ברנרדו או'היגינס

ברנרדו או'היגינס ריקלמהספרדית: Bernardo O'Higgins Riquelme, (או'חיגינס); ‏ 20 באוגוסט 1778 - 24 באוקטובר 1842) היה פוליטיקאי ואיש צבא צ'יליאני הנחשב לאחד מאבות המולדת ולאחד מהאישים החשובים בעצמאות מדינות אמריקה הלטינית בכלל וזו הצ'יליאנית בפרט. הצהיר על עצמאותה של צ'ילה והיה לראש המדינה הצ'יליאנית המודרנית הראשון, בין השנים 18171823, משרה ממנה התפטר מרצונו וגלה לפרו, שם נפטר.

ברנרדו או'היגינס
Bernardo O'Higgins Riquelme
130 Chile.JPG
לידה 20 באוגוסט 1778
צ'ילאן, צ'ילה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 באוקטובר 1842 (בגיל 64)
לימה, פרו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ספרד, פרו, צ'ילה, הקונפדרציה הפרו-בוליביאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • Colegio San Buenaventura
  • האוניברסיטה הלאומית סן מרקוס עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Firma B.Ohiggins.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

ביוגרפיהעריכה

שנותיו המוקדמותעריכה

ברנרדו או'היגינס נולד בצ'ילאן (Chillán), צ'ילה, הממוקמת כ-400 ק"מ מדרום לסנטיאגו דה צ'ילה. הוא היה בנם הבלתי חוקי של איזבל ריקלמה, בתו של חבר מועצת העיר, ושל אמברוסיו או'היגינס, אירי בשירות האימפריה הספרדית שהיה בזמן הלידה קצין בדרג לא גבוה, קודם לימים לתפקידים בכירים, כמו האינטנדנט הראשון של האינטנדנסיה של קונספסיון, מושל צ'ילה והמשנה למלך של מלכות המשנה של פרו. אביו מעולם לא הכיר באופן רשמי בברנרדו כבנו, אשר נשא לפיכך, עד מותו של אביו בשנת 1801, את שם משפחתה של אמו, ואף לא פגש בו מעולם פנים אל פנים. עם זאת, אביו בכל זאת תמך בו כספית, והיה מעורב בחינוכו. ברנרדו גודל בשנותיו הראשונות על ידי משפחת אמו, אשר נישאה כשנתיים לאחר לידתו לדון פליקס רוזריגס (Rodriguez), חבר של אביו. לאחר מכן, עבר לטאלקה (Talca), כ-250 ק"מ מדרום לסנטיאגו דה צ'ילה, שם גודל על ידי משפחת סנדקו, הסוחר הפורטוגלי ז'ואן אלבנו פריירה מרקס (Albano). בגיל 15, או'היגינס נשלח ללימה על ידי אביו, ובהמשך, בגיל 17, נשלח ללונדון, כדי להשלים את השכלתו. בלונדון, שם למד היסטוריה ואומנויות, ברנרדו התוודע אל פרנסיסקו דה מירנדה, אשר בהשפעתו הצטרף אל הבונים החופשיים, וכן פיתח גאווה לאומית ומחויבות לעצמאות אמריקה הלטינית. בשנת 1798, ברנרדו או'היגינס עשה דרכו לספרד, והתמהמה זמן מה בטרם חזר לדרום אמריקה, עקב מלחמות המהפכה הצרפתית. כך, או'היגינס חזר לצ'ילה ב-1802. אביו, שהלך בינתיים לעולמו, הוריש לברנרדו, אשר כאמור אימץ אז את שם משפחתו של אביו, אסיינדה (hacienda, נחלה במושבות ספרד הקולוניאלית) באזור לוס אנחלס, אשר באותה תקופה, עידן מלחמת האראוקו, נחשב כאזור ספר, שם חי או'היגינס כאציל כפרי. בשנת 1806, או'היגינס נתמנה כחבר מטעם לאחה (Laja) שבסמוך ללוס אנחלס, בקבילדו המקומי.

 
דיוקנו של ברנרדו או'היגינס בספריית הקונגרס הלאומי של צ'ילה.

המאבק לעצמאות צ'ילהעריכה

הצטרפות או'היגינסעריכה

בשנת 1808, עברה ספרד לשליטת נפוליאון, אשר המליך עליה את אחיו. האליטה הצ'ילאנית, אשר נותרה נאמנה לפרננדו השביעי, מלך ספרד בטרם נפוליאון השתלט עליה, הקימה ממשלה (חונטה), בעלת אוטונומיה ככל הקשור לשלטונות באירופה, כל עוד מצב זה נמשך. ב-18 בספטמבר 1810 (כיום יום העצמאות הצ'יליאני), או'היגינס הצטרף לאותה התארגנות, בה הלך וגדל המחנה אשר דגל בעצמאות מלאה, דעה בה דגל או'היגינס, בהשוואה לזה הדוגל בנאמנות למלך הספרדי. לאחר שהצטרף, לחץ להקמת קונגרס לאומי צ'יליאני, ועם כינונו של זה, נבחר אליו כנציג מטעם מחוז לאחה. המחנה אשר דגל בעצמאות מלאה, היה מפולג אף הוא, הן על רקע גיאוגרפי, בעיקר סנטיאגו דה צ'ילה לעומת קונספסיון, הן על רקע נאמנויות אישיות ומשפחתיות, והן בין הדוגלים במיקוד המאמץ בעצמאות צ'ילה לבדה, לעומת עצמאות לאמריקה הלטינית כולה. עם האחרונים נמנה או'היגינס, וכמוהו גם חוסה דה סן מרטין, אולם הדוגלים במאבק למען עצמאות צ'ילה הם הם אשר ריכזו בידם את מירב הכוח. בשלב זה, או'היגינס אייש עמדת פיקוד נמוכה יחסית בקרב המורדים, ואף ממנה פרש חזרה לאחוזתו, ב-1812, בשל בריאותו הלקויה.

