ברווזן

ברווזן או פלטיפוס (שם מדעי: Ornithorhynchus anatinus) הוא מין יונק ייחודי בעל פה הדומה למקור ומטיל ביצים המשתייך למשפחת הברווזניים והוא המין היחיד בסוגו והיחיד החי במשפחה, אף שבעבר היה סוג נוסף – האובדורודון (Obdurodon) והטיינלופוס שחי לפני 125-112 מיליון שנים התגלה באמצעות מאובנים. הברווזן מוגדר מאובן חי, והוא בין היונקים המיוחדים בעולם: הוא שייך לסדרת יונקי הביב שכיום רק הוא והקיפודניים נמנים עימה. בני סדרה זו מטילים ביצים במקום להמליט גורים, וטמפרטורת הגוף שלהם נמוכה בהרבה משאר היונקים, גופם בעל יכולת וויסות טמפרטורה- אנדותרמי. הוא נמנה גם עם הקבוצה הנדירה של יונקים ארסיים, לאחרונה התגלה כי פרוותם זוהרת תחת תאורת UV (ייתכן עקב זרימת גנים). הברווזן חי באוסטרליה וסביבתה בלבד- מין אנדמי לאוסטרליה.

קריאת טבלת מיוןברווזן
ברווזן
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששמצב שימור: קרוב לסיכון
קרוב לסיכון (NT)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: יונקי הביב
משפחה: ברווזניים
סוג: ברווזן
מין: ברווזן
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Ornithorhynchus anatinus
‏(שו, 1799)
תחום תפוצה
Platypus Distribution.png
תפוצת הברווזן (בסגול כהה)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ברווזן שוחה בטסמניה
שלד הברווזן
ברווזן מציץ מהמים
ברווזן שוחה
איור של זוג ברווזנים משנת 1863

טקסונומיה ואטימולוגיהעריכה

הברווזן נתגלה לראשונה לאירופאים באוסטרליה בשנת 1798. המושל השני של ניו סאות' ויילס, קפטן ג'ון האנטר, שלח לממלכת בריטניה הגדולה חתיכת עור של ברווזן ורישום בדמותו[2]. בתחילה המדענים הבריטיים היו בטוחים כי מדובר במתיחה[3]. כך למשל, ג'ורג' שאו (17511813), בוטניקאי וזואולוג אנגלי, פרסם את התיאור הראשון של בעל החיים הייחודי בכתב העת "Naturalist's Miscellany" בשנת 1799, ובו טען כי קשה שלא להטיל ספק באמינות הגילוי. גם רוברט נוקס האמין כי ייתכן ומדובר בפחלוץ שהוכן בידי מספר אסייאתים[4]. גופו של הברווזן נראה כגופה של חיה דמוית-בונה שנתפר לה מקור של ברווז. שאו אף ניסה לבדוק השערה זו, ובעזרת מספריים ניסה למצוא תפרים בגוף הברווזן[3].

שמו האנגלי של הברווזן, "Platypus", נגזר מן המילים היווניות "πλατύς" (בתעתיק: "פלאטיס", כלומר רחב ושטוח) ו-"πους" (בתעתיק: "פוס", כלומר כף-רגל), ויחד – "כף רגל שטוחה"[5]. שאו בחר ב-"Platypus anatinus" כשמו המדעי החדש של בעל החיים שהתגלה זה עתה, אך במהרה התברר כי שם הסוג כבר תפוס על ידי סוג של דבורי אמברוסיה[6]. ב-1800, הרופא הגרמני יוהאן פרידריך בלומנבאך קיבל ברווזן מחוקר הטבע האנגלי ג'וזף באנקס (17431820). בלומנבאך העניק לו את השם המדעי "Ornithorhynchus paradoxus"‏[7]. עם זאת, כללי המינוח הזואולוגי מעניקים עדיפות לקדימות כרונולוגית (הפעם – של שאו), ולכן מאוחר יותר נקבע שמו המדעי של המין ל-"Ornithorhynchus anatinus"‏[6]. שם הסוג נגזר מן המילה היוונית "ορνιθόρυνχος" (בתעתיק: "אורניתורינקוס", כלומר "מקור ציפור"), ומשמעות השם הספציפי של המין בלטינית "דמוי-ברווז".

