ג'ואן פונטיין

שחקנית קולנוע אמריקאית

ג'ואן פונטיין (אנגלית: Joan Fontaine;‏ 22 באוקטובר 1917 - 15 בדצמבר 2013) הוא שם הבמה של ג'ואן בוואור דה הבילנד (Joan de Beauvoir de Havilland), שחקנית קולנוע ותיאטרון אמריקאית ממוצא בריטי שכיכבה בהוליווד בשנות הארבעים והחמישים. אחותה של השחקנית אוליביה דה הבילנד. בשנת 1942 זכתה בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר על משחקה בסרט חשד של אלפרד היצ'קוק. בטקס אוסקר זה התמודדה מול אחותה, המבוגרת ממנה בשנה, ועקב הזכייה נוצר בין השתיים נתק שנמשך למעלה מ-50 שנה.

ג'ואן פונטיין
Joan Fontaine
לידה 22 באוקטובר 1917
טוקיו, יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 בדצמבר 2013 (בגיל 96)
כרמל ליד הים, קליפורניה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1935–1994 (כ־59 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • בית הספר האמריקאי ביפן
  • תיכון לוס גטוס
  • International School of the Sacred Heart עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Brian Aherne (21 באוגוסט 19391945)
  • ויליאם דוזייר (2 במאי 19461951)
  • Collier Young (12 בנובמבר 19521961)
  • Alfred Wright, Jr. (19641969) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Deborah Dozier Potter עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ג'ואן פונטיין בסרט Born to Be Bad מ-1950
פונטיין וגרי קופר בטקס האוסקר 1942, עם הפסלונים בהם זכו

תולדות חייה עריכה

אביה, וולטר אוגוסטוס דה הבילנד, היה עורך פטנטים (ודודו למחצה של הטייס ג'פרי דה הבילנד, מייסד חברת דה הבילנד). אמה, ליליאן אוגוסטה רוזה, הייתה שחקנית שהופיעה בשם הבמה ליליאן פונטיין. ג'ואן נולדה בטוקיו, בעת ששהו הוריה ביפן לרגל עבודתו של אביה. ב-1919 נפרדו הוריה וג'ואן, אמה ואחותה היגרו לארצות הברית והתיישבו בסרטוגה, קליפורניה. ההורים התגרשו זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1925. ג'ואן שבה ליפן לבדה וחזרה לבית אמה ואחותה בקליפורניה לאחר שסיימה את בית הספר האמריקאי בטוקיו, בשנת 1934.

בעקבות אחותה הפכה ג'ואן לשחקנית בלוס אנג'לס וכינתה את עצמה בשם ג'ואן בורפילד (Burfield), על מנת שלא ייווצר קשר בינה לבין אחותה. ב-1935 הוחתמה לאולפני MGM והופיעה לראשונה בתפקיד בסרט הכושל "No More Ladies". באותה עת חיה עם אחותה, שעשתה חיל בהוליווד. ב-1937 עברה לאולפני RKO, נטלה לה את השם ג'ואן פונטיין והופיעה לצד פרד אסטר בסרט המוזיקלי "עלמה במצוקה" (A Damsel in Distress), גם סרט זה לא זכה להצלחה בשעתו, כיוון שהקהל לא הסכים לקבל את פונטיין כתחליף לבת זוגו הקבועה של אסטר, ג'ינג'ר רוג'רס, אך זכה להצלחה שנים לאחר מכן, בשל שורות שנונות שנכתבו לג'ואן פונטיין[1]. ב-1939 הופיעה בסרטו של ג'ורג' סטיבנס, גונגה דין.

הצלחתה הראשונה הייתה בסרטו של אלפרד היצ'קוק, רבקה (1940), בו הופיעה בתפקיד הראשי, עליו זכתה במועמדות לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר. שנה מאוחר יותר שיחקה בתפקיד הראשי בסרטו של היצ'קוק "חשד", עליו זכתה בפרס האוסקר. באותו טקס הייתה מועמדת לפרס זה גם אחותה, על תפקידה בסרט "עכבו בעד השחר" ("Hold Back the Dawn"). בטקס חלה תקרית בין השתיים, במסגרתה נפגעו רגשותיהן והן כמעט ולא דיברו זו עם זו עד ל-1975, אז נוצר בין השתיים נתק מוחלט עקב סכסוך על דרך הטיפול באמן החולה.

פונטיין נודעה בבחירת התפקידים המוקפדת שלה. היא הצטלמה רק לסרט אחד בשנה לערך, אך בתפקידים משמעותיים ובסרטים איכותיים כגון "This Above All" (1942) לצידו של טיירון פאואר, "The Constant Nymph" (1943) עליו זכתה למועמדות נוספת לפרס האוסקר, "ג'יין אייר" (1943), " The Emperor Waltz" (1948) של בילי ויילדר לצידו של בינג קרוסבי, "מכתב מאישה אלמונית" לצידו של לואי ז'ורדאן (1948), "רומן בספטמבר" (1950) ו-"Born to Be Bad" מאותה שנה. ב-1952 שיחקה בסרט "אייבנהו" לצידו של רוברט טיילור.

בשנת 1954 הופיעה בברודוויי במחזה "תה וסימפתיה" לצידו של אנתוני פרקינס. במהלך שנות החמישים והשישים שילבה הופעות בסרטים לצד הופעות על במת התיאטרון, בין היתר בהפקה של המחזה "פרח הקקטוס" ובהפקה האוסטרית של "אריה בחורף". ב-1956 הופיעה בסרט "סרנדה" לצדו של מריו לנצה. ב-1957 הופיעה בסרט "אי בשמש" בתפקיד שעורר ויכוחים רבים בגלל ששיחקה אישה לבנה המתנה אהבה עם גבר שחור (הארי בלפונטה). באותה שנה הופיעה בסרט "עד שירימו עוגן" לצידו של פול ניומן. ב-1958 הופיעה בסרט חיוך מסוים לפי הרומן של פרנסואז סאגאן, ב-1962 הופיעה בסרט "ענוג הוא הלילה". הופעתה האחרונה בסרט קולנוע הייתה ב-1966 בסרט האיטלקי "המכשפות", שהורכב מחמישה סיפורים קצרים בבימויים של ויטוריו דה סיקה, פייר פאולו פאזוליני, לוקינו ויסקונטי, מאורו בולוניני ופרנקו רוסי.

בשנת 1980 השתתפה באופרת הסבון "Ryan's Hope" בתפקיד עליו הייתה מועמדת לפרס אמי.

פונטיין הלכה לעולמה בגיל 96 ב-15 בדצמבר 2013[2].

חייה האישיים עריכה

פונטיין נישאה לארבעה גברים:

  • 19391945, השחקן הבריטי בריאן אהרן (Brian Aherne)
  • 19461951, המפיק ויליאם דוזייר (William Dozier)
  • 19521961, המפיק קולייר יאנג (Collier Young)
  • 19641969, אלפרד רייט הבן (.Alfred Wright, Jr)

את אזרחותה האמריקאית קיבלה בשנת 1943, והתגוררה בעיר כרמל שבקליפורניה.

בשנת 1978 הוציאה לאור את האוטוביוגרפיה שלה "No Bed of Roses"‏[3].

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ג'ואן פונטיין בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "ג'ואן פונטיין", באתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes (באנגלית)
  2. ^ סוכנויות הידיעות, השחקנית ג'ואן פונטיין הלכה לעולמה, באתר ynet, 16 בדצמבר 2013
  3. ^ Fontaine, Joan. No Bed of Roses. Berkley Publishing Group, (1979) ISBN 0-425-05028-9