טיהור פוליטי
טיהור פוליטי הוא הדחתם של בעלי תפקיד מהממשלה, מארגונים ממשלתיים, או מהחברה בכללותה. הטיהורים יכולים להתבצע בצורה פשוטה וישירה, על ידי הודעה על סיום התפקיד, או באמצעים אלימים הכוללים מאסר, הגליה או רצח של המטוהרים.
לעיתים ניתן לשקם קורבנות של טיהור פוליטי. תהליך זה נקרא רהביליטציה (שיקום).
שימוש היסטורי במונח
עריכההשימוש המוקדם ביותר של המונח "טיהור פוליטי" היה בתקופת מלחמת האזרחים האנגלית. בשנת 1648 צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה, ניסה להעביר מספר חוקים בפרלמנט, ונתקל בהתנגדות. כתגובה, חייליו של המלך, בהנהגתו של תומאס פרייד, הוציאו בכוח מבית הלורדים את כל חברי הפרלמנט שהתנגדו לחוקים, והעבירו אותם לבית מעצר למספר ימים. פעולה זו כונתה "הטיהור של פרייד". בשנים 1649–1650 בוצעו פעולות דומות; באחת מהן עצרו החיילים את כל חברי הפרלמנט מבית הלורדים.
בשנת 1660 נערף ראשו של המלך צ'ארלס הראשון, והטיהורים בוטלו. כל חברי בית הלורדים עברו רהביליטציה, אולם חלק מהם בחר לעבור לניו אינגלנד.
מבין הטיהורים הפוליטיים האלימים במאה ה-20, בולטים האירועים הבאים:
- טבח שנחאי (1927), מסע רציחות שבו חיסל צ'יאנג קאי שק את מתנגדיו במפלגה הקומוניסטית של סין,
- ליל הסכינים הארוכות (1934), טיהור פוליטי של אדולף היטלר נגד הנהגת ארגון האס אה (SA),
- הטיהורים הגדולים של יוסיף סטלין (1936-1938),
- טיהור הקומוניסטים באינדונזיה (1965),
- לאחר עלייתו של אידי אמין לשלטון באוגנדה ב-1971, לאחר שביצע הפיכה צבאית, הוא הנהיג במדינה דיקטטורה רצחנית: בשנות שלטונו נרצחו כ-300,000 בני אדם. אמין פיזר ברחבי אוגנדה משטרה חשאית, וייסד קבוצה בשם "חוליות הרצח" שתפקידה היה לסלק את תומכי השליט הקודם, מילטון אובוטה.[1]
- "המהפכה המתקנת" (אנ') במצרים. בחודש מאי 1971 עצרו אנשיו של אנואר סאדאת שרים ואנשי צבא נאצריסטים שנחשבו לאנשי שמאל ופרו-סובייטיים. במקומם מונו שמרנים ואנשי דת מוסלמים.
- הטיהורים באתיופיה בשנים 1976–1977, בהם תחת שלטונו של מנגיסטו היילה מריאם נאסרו או נרצחו תומכיו של היילה סלאסי, קיסר אתיופיה.
- בתקופת המשטר הצבאי בארגנטינה (1976–1983) נוהלה "המלחמה המלוכלכת", שבה רדף המשטר הצבאי את מתנגדיו, ביניהם אינטלקטואלים, עיתונאים, פסיכולוגים, יהודים, מרקסיסטים, פעילי איגודים מקצועיים ואתאיסטים. יחידות מיוחדות העלימו אנשים, לאחר שהעבירו אותם למחנות ולמתקני מעצר, שם עונו ונרצחו. כ-30,000 בני אדם נעלמו בארגנטינה בתקופה זאת.[1]
עם זאת, רוב הטיהורים הפוליטיים בהיסטוריה לא היו כרוכים כמעט באלימות. להלן מספר דוגמאות לטיהורים פוליטיים מסוג זה:
- הטיהורים שנעשו מדי תקופה במפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה, ונתקלו לרוב באדישות.
- "חוק לשיקום שירות המדינה המקצועי", טיהורם של יהודים ומתנגדים למשטר הנאצי משירות המדינה בגרמניה, בשנים 1933–1934.
- מהפכת התרבות בסין, בה מאו דזה-דונג ומקורביו טיהרו רבים בהנהגת המפלגה הקומוניסטית.
- טיהורים של מנהיגי קוריאה הצפונית - קים איל-סונג, קים ג'ונג-איל וקים ג'ונג-און. כל אחד בתורו טיהר את יריביו הפוליטיים.
- טיהור אנשי "צרפת של וישי", לאחר שחרורה של צרפת על ידי בעלות הברית בשנת 1944.
טיהורים פוליטיים יכולים להתרחש לא רק במדינה, אלא בכל ארגון או חברה. לדוגמה, בשנת 1953 ביקש יעקב חזן, מנהיג "הקיבוץ הארצי השומר הצעיר", לסלק מהקיבוצים את תומכיו של יריבו בתנועה, משה סנה. עקב בקשתו אכן סולקו מן הקיבוצים כ-250 חברים צעירים, רובם מעשרה קיבוצים, בהם בלטה התמיכה בסנה. דבר זה נתפס בתנועה כטיהור פוליטי.[2]
במאה ה-21
עריכהטיהורים פוליטיים במהלך המאה ה-21 פחות שכיחים מאשר לפני כן. להלן מספר מקרים בולטים.
- לאחר ניסיון ההפיכה הצבאית בטורקיה (2016) ממשלת טורקיה החלה מסע טיהורים פוליטיים שכוון נגד אנשי השירות הציבורי ונגד צבא טורקיה. הטיהור התמקד בעיקר בעובדי ציבור ואנשי צבא המזוהים עם תנועת Gülen, המתנגדת למדיניותו של ארדואן. במסגרת הטיהור, כ-50,000 עובדי ציבור, בהם אלפי שופטים, פוטרו או נכלאו.
- נשיא הרפובליקה העממית של סין, שי ג'ינפינג, ביצע בשנת 2015 את דיכוי 709 שבמהלכו נרדפו פעילי זכויות אדם ועורכי דין בכל רחבי סין. כמו כן, משנת 2012 מתנהל במדינה מבצע המאבק בשחיתות בסין (אנ') שכרוך בטיהורים פוליטיים רבים.
- בקוריאה הצפונית, לאחר עלייתו לשלטון בשנת 2011 החליט קים ג'ונג-און לטהר את סביבתו ולנטרל את כל מי שנתפס כאיום. בין השאר הוציא להורג את דודו, צ'אנג סונג-טק.[3]
- באיראן דווח באוגוסט 2023 כי הממשלה פרסמה תוכנית להחלפת 15,000 מרצים באוניברסיטאות ובבתי ספר באנשי דת. הממשלה ביטלה את רוב תוכניות הלימודים באוניברסיטת טהראן לאמנויות והוסיפה במקומן לימודי אסלאם. אקדמאים רבים פוטרו.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- טיהורים פוליטיים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 טיהורים פוליטיים, באתר של המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
- ^ ליל העשרים ביולי, 1953, מאת דבורה שכנר, באתר הזמן הירוק
- ^ עמית ולדמן, בכיר מודיעין לשעבר בצפון קוריאה: "קים ג'ונג און - מנהיג להוט שמנסה להוכיח את עצמו כלוחם", באתר מאקו, 11 באוקטובר 2021