אנטומיה ומראהעריכה

גופו של הברווזן, כמו גם זנבו השטוח, מכוסים בפרווה חומה וצפופה שלוכדת בחובה שכבה מבודדת של אוויר המסייעת בשמירה על חום הגוף[6]. הברווזן אוגר בזנבו עתודות שומן, בדומה לשד הטסמני[8]. בין אצבעות רגליו פרושים קרומי שחייה, הבולטים יותר בכפות רגליו הקדמיות. קרומי השחייה מתקפלים כאשר הברווזן מטייל על קרקע יבשה[6]. הזכרים והנקבות מתחילים את חייהם עם דורבן בעקב רגליהם האחוריות, אך רק בזכרים מתפתח הדורבן ובלוטות ארס המחוברות אליו. הזכרים משתמשים בארס כחלק מקרבות החיזור ולא כאמצעי הגנה או תפיסת טרף, לכן ארס הברווזן מיועד לגרום כאב ולא מוות. אצל בני האדם הארס גורם לכאב רב שאינו ניתן להשכחה באמצעות מורפיום. חוטמו גדול וגמיש, ומזכיר במאפייניו את מקורם של הברווזים. עם זאת, החוטם שלו שונה מהותית מן המקור המאפיין את העופות – בעוד שפיהן של העופות מצוי בינות החלק העליון והחלק התחתון של המקור שנפתחים לחשיפת הפה, חוטמו של הברווזן הוא איבר חישה רגיש מגע ואיבר חישה חשמלי (איבר נדיר ביונקי יבשה) ופיו נמצא מתחתיו. איברי החישה מסודרים בזוגות לאורך המקור, ובעזרתם הוא מסוגל לאתר טרף. ההשערה היא שהפרש הזמנים בין איבר חישה אחד לשני מאפשר חישוב מרחק מהטרף בדומה לחישוב סערת ברקים לפי הפרשי הברק והרעם. מיפוי סומטוטופי(אנ') של המוח מראה שהמקור הוא האיבר הדומיננטי במוח בדומה ליד אצל בני האדם. נחיריו ממוקמים על החלק העליון של החוטם. עיניו ואוזניו ממוקמות בשקעים קטנים הנמצאים מאחורי הנחיריים במעלה החוטם. השקעים הללו נאטמים בזמן שחייה[6].

משקלם של הברווזנים נע בין 0.7 ל-2.4 קילוגרמים, כאשר הזכרים גדולים יותר מן הנקבות: בעוד שאורכם של הזכרים הוא בממוצע 50 סנטימטרים (כולל הזנב), אורכן של הנקבות מגיע בממוצע ל-43 סנטימטרים בלבד[6]. יתר על כן, ניכר כי גודלם של הברווזנים מציג שונות גאוגרפית ברורה – אך לא כזו העונה לכלל אופייני כמו כלל ברגמן, ולכן הסברה היא כי מקור השונות הוא בגורמים סביבתיים כמו טריפה והפרעות מצד האדם[9].

טמפרטורת גופו הממוצעת של הברווזן היא 32 מעלות צלזיוס, בשונה מהטמפרטורה האופיינית (37 מעלות צלזיוס) של יונקי השליה (Placentalia)‏[10]. המחקר מציע כי שוני זה התפתח בהדרגה אצל יונקי הביב כתגובה לתנאים סביבתיים קשים, ולא תכונה מיוחדת שאפיינה אותם מן ההתחלה[11].

לברווזנים הצעירים שלוש שיניים טוחנות מחודדות, אותן הם מאבדים בסמוך לעזיבתם את המחילה[12]. לסת הברווזן והשריר האחראי על פתיחתה וסגירתה שונים מהאיברים המקבילים אצל יונקי השליה. הפתח החיצוני של האוזניים נמצא בבסיס הלסת. רגליו משתלחות מחוץ לגוף, ולכן דרך הילוכו מזכירה את זו של רוב הזוחלים (ולא את של היונקים המהלכים על ארבע) בנוסף בשונה משאר היונקים הפלטיפוס מתפקד במיטביות במים ולא ביבשה, כאשר מתהלך ומתפקד על היבשה גופו צורך כ30 אחוז יותר אנרגיה מאשר במים.

תפוצה ושימורעריכה

הברווזן נפוץ במזרח אוסטרליה ובטסמניה בכל אזורי האגמים ונהרות, גם אלו הנמצאים בגובה רב, כ-914 מטרים מעל גובה פני הים. הם מעדיפים מים בטמפרטורה של 25–30 מעלות צלזיוס. יישובי האדם הקרובים לאגמים, מצמצמים את מספר הפרטים באזורים מסוימים.

על אף שהוא מצטיין בשחייה, תנועתו במים אינה מהירה והוא מעדיף זרמים איטיים. הברווזן חופר מחילות על גדות מקווי מים מתוקים, נהרות או אשדות. המחילות מגיעות ל-4.5-9 מטרים באורכן, הן נבנות בצורה אובאלית, מעט מעל קו המים ומכוסות בצמחייה.

המין נחשב, על אף תפוצתו, כמין בסיכון בכל אוסטרליה ובטסמניה, מכיוון שבית הגידול הטבעי שלו נהרס בהדרגה בשל בניית סכרים וזיהום הנהרות, ירידת מפלס בזרמי נחלים עקב בצורות מתמשכות ושריפות שפקדו את אוסטרליה, ציקלונים ושיטפונות בעיקר בצפון אוסטרלי משינויי האקלים. שימוש במים לטובת האדם: שתייה, תעשייה וחקלאות, כריתת עצים, תלישת צמחייה וניהול אדמה לא נכון הוריד את מפלס המים ובאזורי נחלים עירוניים, איכות מים לקויה עקב שימוש בדשנים, זיהום מתכות כבדות, פסולת פלסטית, מתכת וגומי. טביעה עקב רשתות דייג או ציד סרטנים לא מותאמות. בטזמניה, פטריה שפגעה מקומית. טרף על ידי כלבים שועלים וחתולים. ייחודיות המין אף גרמה לו להיות פופולרי ומוכר בקרב גני חיות ברחבי העולם. ישנם אזורים מוגנים במיוחד עקב נוכחות המין ואף יש איסור פעילות דייג או צייד סרטנים כדי שפלטיפוסים לא ילכדו ברשתות ויטבעו- מין דגל- מין שעקב הפופולריות ואהדת הקהל נעשים מאמצים לשימורו בטבע בנוסף גורם לכך שמינים נוספים יזכו לפעולות שימור עקב תוקף שיתוך מרחב מחיה עם המין.

התנהגות, אקולוגיה ורבייהעריכה

הברווזן חי לבדו - פיזור אקראי ונפגש עם בן המין השני רק לשם ההזדווגות, אולם ניתן למצוא מספר פריטים השותפים לאותה טריטוריה, מי שכן ימצאו מקובצים אלו יהיו האם והצאצאים שלה, במספר החודשים ה ראשונים לאחר שיצאו ממערת הקינון ועד לשנה ולאחר מכן הצאצאים יתרחקו עצמאית מהאזור ואחד מהשנייה .
שעות פעילותו משתנות, אך לרוב הוא יוצא ממאורתו בשעות הבוקר המוקדמות ובערב. הוא מחפש אחר מזון 12–13 שעות ביממה וצורך כמות מזון במשקל של עד חמישית ממשקל גופו. בשעת ליקוט המזון הוא יכול לצלול 80 פעם במשך שעה אחת, 20-40 שניות לצלילה אחת, בעוד שזמן המנוחה המקסימלי בין צלילה לצלילה הוא 10 שניות.

הברווזן נצפה לעיתים כשהוא מסתתר בגומחות בתוך מקווי המים. בדיקות שנעשו גילו כי הקצב המטבולי בעת המנוחה במים נמוך בהרבה מבמנוחה על הקרקע. ברווזן החושש לחייו ישאר במים עד ל-10 דקות בקירוב.

