בונה (בעל חיים)

סוג של יונק

בונה (שם מדעי: Castor) הוא מכרסם גדול, סוג יחיד במשפחת הבוניים (Castoridae). הבונה מבלה את רוב זמנו במים ונפוץ באמריקה הצפונית ובאירופה. הבונים ידועים בעיקר בשל כישרונם בבניית סכרים. הבונים חיים במושבות על איים דמויי כיפה.

קריאת טבלת מיוןבונה
בונה אמריקאי
בונה קנדי
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכרסמים
תת־סדרה: דמויי בונה
משפחה: בוניים
סוג: בונה
מינים
שם מדעי
Castor
ליניאוס, 1758
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מבנה הגוף עריכה

משקלו של הבונה הממוצע 15–20 קילוגרם ואורכו כ-75 סנטימטרים. גופו של הבונה כבד ורגליו קצרות ואינן מותאמות להליכה, והוא מבלה את רוב זמנו במים. פרוותו של הבונה עמידה בפני מים ואצבעותיו מחוברות בקרום. הבונה מסוגל לצלול במשך כ-15 דקות, מכיוון שבאותו זמן אוטם שסתום את אוזניו וחוטמו. זנבו של הבונה קשיח ודמוי משוט, ומשמש לו כ"הגה". כמו לכל המכרסמים, גם לבונה זוג שיניים קדמיות חזקות וגדולות, שעל הבונה להשתמש בהן ללא הפסק על מנת שלא יגדלו יתר על המידה. לבונה יש טופר מיוחד על האצבע השנייה של הרגל האחורית, המשמש אותו לניקוי פרוותו.

מינים עריכה

  • בונה קנדי (Castor canadensis) – בעבר היה נפוץ בכל אמריקה הצפונית, ממקסיקו ועד אלסקה, אבל הציד גרם להיעלמות הבונים כמעט מכל שטחה של ארצות הברית, והם נדירים גם בחלקים גדולים של קנדה. כיום הבונה הוא חיה מוגנת באמריקה, והוא החיה הרשמית של קנדה ושל מדינת אורגון. הוא נבדל מהבונה האירופי במבנה הגולגולת והחוטם.
  • בונה אירופי (Castor fiber) – בעבר היה הבונה נפוץ ביותר באירופה הצפונית והמרכזית. עם זאת, ציד ממושך של הבונים בשל פרוותם ובשל סגולות רפואיות שיוחסו לבלוטות הריח שלהם, גרמו כמעט להכחדתם מנופי אירופה. ארגוני הסביבה מנסים להשיב את הבונים לסביבתם האירופית הטבעית, והם נפוצים כיום בצרפת, נורווגיה וגרמניה. הבונה נכחד בבריטניה כבר במאה ה-16, אך ישנו רצון להקים מושבות בונים בסקוטלנד.
  • Castor californicus – נכחד
  • Castor praefiber – נכחד

אורח חיים עריכה

הבונים הם יצורים חברתיים, וחיים במושבות שמכילות לרוב מספר גדול של משפחות. כל משפחה חיה ב"קן" העשוי ממוטות ומענפים. ככל שגילו של הקן רב יותר, כך הוא יהיה גדול יותר, מכיוון שהבונים שבים ומגדילים אותו מדי פעם. רוחבם של הקינים הגדולים ביותר שנמצאו היה 6 מטרים, וגובהם הגיע ל-2 מטרים. הבונים אינם שוקעים בשנת חורף, אך פעילותם בעונה הקרה מצטמצמת. באביב ממליטה נקבת הבונה בין שניים לחמישה צאצאים. הבונים הם יצורים ליליים, וניזונים מעצי צפצפה וערבה. טורפיו של הבונה הם הזאבים והדובים.

סכרים עריכה

 
סכר של בונה

בניית סכרים משמשת את הבונה בכך שהסכר שומר על מפלס מים גבוה דיו, על מנת שהכניסה לקן תהיה תת-מימית. על אף המוניטין שיצא לבונה בבניית סכרים, הבונה האירופי כמעט ואינו עוסק בכך, אלא חי על גדות הנהר. הבונה הקנדי בונה סכרים על ידי כריתת עצים בשיניו, ומסוגל לבנות סכרים גדולים מאוד – במונטנה נמצא סכר שאורכו למעלה מ-600 מטרים.

לאחר כריתת העץ, מסלק הבונה את הענפים וחותך את הגזע לאורך המתאים לו לבניית הסכר. לאחר מכן הוא גורר את הענפים אל המים, ומשיט אותם אל היעד. לעיתים צריך הבונה לדחוף את הקורות במורד גבעה, ולכן הוא מקדים ו"מנקה" את השטח ממכשולים היכולים להפריע לו. הבונים מסוגלים גם לחפור תעלות על מנת להעביר בהן את הענפים, ואורכן יכול להגיע ל-300 מטר.

כאשר הסכר נפגע כתוצאה מהצפה, מתקן אותו מייד הבונה על ידי הוספת ענפים, אבנים ובוץ. כשזרמי המים משקיעים סחף בקרקעית הנהר, מגביהים הבונים את הסכר ולעיתים גם מאריכים אותו.

התגלה כי סכר שבנו בונים סינן עשרות אחוזים מהחנקות שהיו במי הנהר[1].

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה