פתיחת התפריט הראשי

ג'ורג' סימס

מייג'ור גנרל בצבא בריטניה

ג'ורג' ויליאם סימסאנגלית: George William Symes; 12 בינואר 1896 - 26 באוגוסט 1980) היה מייג'ור גנרל בצבא בריטניה אשר פיקד על הדיוויזיה ה-70 ולאחר מכן היה סגן מפקד הצ'ינדיטים במהלך המערכה על בורמה במלחמת העולם השנייה.

ג'ורג' ויליאם סימס
George William Symes
George William Symes.jpg
סימס בתמונה משנת 1941
לידה 12 בינואר 1896
דורסט, האימפריה הבריטית בריטניהבריטניה
פטירה 26 באוגוסט 1980 (בגיל 84)
אדלייד, אוסטרליה אוסטרליהאוסטרליה
השתייכות הצבא הבריטיהצבא הבריטי  הצבא הבריטי
תקופת שירות 19151949
דרגה מייג'ור גנרל (צבא בריטניה) מייג'ור גנרל
תפקידים צבאיים
מפקד הדיוויזיה ה-70
מלחמות וקרבות
מלחמת העולם הראשונה
מלחמת העולם השנייה
עיטורים
מסדר האמבט  מסדר האמבט (עמית)
הצלב הצבאי  הצלב הצבאי (2 פעמים)

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

תחילת דרכועריכה

סימס נולד בדורסט ב-12 בינואר 1896 לג'ורג' סימס, שהיה מייג'ור ברגימנט הארטילריה המלכותי, ואשתו אליזה לבית פאולי. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, התגייס לצבא בריטניה ולמד במכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט. ב-14 ביוני 1915 הוצב כלוטננט שני ברגימנט חיל הרגלים דורהאם. ב-22 בפברואר 1916 הועבר לקורפוס המקלעים ונשלח כבר למחרת לחזית המערבית. ב-1 בנובמבר של אותה שנה הוא קודם לדרגת לוטננט, ומאוחר יותר באותו החודש הוענק לו הצלב הצבאי "על גילוי גבורה בולט בפעולה". בנובמבר 1917 הועבר לחזית האיטלקית, וב-1 בינואר 1918 הוסף אבזם (Medal bar) לצלב הצבאי שלו. ב-3 באפריל של אותה שנה הועלה לדרגת קפטן, וב-8 בנובמבר הועלה לדרגת מייג'ור, שלושה ימים בלבד לפני סיום המלחמה.

עם סיום המלחמה, הוחזר סימס לדרגת לוטננט. ב-16 בנובמבר 1923 הועלה שוב לדרגת קפטן, והחל מ-20 בינואר 1931 למד בקורס לפיקוד ומטה. ב-15 בינואר 1933 הוחזר לדרגת מייג'ור, וב-1 בנובמבר 1934 מונה למפקד גדוד שהיה חלק מהבריגדה ה-14. ב-6 בספטמבר 1937 הועבר להודו, וב-1 בינואר 1939 הועלה לדרגת לוטננט קולונל. ב-11 בדצמבר של אותה שנה נישא בבומביי לאשה אוסטרלית בשם קתרין ברליס לוקאס.

מלחמת העולם השנייהעריכה

  ערך מורחב – מלחמת העולם השנייה

באפריל 1940, שבעה חודשים לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוחזר לאנגליה והפך לראש אגף האפסנאות של הדיוויזיה ה-43. הוא נשלח לצרפת כחלק מחיל המשלוח הבריטי, והשתתף במערכה על צרפת ועל ארצות השפלה. בנובמבר של אותה שנה הועלה באופן זמני לדרגת בריגדיר ומונה למפקד הבריגדה ה-8 אשר הייתה חלק מהדיוויזיה ה-3. ב-27 ביוני 1941 הועבר למטה פיקוד המזרח. ב-30 במאי של אותה שנה הוחזר לדרגת לוטננט קולונל, ולאחר מכן הועלה לדרגת קולונל.

ב-1 בינואר 1942 הועלה באופן זמני לדרגת מייג'ור גנרל, וב-18 בפברואר קיבל פיקוד על הדיוויזיה ה-70. הדיוויזיה שלו הוצבה בסוריה במטרה לקחת חלק במערכה בצפון אפריקה, אולם לאחר מכן הועברה להודו כדי להילחם באימפריה היפנית במסגרת המערכה על בורמה. באוגוסט 1943, אורד צ'ארלס וינגייט שכנע את צ'רצ'יל להרחיב את כוח הצ'ינדיטים שלו לגודל של דיוויזיה, והציע לפיכך לפרק את הדיוויזיה ה-70.[1] ויליאם סלים וקלוד אוקינלק התנגדו לפירוק הדיוויזיה, בטענה שהיא נצרכת לפעילות הסדירה בבורמה, אולם ב-24 בנובמבר פורקה הדיוויזיה רשמית, אם כי בפירוקה הוחל עוד באוקטובר. על בסיס הדיוויזיה ה-70 הוקמה הדיוויזיה ההודית השלישית בפיקודו של וינגייט.