הברווזן יוצא לקרקע רק במטרה לנקות את פרוותו – זאת הוא עושה על ידי חיכוך בסלעים, כמו כן על הקרקע הוא מוצא תוספות מזון כתולעי קרקע. הליכה מרובה תיעשה רק במטרה לעבור ממקווה מים אחד למשנהו, במקרה והקודם אבד או במהלך תקופת הפיזור לאחר היציאה מהמחילה בגיל שנה.

הרבייה מתרחשת בעונת האביב וחוזרת בכל שנה כלומר, iteroparous- בעלי יכולת להתרבות מספר פעמים במהלך מחזור החיים. מוקדם יותר בצפון אוסטרליה מאשר בדרומה. איברי הרבייה גם אצל הזכרים וגם אצל הנקבות הופכים בשלים להתרבות כל תקופה מחדש ובין תקופות רדומים זאת עקב התפרצות הורמונלית בסמוך לעונת הרבייה. ההזדווגות מתרחשת בתוך המים, ולאחריה 1–3 ביצים מתפתחות ברחם הנקבה במשך 28 ימים. במהלך תקופה זו הנקבה בונה קן מוסתר במחילה שאורכה כ-20 מטרים ובקצהו צמחייה מרובה. גודל הביצים הכדוריות הוא כ-11 מ"מ, והנקבה דוגרת עליהן במשך כ-10 ימים. הוולד יונק מבלוטת חלב, שכמו אצל הקיפודן אינן מופיעות כפטמות אלא כחריצים על גבי הבטן, והשיער באזור מסייע באקט היניקה. בגיל שישה שבועות מתכסים הוולדות בשיער, עיניהם נפקחות והם מסוגלים לעזוב את הקן לטיולים קצרים ואף להיכנס למים. בגיל 4–5 חודשים נגמלים הצעירים מהיניקה.

נצפתה עד כה רבייה אחת בלבד בשבי ועל כן מעט ידוע על הרגליי הרבייה. הברווזן מגיע לבגרות מינית מגיעה בשנה השנייה לעונת הרבייה מרגע עזיבתם של הפאגלים את המחילה, פאגל- שמו של תינוק הפלטיפוס.

תדירות הרבייה במין מוגדר לפי לחצי סביבה ותחרות, יש מצבים בהם לחצי הסביבה נמוכים או מחסור בנקבות בוגרות בסביבה יביא לירידה תחרות על זיווג ולכן נקבות צעירות כבר יפעלו לרבייה ולהפך, ניצפו מיקרים בהם נקבות החלו פעילות מינית מאוחרת בגיל 4. נקבות פוריות ופעילות להבאת צאצאים עד גיל 11.

המין משתייך לברירת K עקב מספר צאצאים נמוך וטיפול ממושך מצד האם בצאצאים, הפלטיפוסים בעלי מחזור חיים פשוט זהים מהיוולדם לכל אורך שנות חייהם.

תזונהעריכה

איסוף המזון בתוך המים נעשה כאשר העיניים, האוזניים והנחיריים סגורים ואטומים לכניסת מים. המקור מתפקד כגשש תחושתי על בסיס זיהוי של מטענים חשמליים, המאפשר לברווזן ללכוד את מזונו, המורכב מתולעים, ראשנים, סרטנים קטנים, ומגוון חרקים ורימות החיות במים ומשלל רכיכות.

המזון נאגר בלחיים ונאכל כשהוא על היבשה. הבוגרים חסרי שיניים, והם נעזרים בלוחות קרניים הממוקמים בלסתות ומשמשים ללעיסת המזון. הברווזן נצפה פעמים אחדות כאשר הוא משתמש ברגליו, ידיו ואף מקורו וגחונו כדי להפוך אבנים שתחתיהן מסתתר מזונו.

