ג'ואל קנטור

צלם ואמן וידאו-ארט ישראלי

ג'ואל (יואל) קנטוראנגלית: Joel Kantor; נולד ב-26 באוקטובר 1948 במונטריאול) הוא צלם ואמן וידאו ארט ישראלי ממוצא קנדי. על יצירתו זכה בשנת 1986 בפרס ז'ראר לוי של מוזיאון ישראל.

ג'ואל קנטור
אין תמונה חופשית
לידה 26 באוקטובר 1948 (בן 73)
קנדהקנדהמונטריאול, קנדה
תחום יצירה צילום, וידאו ארט
פרסים והוקרה פרס ז'ראר לוי (1986) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

קנטור נולד בשנת 1948 במונטריאול שבקנדה. למד לימודי אמנות ומשפטים באוניברסיטת מקגיל. בשנת 1976 עלה לישראל והתגורר בקיבוץ כפר מנחם. בין השנים 1980-1982 למד צילום במכללה אקדמית הדסה ירושלים. במהלך השנים שימש קנטור כמורה לצילום בבצלאל, מוסררה בית הספר הרב תחומי לאמנות וחברה ע"ש נגר, המרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה ובית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה. קנטור מתגורר היום בירושלים.

ב-1986 הציג קנטור תערוכת יחיד במוזיאון ישראל בשם "צילומים מישראל", התערוכה עוררה מחלוקת ודיון ציבורי כיוון שהציגה תיאור ראשון מצולם של גילויי אלימות ישראלית כלפי פלסטינים.[1]

קנטור זכה בפרס ז'ראר לוי מטעם מוזיאון ישראל (1986), במקום הראשון בתחרות הבינלאומית לצילום של "בני ברית" (1991) ובמענק "קרן ארטור גולדרייך" מטעם "בצלאל" (1999). ב-2009 זכה בפרס מפעל הפיס לאמנים מצוינים[2]. השתתף בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בארץ ובחו"ל.

תערוכות יחידעריכה

  • ג'ואל קנטור: צילומים מישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1986
  • תל אביב אהובתי, קמרה אובסקורה - הגלריה, תל אביב, 1996
  • 'Between Jerusalem and Tel Aviv, המוזיאון להיסטוריה יהודית, אמסטרדם, 1998
  • ישועה בינתיים, גלריה עמי שטייניץ לאמנות עכשווית, תל אביב, 2000
  • אבודים ונמצאים, גלריה מוסררה, ירושלים, 2002
  • החורף האחרון של ירושלים, גלריה "אגריפס 12", ירושלים, 2004
  • פנים אל פנים גב אל גב, גלריית הדסה, ירושלים, 2010
  • ציור של מילים, המרכז למוזיקה ירושלים במשכנות שאננים, ירושלים, 2014
  • מראה תמונות (אוצרת: נאוה ט' ברזני), הגלריה לאמנות במכללת דוד ילין, ירושלים, 2017
  • שומר לילה (אוצר: עמיחי חסון), גלריית בית אבי חי, ירושלים, 2018

עבודות וידאו נבחרותעריכה

  • תל אביב מון אמור, 1997
  • שוסטר, 1998
  • הסיכום של רומן באינבייב, 1998
  • שאריות מפיקניק, 1999
  • בדמייך חיי, 2000
  • הסדנא לציור ורישום, ירושלים, 2003
  • אגריפס 12, 2004
  • בשביל מוזיאון מונארט, אשדוד, 2006
  • יחי-אל, 2008
  • סצינות מדהימות מהסטודיו של פסח סלבוסקי, 2010
  • MAY I CALL YOU BROTHER, ROBERT FRANK, SANS MUSIQUE, 2017

ספריועריכה

  • תמונות מארץ ישראל (הקדמה: ישעיהו ליבוביץ), הוצאת אדמה, 1986
  • כיין המשומר: מהווי קהילות חסידים בארץ ישראל (הקדמה: יואל רפל), הוצאת אדמה, 1987
  • תל אביב מון אמור (הקדמה: דורון רוזנבלום), 1995
  • ישועה בינתיים, הוצאת ידיעות ספרים - ספרי חמד, 2000
  • Dear Robert, A Correspondence with Robert Frank, ibook, 2014

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ עדי כץ, ישראל, על פי קנטור, nrg' 15/12
  2. ^ ynet (13 באוקטובר 2009). "נבחרו זוכי פרס מפעל הפיס לאמנים מצוינים". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-1 בדצמבר 2018.