לחימה כנגד המלוכניםעריכה

ב-1813, הספרדים, אשר השתחררו מעולו של נפוליאון, שיגרו לצ'ילה חיל משלוח על מנת לחזור וליטול לידיהם את השלטון במקום. או'היגינס, לשמע הידיעות, גייס כוח מקומי ועל פי הוראות פיקוד צבא המורדים, נשלח אל לינארס (Linares, יישוב אשר נוסד על ידי אמברוזיו אביו), כ-300 ק"מ מדרום לסנטיאגו, על מנת לנתק שם את הצבא הספרדי. בקרב אשר התחולל במקום, נחל הכוח בפיקודו של או'היגינס ניצחון, ובעקבות הצלחה זו, או'היגינס קודם לדרגת קולונל. באוגוסט 1813, או'היגינס והכוח אשר תחת פיקודו נטלו חלק במצור הבלתי מוצלח על צ'ילאן. ב-17 באוקטובר, הותקף כוח של צבא המורדים באל רובלה (El Roble), כ-40 ק"מ דרומה מערבה לצ'ילאן. מפקד הצבא, חוזה מיגל קאררה (Carrera), נס מן המקום. או'היגינס, לעומת זאת, קיבץ כ-200 לוחמים, ואלה עמדו בפרץ, ואף גרמו לנסיגת המלוכנים. בהמשך, על אף שנפצע ברגלו, פיקד על רדיפה אחר הנסוגים. בעקבות קרב זה, החליף או'היגינס את קאררה בפיקוד על הצבא. בחודשים הבאים, שני הצדדים היריבים הותשו, ולפיכך, ב-3 במאי 1814, חתמו על הסכם ולפיו המורדים בצ'ילה הכירו פורמלית בכפיפותם לכתר הספרדי, ומאידך, הספרדים הכירו בממשלה הזמנית של צ'ילה, אך לא בדגל הצ'ילאני אשר זו קבעה, והבטיחו להסיג את כוחותיהם. בפועל, שני הצדדים לא מילאו חלקים רבים בהסכם, אשר אף לא כלל חילופי שבויים, אשר אחד מהם היה קאררה, והוא שימש עבורם אך כאמתלה להפוגה. קאררה, אשר התנגד הן להסכם, הן לאו'היגנס, נמלט מן השבי, וב-23 ביולי ערך הפיכה אשר העלתה אותו לשלטון. ב-26 בחודש הבא התנגשו כוחותיו של קאררה, בפיקוד אחיו לואיס, והיכו את כוחותיו של או'היגינס, אם כי אלה האחרונים שימרו את כושר לחימתם. זמן קצר לאחר סיום אותו קרב, הגיעו ידיעות ולפיהן אודות כוח מלוכני העושה דרכו לעבר קונספסיון, דבר שהניע הן את או'היגינס, הן את קאררה, להניח לעת עתה ליריבותם, ולאחד כוחות כנגד האוייב המשותף. בקרב רנקגואה, ב-1 וב-2 באוקטובר, הובסו המורדים, ואו'היגינס, וכן חלק קטן מן החיילים שבפיקודו, נחלצו בעור שיניהם. הספרדים (פורמלית: כוחות מלכות המשנה של פרו), אשר המשיכו וכבשו את סנטיאגו, חזרו והשתלטו על צ'ילה.

או'היגינס גולה מצ'ילהעריכה

עם הכיבוש מחדש של "המולדת הישנה" (Patria Vieja), כפי שכונתה צ'ילה בין שלבי עצמאותה הראשונים ב-1810, לקרב רנגקואה, בידי כוחות מלכות המשנה של פרו, או'היגינס חצה את הרי האנדים מזרחה, עם שארית הכוח שבפיקודו. אלה מצאו מקלט, יחד עם גולים רבים, בפרובינציות המאוחדות של ריו דה לה פלטה (ארגנטינה של ימינו, בקירוב), שם הצטרף לצבא האנדים, שרת תחת פיקודו של חוסה דה סן מרטין, ונתמנה לאחד מן המפקדים הבכירים בצבא זה. או'היגינס שהה מחוץ לצ'ילה במשך כשנתיים וחצי, ובתחילת 1817, חצה מחדש את הגבול לכיוון צ'ילה, עם צבא האנדים. המסע לחציית הרי האנדים החל ב-19 בינואר, ונמשך כשלושה שבועות, כאשר או'היגינס משמש כמפקד אחד מכוחות המשנה.

