ג'ובאני טורנאבוני

ג'ובאני טורנאבוניאיטלקית: Giovanni Tornabuoni; הרפובליקה של פירנצה, איטליה; 22 בדצמבר 142817 באפריל 1497) היה סוחר איטלקי, בנקאי ופטרון האמנויות בפירנצה.

ג'ובאני טורנאבוני
Giovanni tornabuoni, affresco nella cappella tornabuoni di domenico ghirlandaio (detail).jpg
לידה 22 בדצמבר 1428 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 באפריל 1497 (בגיל 68) עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת Tornabuoni
צאצאים Lorenzo Tornabuoni
Lodovica Tornabuoni עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

אביו של ג'ובאני פרנצ'סקו טורנאבוני היה יזם מצליח ובשנת 1427 משלם המיסים השישי בגודלו בפירנצה. עושרו החייב במס היה ניכר, 46,320 פלורינים.[1] עם אשתו השנייה, נאנה די ניקולו גויצ'ארדיני, היו לפרנצ'סקו טורנאבוני שמונה ילדים, מתוכם היו שניים הצעירים ביותר, לוקרציה וג'ובאני טורנאבוני, המפורסמים ביותר. לוקרציה התפרסמה מעל הכל מכיוון שהתחתנה עם פיירו דה מדיצ'י בשנת 1444 והפכה לאמו של לורנצו דה מדיצ'י, המפואר, בשנת 1449. ג'ובאני טורנאבוני הוא אפוא דודו של לורנצו דה מדיצ'י.

היה לו קשרים חזקים עם בית מדיצ'י, בהיותו אחיה של לוקרציה טורנאבוני, ולכן דודו של לורנצו איל מגניפיקו.[2] בשנת 1443 מונה למנהל הסניף ברומא, בהיותו לאונרדו ורנאצ'י קודמו,[3] גזבר של האפיפיור סיקסטוס הרביעי.[4]

בסביבות 1475 הזמין ג'ובאני דיוקן של אחותו מאת דומניקו גירלנדיו, הנמצא כעת בגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון הבירה.[5]

הוא היה גם שגריר פלורנטין בחצר האפיפיור בשנת 1480 ובשנת 1484, וב-1482. בשנת 1485 חתם על חוזה עם הצייר דומניקו גירלנדיו למחזור גדול של ציורי קיר במה שעתיד להפוך לקפלה של טורנאבוני בכנסיית סנטה מריה נובלה בפירנצה.[6] טורנאבוני ואשתו, פרנצ'סקה פיטי, מוצגים כתורמים בקיר המקהלה. הוא כבר צויר על ידי גירלנדיו בקפלה הסיסטינית ביצירתו "קריאתם של אנדרו ופול".

ג'ובאני ולורנצו הוזמנו ככל הנראה לחתונה בשנת 1486 של בנו של ג'ובאני לורנצו לג'ובאנה ממשפחת אלביצי, ולכן הם מתוארים ביצירה "צעיר שמוצג לשבע האמנויות הליברליות".[7]

בשנת 1490, כאשר הושלם מחזור הפרסקו הגדול של קפלת טורנאבוני על ידי דומניקו גירלנדיו, בני המשפחה ובעלי בריתם הפוליטיים של בני טורנאבוני מאכלסים כמה סצנות בכמויות לא מבוטלות, בנוסף לדיוקנאות כריעה קונבנציונליים של ג'ובאני ואשתו.[8]

עם מות לורנצו ב-8 באפריל 1492, עברה הירושה לבנו בן ה-20 פיירו די לורנצו דה מדיצ'י (1472–1521).[9] לפיירו לא היה שום כישרון לנהל בנק, והוא היה תלוי במזכירתו ובדודו הגדול ג'ובאני טורנאבוני שטיפלו בהכל. השניים ניהלו את הבנק בצורה שגויה ונרתעו ממאמצי המיניסטרו החדש, ג'ובמבטיסטה בראצ'י.[10]

בשנת 1494 יורש טורנאבוני את פרנצ'סקו סאסטי בבנק מדיצ'י.

תרבות פופולריתעריכה

הוא מוזכר במשחק הווידאו Assassin's Creed II כמנטור של אציו אודיטורה.[11]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ג'ובאני טורנאבוני בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ The amount is listed in the files of the land registry, which are kept in the Florentine National Archives, Archivio di Stato di Firenze, ASFi, Catasto 77, fol. 390r. Plebani, Eleonora (2002). I Tornabuoni. Una famiglia fiorentina alla fine del Medioevo (בגרמנית). Milan: FrancoAngeli. p. 105. ISBN 978-88-464-4179-9.
  2. ^ Böninger, Lorenzo (2015). "PITTI, Luca di Buonaccorso". Dizionario Biografico degli Italiani (באיטלקית). Vol. 84. Treccani.
  3. ^ Parks, Tim (22 באוגוסט 2013). Medici Money: Banking, metaphysics and art in fifteenth-century Florence. Profile Books. p. 168. ISBN 9781847656872. {{cite book}}: (עזרה)
  4. ^ Montresor, Carlo (2010). Botticelli. ATS Italia Editrice. p. 50. ISBN 9788865241110.
  5. ^ Tomas, Natalie R. (2003). The Medici Women: Gender and Power in Renaissance Florence. Aldershot: Ashgate. pp. 66–69. ISBN 0754607771.
  6. ^ de Francovich, Géza (1932). "GHIRLANDAIO". Enciclopedia Italiana (באיטלקית).
  7. ^ Deimling, Barbara (2000). Sandro Botticelli 1444/5 - 1510. Cologne, Germany: Taschen. p. 12. ISBN 978-3-8228-5992-6.
  8. ^ Tinagli, Paola (15 ביוני 1997). Women in Italian Renaissance Art: Gender, Representation, Identity. Manchester University Press. pp. 64–72. ISBN 0-7190-4054-X. {{cite book}}: (עזרה)
  9. ^ Graphics (2 באפריל 2014). "The Medici Family – The Leaders of Florence". The Italian Tribune. נבדק ב-21 בדצמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ de Roover, Raymond Adrien (1966). The rise and decline of the Medici Bank: 1397–1494. New York City, Toronto: W. W. Norton & Company, Inc. p. 86. ISBN 9780393003505. LCCN 63-11417.
  11. ^ Paternoster, Agnese (12 באוגוסט 2015). "Ezio Auditore da Firenze: tra storia e fenomeno videoludico". Toc Toc Firence (באיטלקית). נבדק ב-26 בינואר 2018. {{cite journal}}: (עזרה)