריצ'רד לונג (שהשתתף עמה גם בסרט All I Desire מ-1953), פטר ברק, לינדה אוונס ולי מייג'ורס.

שנים רבות אחרי כן, זכתה סטנוויק בפרס אמי השלישי שלה, עבור הופעתה במיני-סדרה "ציפורים מתות בסתר". ב-1985 היא הופיעה בשלושה פרקים של אופרת הסבון המצליחה מאוד "שושלת", קודם להשקת הסדרה שיצאה ממנה "The Colbys" ושלא צלחה, שבה היא מככבת לצידם של צ'רלטון הסטון, סטפני ביצ'ם, וקתרין רוס. מאוכזבת מהניסיון, נשארה סטנוויק למשך עונה אחת בלבד.[14] (הסדרה שרדה שתי עונות), ותפקידה כקונסטנס קולבי פטרסון, היה האחרון שגילמה. ארל האמר הבן, (המפיק של סדרת הטלוויזיה "The Waltons") רצה בתחילה את סטנוויק לתפקיד הראשי של אנג'לה צ'נינג באופרת הסבון המצליחה משנות השמונים "פלקון קרסט", אך היא סירבה להצעה.

ויליאם הולדן זקף לזכותה את הצלת הקריירה שלו כשהם שיחקו ביחד ב"Golden Boy"‏ (1939). הם נשארו חברים לכל אורך חייהם. כשסטנוויק והולדן העניקו את פרס האוסקר לפסקול הטוב ביותר, הולדן אמר דברי תשבחות על סטנוויק. מעט אחרי מותו של הולדן, סטנוויק השיבה לו כשקיבלה פרס אוסקר לשם כבוד, באומרה בהתרגשות "היום נער הזהב שלי הגשמת את משאלתך."

חייה האישיים עריכה

 
ברברה סטנוויק עם רוברט טיילור, 1941

בעלה הראשון היה פרנק פיי. הם נישאו ב-26 באוגוסט 1928. ב-5 בדצמבר 1932 הם אימצו בן, דיון אנתוני "טוני" פיי, שהיה בן חודש ימים. (הוא וסטנוויק חיו לבסוף בנפרד.) הנישואים ידעו מהמורות, הצלחת הקריירה של פיי בברודוויי לא התרגמה למסך הגדול, בעוד שסטנוויק הגיעה למדרגת כוכבות בהוליווד, אחרי התחלה צולעת. בנוסף לכך, נמסר שפיי הכה את אשתו הצעירה, במיוחד כשהיה שיכור. כמה היסטוריוני סרטים טוענים שהנישואים היו בסיס לסרט "כוכב נולד".[27] הזוג התגרש ב-30 בדצמבר 1935.

ב-1936, בעודה עובדת על הסרט "His Brother's Wife", פגשה סטנוויק את רוברט טיילור לצידו שיחקה והתאהבה. אחרי רומן סוער, הזוג החל לגור יחדיו. נישואיהם בשנת 1939 אורגנו בעזרת אולפני MGM עמם היה לטיילור חוזה, מנהג נפוץ בתור הזהב של הוליווד. היא וטיילור בילו בנעימים בשנות נישואיהם הראשונות, והיו בעליהם של אקרים רבים של מקרקעין באזור יוקרתי במערב לוס אנג'לס. חוותם הגדולה וביתם באזור Mandeville Canyon של ברנטווד בלוס אנג'לס קרויה עד לעצם היום הזה כ"חוותו של רוברט טיילור" בעיני המקומיים.

טיילור ניהל מספר פרשיות אהבים בזמן נישואיהם, בכללם אחד עם אווה גרדנר. רווחו שמועות שסטנוויק ניסתה לשים קץ לחייה כששמעה על הרומן של טיילור עם לאנה טרנר. היא לבסוף תבעה גירושים ב-1950 כשכוכבנית פרסמה את הרומנים של טיילור. הגירושים נכנסו לתוקפם ב-21 בפברואר 1951. אחרי הגירושים, הם שיחקו ביחד בסרטה האחרון של סטנוויק The Night Walker‏ (1964). נמסר שסטנוויק הייתה הרוסה כשרבים ממכתביו ותצלומיו הישנים אבדו בשריפה בביתה. היא מעולם לא התחתנה שוב, וקיבלה דמי מזונות בסך 15 אחוזים ממשכורתו של טיילור עד למותו ב-1969.

סטנוויק ניהלה רומן עם השחקן רוברט וגנר, אותה פגשה על סט הסרט "טיטניק". וגנר, שהיה בן 22, וסטנוויק, שהייתה בגיל 45 בתחילת הרומן, ניהלו מערכת יחסים רומנטית בת ארבע שנים, כפי שמתואר בזכרונותיו של וגנר, "Pieces of My Heart". סטנוויק ניתקה לבסוף את הקשר.[28]

היא הייתה בקשרי חברות אמיצים עם שחקנית הקולנוע ג'ואן קרופורד החל משנות השלושים ועד למותה של קרופורד מסרטן באביב 1977.[29] היא הייתה פרוטסטנטית.[30]

שנותיה האחרונות ומותה עריכה

שנות פרישתה של סטנוויק היו גדושות פעילות, היא ניהלה פעילויות צדקה הרחק מאור הזרקורים. הידרדרותה החלה בעת פריצה לביתה בבוורלי הילס ב-1981, במהלכה הוכתה.[31] ברברה סטנוויק הלכה לעולמה כתוצאה מאי-ספיקת לב, נפחת ומחלת ריאות חסימתית כרונית בבית החולים סנט ג'ון, בסנטה מוניקה, קליפורניה. היא הייתה בת 82 במותה. גופתה נשרפה ואפרה פוזר בLone Pine, קליפורניה.