תהליכי ספציאציהעריכה

התפצלות לפני 250 מיליון שנים בין עידנים ת'רסיק למסוזואיק נשארה תכונת הטלת ביצים להתרבות וצורת גפיים ביחס לעמוד שידרה בדומה לזוחלים. לפני 160 מיליון שנים עקב התרחקות היבשות- סחיפה גנטית השאירה חלק מהתכונות של האב הקדמות אובדורודון אך לא את כולן למשל איבוד שיניים טוחנות שנמצאו במאובנים של המין הקדום, בנוסף מין קדום סטרפאדון נמצא בעל תכונה חישה אלקטרומגנטית ושיניים, מותאם לאזוריים ימים (תכונה מתכנסת לדוגמה עם כריש) מתאים לתיאורית נדידת היבשות- אוסטרליה הייתה במיקום אחר ואופיינה באקלים לח יותר.

יחסי גומליןעריכה

הפלטפוס הוא הטרוטרופ, קרניבור שטורף את מזונו. הנמנים במזונותיו הם זחלי חרקים, סרטנים, שרימפס רכיכות ודו-חיים, מי שניזון ממנו ביחסים קרניבורים הם כלבים ושועלים, בעבר בני אדם היו צדים אותו למאכל ולפרווה כיום לא. לפלטפוס יחסי סימביוזה פרזיטיות עם הטפילים חיידקים, פטריות ומין קרציות ייחודי לו- Ornithorhynchi Ixodes.

בין הפלטיפוס למיני דגים מסוג סלמון, פורל והמוט שוררת תחרות על משאבי מזון . סביבת המחיה שלהם חופפת עם הפלטיפוס וגם הם צורכים למחייתם את ה רכיכות וה סרטנים.

קישורים חיצונייםעריכה

Grant, T. (2007). Platypus (4th ed) CSIRO Grant, T. R., & Temple-Smith, P. D. (2003).

Conservation of the Platypus, Ornithorhynchus anatinus: Threats and Challenges. Aquatic Ecosystem Health & Management, 6(1), 5–18. From https://doi.org/10.1080/14634980301481

Woinarski, J. & Burbidge, A.A. (2016). Ornithorhynchus anatinus. IUCN Red List of Threatened Species. From https://www.iucnredlist.org/species/40488/21964009#text-fields

Bino, G., Kingsford, R. T., Archer, M., Connolly, J. H., Day, J., & Dias, K. et. al. (2019). The platypus: evolutionary history, biology, and an uncertain future. Journal of Mammalogy, 100(2), 308–327. From- https://doi.org/10.1093/jmammal/gyz058


הערות שולייםעריכה

  1. ^ ברווזן באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ Brian K. Hall (1999-03). "The Paradoxical Platypus". BioScience 49 (3): 211–218. American Institute of Biological Sciences. doi:10.2307/1313511.
  3. ^ 1 2 (Platypus facts file), Australian Platypus Conservancy.
  4. ^ "Duck-billed Platypus". Museum of hoaxes. Retrieved on 2008-04-02.
  5. ^ Liddell & Scott (1980). Greek-English Lexicon, Abridged Edition. Oxford University Press, Oxford, UK. ISBN 0-19-910207-4.
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 J.R.Grant. "Fauna of Australia chap.16 vol.1b". Australian Biological Resources Study (ABRS). Retrieved on 2006-09-13.
  7. ^ "Platypus Paradoxes" National Library of Australia (2001–08). Retrieved on 2006-09-14.
  8. ^ Guiler, E.R. (1983). "Tasmanian Devil", in R. Strahan Ed.: The Australian Museum Complete Book of Australian Mammals. Angus & Robertson, 27–28. ISBN 0-207-14454-0.
  9. ^ Sarah Munks and Stewart Nicol (1999–05). "Current research on the platypus, Ornithorhynchus anatinus in Tasmania: Abstracts from the 1999 'Tasmanian Platypus WORKSHOP'". University of Tasmania. Retrieved on 2006-10-23.
  10. ^ "Thermal Biology of the Platypus". Davidson College (1999). Retrieved on 2006-09-14.
  11. ^ ^ T.J. Dawson, T.R. Grant and D. Fanning (1979). "Standard Metabolism of Monotremes and the Evolution of Homeothermy". Australian Journal of Zoology 27 (4): 511–515. CSIRO. doi:10.1071/ZO9790511.
  12. ^ Hugh Race. "Living mammals are placentals (eutheria), marsupials, and monotremes". Geowords. Retrieved on 2006-09-19.