מנהיגה של צ'ילהעריכה

ב-12 בפברואר, צבא האנדים, בו או'היגינס כאמור פיקד על אחד מכוחות המשנה, ניצח בקרב צ'קבוקו (Chacabuco), אשר נערך לא הרחק מסנטיאגו, את המלוכנים. ב-16 בפברואר, ימים אחדים לאחר אותו קרב, התמנה או'היגינס לראש המדינה הצעירה (אם כי טרם הוכרזה רשמית ככזאת), בתור "דירקטור" (Director Supremo התואר עבור המנהיג אשר היה מקובל בפרובינציות המאוחדות של ריו דה לה פלטה). סן מרטין, אשר לו הוצע התפקיד לראשונה, העדיף במקום זאת להמשיך ולשחרר חלקים נוספים מדרום אמריקה משלטון הספרדים. המלוכנים, מצדם, התבססו לזמן מה בשטח בדרומה של צ'ילה, אולם עיקרה של צ'ילה הפך, כתוצאה של אותו ניצחון, למדינה עצמאית, וזו אף הכריזה רשמית על עצמאותה ב-12 בפברואר 1818. עם זאת, עדיין נדרש זמן ונערכו כמה קרבות על מנת לעקור את האחיזה המלוכנית בצ'ילה. ב-16 במרץ 1818, בקרב קאנצ'ה ראיאדה (Cancha Rayada), ליד טאלקה, הביסו המלוכנים את הצבא שבפיקודו של סן מרטין. בקרב זה או'היגינס, אשר פיקד על אחד מכוחות המשנה, נפצע, וסוסו נהרג. עם זאת, הכוחות הצ'ילאנים התאוששו במהירות, לא מעט עקב פעילות נמרצת של או'היגינס, קיבלו תגבורות ניכרות, התאמנו, ובסופו של דבר, ב-5 באפריל, בקרב מאיפו, אשר נערך ליד סנטיאגו, נוצחו המלוכנים באופן סופי.

לאור ביקורת הולכת וגוברת על שלטונו התפטר מרצונו בשנת 1823 על מנת למנוע מלחמת אזרחים ויצא לגלות מרצון בפרו. מגלותו בפרו השקיף על הטלטלות שעברה צ'ילה מולדתו וסירב לקריאות חוזרות ונשנות לשוב לפוליטיקה המקומית. או'היגינס נפטר בלימה בשנת 1842, כעשרים שנה לאחר שעזב את צ'ילה.

 
אמברוזיו או'היגינס, אביו של ברנרדו או'היגינס, עמו הוא לא נפגש מעולם

הנצחהעריכה

על שמו קרויים מחוז ליברטדור חנרל ברנרדו או'היגינס והפארק הלאומי ברנרדו או'היגינס שבדרום צ'ילה.

לקריאה נוספתעריכה

אנגלית אם לא צויין אחרת)

  • Arana, Diego Barros, Historia General de Chile 16 vol. Santiago: Imprenta Cervantes. (בספרדית)
  • Archivo de don Bernardo O'Higgins Santiago: Nascimento, 1946–, 36 v. {בספרדית)
  • Ávila, A. "The Latin American revolutions seen from the XXI century". Journal of Ibero-American History Vol. 1, No. 1, (2008) pp. 9–39
  • Clissold, Stephen. "The O'Higgins of Chile" History Today (June 1957) 7#6 pp. 396–403; father and son.
  • Crow, John A. The Epic of Latin America (Fourth Edition); University of California Press, 1992.
  • Cruz, J.L. "The Army of the Andes: Chilean and Rioplatense Politics in an Age of Military Organisation, 1814–1817." Journal of Latin American Studies. 2014 Feb 1:29–58.
  • Harvey, Robert (2000). Liberators: Latin America's Struggle for Independence. New York: The Overlook Press. ISBN 1-58567-284-X.
  • Lynch J. "Spanish American Independence in Recent Historiography". In: McFarlane A. – Posada Carbó E. (eds.) Independence and Revolution in Spanish America (London: Institute of Latin American Studies, 1999)
  • "Ambrose Bernard O'Higgins". Catholic Encyclopedia. New York: Robert Appleton Company. 1913.
  • Ossa, Juan Luis Armies, politics and revolution. Chile, 1808–1826 (Liverpool University Press, 2014).
  • Ossa-Santa-Cruz, Juan Luis. "Bernardo O'Higgins' government through the eyes of five North American agents, 1817–1823." Co-herencia 13, no. 25 (2016): 139–66. online
  • Ruiz Moreno, Isidoro, Campañas militares argentinas. La política y la guerra (Buenos Aires: Emecé, 2005) (בספרדית)
  • Valencia, Avaria Luis, O'Higgins, el buen genio de América (Santiago de Chile: Universitaria, 1980) (בספרדית)

קישורים חיצונייםעריכה

online (מאמר אודות צבא האנדים באנגלית)

  מדיה וקבצים בנושא ברנרדו או'היגינס בוויקישיתוף
  ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים ובנושא צ'ילה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.