ביבליוגרפיה עריכה

  • Bachardy, Don. Stars in My Eyes. University of Wisconsin Press, 2000. ISBN 0299167305.
  • Balio, Tino. Grand design: Hollywood as a modern business enterprise, 1930-1939. University of California Press, 1995. ISBN 0520203348.
  • "A Century of Stanwyck." The Commercial Appeal (Memphis, TN) 4 May 2009. Accessed through Access World News on 16 June 2009.
  • Chierichetti, David, and Edith Head. Edith Head: the life and times of Hollywood's celebrated costume designer. HarperCollins, 2003. ISBN 0060567406.
  • Eyman, Scott. "The Lady Stanwyck." The Palm Beach Post (FL) 15 July 2007. P. 1J. Accessed through Access World News on 16 June 2009.
  • Flint, Peter B. "Barbara Stanwyck, Actress, Dead at 82." The New York Times. January 22, 1990. D11.
  • Hall, Dennis. American icons: an encyclopedia of the people, places, and things that have shaped our culture. Greenwood Publishing Group, 2006. ISBN 027598429X.
  • Hirsch, Foster. The Dark Side of the Screen: Film Noir. Da Capo Press, 2008. ISBN 0306817721.
  • King, Susan. "Wagner Memoir Tells of Wood Death, Stanwyck Affair." San Jose Mercury News (CA) 5 October 2008. P. 6D. Accessed through Access World News on 16 June 2009.
  • Lesser, Wendy. His Other Half: Men Looking at Women Through Art. Harvard University Press, 1992. ISBN 0674392116.
  • Madsen, Axel. Stanwyck: A Biography. HarperCollins, 1994. ISBN 006017997X.
  • Muller, Eddie. Dark City: The Lost World of Film Noir. St. Martin's Griffin, 1998. ISBN 0312180764.
  • Nassour, Ellis, and Beth A. Snowberger. "Stanwyck, Barbara." American National Biography Online (subscription only), February 2000. Accessed 1 July 2009.
  • Schackel, Sandra. "Barbara Stanwyck: Uncommon Heroine." In Back in the saddle: essays on Western film and television actors. Ed. by Gary A. Yoggy. McFarland Publishing, 1998. ISBN 078640566X.
  • "The Rumble: An Off-the-Ball Look at Your Favorite Sports Celebrities." New York Post 31 December 2006. Accessed 16 June 2009.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ברברה סטנוויק בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מאה שנים... מאה כוכבים, מכון הסרטים האמריקאי
  2. ^ Madsen (1994), 8.
  3. ^ 1 2 Flint (1990).
  4. ^ 1 2 Madsen (1994), 9.
  5. ^ 1 2 3 Nassour and Snowberger (2000).
  6. ^ 1 2 Madsen (1994), 10.
  7. ^ Diorio, Al Barbara Stanwyck: a Biography
  8. ^ Prono (2008), 240.
  9. ^ (Madsen [1994], 11).
  10. ^ Madsen (1994), 11-12.
  11. ^ 1 2 Madsen (1994), 12.
  12. ^ Madsen (1994), 12-13.
  13. ^ Madsen (1994), 13.
  14. ^ 1 2 3 4 5 6 Prono (2008), 241.
  15. ^ Madsen (1994), 17, 18.
  16. ^ Madsen (1994), 21.
  17. ^ Madsen (1994), 22.
  18. ^ Madsen (1994), 25.
  19. ^ Madsen (1994), 26.
  20. ^ Muller (1998).
  21. ^ "Barbara Stanwyck". Arabella-and-co.com.
  22. ^ Madsen (1994), 32.
  23. ^ אורי קליין, המלצת השבוע: הליידי איב, באתר הארץ, 16 בפברואר 2005
  24. ^ "A Century of Stanwyck" (2009).
  25. ^ "Quotation of review of the film Ladies of Leisure", "Quoted From page 403, Kael, Pauline.5001 Nights At The Movies, Henry Holt, 1991. ISBN 978-0805013672
  26. ^ Eyman (2007), 1J.
  27. ^ Prono (2008), 242.
  28. ^ King (2008).
  29. ^ The BFF's of Classic Hollywood, classichollywood101.blogspot.com
  30. ^ Barbara Stanwyck, lucywho.com
  31. ^ John Stark, Barbara Stanwyck, 'A Stand-Up Dame', people magazine, February 05, 1990 Vol. 33 No. 5


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ברברה_סטנוויק&oldid=38006741"