חרף העובדה שהיה מבוגר מווינגייט ב-7 שנים, מנוסה בהרבה ממנו ושווה לו בדרגה, קיבל סימס את ההצעה לשמש כסגנו, ומילא את תפקידו זה בנאמנות.[2] בפגישתם הראשונה שאל אותו וינגייט האם יש לו "אמון בשיטותיו". סימס השיב לו: "אם לא היה לי, לא הייתי פוגש אותך היום". ב-24 במרץ 1944 נהרג וינגייט בתאונת מטוס, ונראה היה שסימס הנו המועמד הטבעי להחליפו בתפקיד מפקד הדיוויזיה. המתחרה המשמעותי היחיד שלו על התפקיד היה מייק קאלוורט. עם זאת, למרבה ההפתעה, ויליאם סלים, מפקד הארמייה ה-14, דילג על שניהם ובחר במועמד הכי פחות צפוי ולטר לנטיין. בעוד שקאלוורט נפסל ככל הנראה בשל היותו תוקפני מדי,[3] לא הייתה סיבה ממשית לדחייתו של סימס, וסביר להניח שסלים בחר דווקא בלנטיין, מכיוון ששניהם היו קציני גורקה, והיו בעלי השקפה דומה.[4] סימס נפגע מאוד מהדחייה, והתלונן על כך בפני ג'ורג' גיפארד מפקד קבוצת הארמיות ה-11 שאליה הייתה כפופה הארמייה ה-14. גיפארד חשש לריב עם סלים, אולם כתב לראש המטה הכללי הקיסרי אלן ברוק, שדחייתו של סימס אינה מעידה על יכולותיו כמפקד. סימס ביקש להתפטר מתפקידו כסגן מפקד, ועשה זאת מייד עם כניסתו של לנטיין לתפקיד מפקד הדיוויזיה.[4]

עם עזיבתו את בורמה, הוחזר סימס לדרגת קולונל. ב-21 במאי 1944 הוא הועלה לדרגת בריגדיר ומונה למפקד ערוצי התקשורת של קבוצת הארמיות ה-21 במהלך הפלישה לנורמנדי, שחרור פריז וכיבוש אזור הריין. בנובמבר של אותה שנה חזר לבורמה, ומונה למפקד ערוצי התקשורת של פיקוד דרום-מזרח אסיה, ומילא תפקיד זה עד סוף המלחמה.

אחריתועריכה

 
האנדרטה לזכרו בקתדרלת שפילד

ב-17 בינואר 1946 הוא קיבל דרגת עמית במסדר האמבט. לאחר המלחמה מילא תפקידי פיקוד ומטה שוליים והוחזר לדרגת קולונל. ב-9 באפריל 1949 היגר לאוסטרליה והתיישב בעיר אדלייד. החל מ-18 במרץ 1954 הוא שימש כאחד מהדירקטורים הראשונים של חברת סנטוס (ראשי תיבות של: South Australia-Northern Territory Oil Search) חברת נפט וגז אוסטרלית הפועלת עד ימינו. הוא פרש בשנת 1978. מ-1956 עד 1964 הוא שימש כמזכירו האישי של מושל דרום אוסטרליה הראשון רוברט ג'ורג' ולאחר מכן של מחליפו אדריק בסטיאן. הוא היה נשיא הסניף הדרמי של האגודה הגאוגרפית המלכותית של אוסטרליה (Royal Geographical Society of Australasia), וכתב מאמרים על ההיסטוריה של דרום אוסטרליה, כולל ארבע ביוגרפיות עבור מילון הביוגרפיה האוסטרלי (Australian Dictionary of Biography). הוא החל בכתיבת ביוגרפיה על האסטרונום צ'ארלס טוד, אולם מעולם לא סיים אותה. בשנת 1961 מתה קתרין, אשתו הראשונה, וב-30 במרץ 1967 הוא נישא פעם שנייה לקתלין קבינגה. היו לו ילדים משני נישואיו.

הוא נפטר באדלייד ב-26 באוגוסט 1980 בגיל 80. בשנת 1982, אנדרטה לזכרו ולזכר אשתו הראשונה נחנכה בבית התפילה לזכר רגימנט יורק ולנקסטר בקתדרלת שפילד. מסמכיו שמורים כיום בספרייה הלאומית של דרום אוסטרליה למעט יומני המלחמה שלו השמורים במוזיאון המלחמה האימפריאלי בלונדון.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Jackson, Ashley (2006). The British Empire and the Second World War (1st ed.). London: Bloomsbury Academic. p. 376
  2. ^ אברהם עקביה, אורד וינגייט - חייו ופועלו, הוצאת מערכות ומשרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1993. עמ' 236.
  3. ^ דונובן ובסטר, דרך בורמה, הוצאת מטר, 2006. עמ' 169.
  4. ^ 4.0 4.1 אברהם עקביה, אורד וינגייט - חייו ופועלו, הוצאת מערכות ומשרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1993. עמ' 265.