מוניזם
מוניזם (ביוונית: μόνος, "מונוס" - יחיד) היא השקפה פילוסופית הטוענת שמאחורי ריבוי הדברים שסביבנו מסתתר עיקרון אחד: גורם יחיד בלתי משתנה ובלתי ניתן לחלוקה שאחראי למופעים השונים שבטבע ומסביר אותם. תפיסה זו עומדת בניגוד לדואליזם ולפלורליזם שמניחים שבבסיס ההוויה מצוי ניגוד וריבוי. בתאולוגיה משמעות המוניזם הוא אמונה באל אחד.
היסטוריה
עריכהאבי תפיסה זו בפילוסופיה הקדם-סוקרטית הוא תאלס אשר גרס ש"הכל מים". התפיסה המוניסטית השתכללה במשנתו של פרמנידס. הפער בין הפילוסופיה המוניסטית של פרמנידס לבין תפיסת הריבוי והשינוי שייצג הרקליטוס יושב במידת מה על ידי רעיון האידאות של אפלטון שאפשר הבנה של קיום הריבוי לצד קיומה של אחדות.
שפינוזה דגל בהשקפה מוניסטית וטען כי הטבע הוא אחד ויחיד והאלוהות באה לידי ביטוי בטבע שהוא מוחלט ואינסופי.[1]
לא יכולים להיות בטבע שני עצמים או יותר מאותו טבע או תואר
המונח מוניזם הוצג במאה ה-18 על ידי כריסטיאן וולף בעבודתו Logic, כדי לציין סוגים של מחשבה פילוסופית שבהם נעשה ניסיון לחסל את הדיכוטומיה של הגוף והנפש ולהסביר את כל התופעות על ידי עיקרון מאחד אחד, או כביטויים של חומר יחיד.[2]
בעיית הנפש-גוף בפילוסופיה בוחנת את הקשר בין הנפש לחומר, ובמיוחד את הקשר בין התודעה למוח. הנושא נחקר על ידי רנה דקארט במאה ה-17, במסגרת דואליזם קרטזיאני, ועל ידי פילוסופים טרום אריסטוטליים, במסגרת הפילוסופיה האוויסניאית (אנ') ובמסורות אסיאתיות מוקדמות יותר.
מאוחר יותר הוחל מונח זה גם על תורת הזהות המוחלטת שהוגדרו על ידי הגל ושלינג. לאחר מכן נעשה שימוש נרחב יותר במונח, לכל תיאוריה שמניחה עקרון מאחד. גם התזה של המתנגדים לדואליזם הורחבה, כך שהיא כוללת פלורליזם. לדברי אורמסון (אנ'), כתוצאה משימוש מורחב זה, המונח הוא "דו משמעי באופן שיטתי".
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- ג'יימס א' אורמסון (עורך), בן-עמי שרפשטיין (עורך המהדורה העברית), מוניסם, בספר "פילוסופיה" באתר מט"ח
- מוניזם באנציקלופדיה לפילוסופיה מערבית
- ארתור גרין, תרבו באהבה: עם נוצר וארץ קמה ושפה אשר נרדמה, על מוניזם מיסטי.
מוניזם, דף שער בספרייה הלאומית
