פתיחת התפריט הראשי

ג'ו ג'וטסו

(הופנה מהדף ג'יו ג'יטסו)

גּ'וּ גּ'וּטְסוּ (או גּ'וּ גּ'יטְסוּ, ביפנית: 柔術 (מידעעזרה)) הוא שם של אמנות לחימה יפנית בה עשו שימוש הסמוראים. משמעות המילים ג'ו ג'יטסו היא "תורת הנסיגה", כלומר: על ידי כניעה מדומה מגיעים לניצחון.[1]. כמו כן טכניקת הג'ו ג'וטסו מהווה חלק נכבד מהסילבוס של אמנויות לחימה נוספות, ביניהן קרב מגע ודניס הישרדות.

ג'ו ג'וטסו
柔術
Jiu jitsu kanji.jpg
"ג'ו ג'וטסו" בקאנג'י
Jujitsu sacrifice throw edited.jpg
ארץ מקור יפןיפן  יפן
מייסד לא ידוע. פותחה לאורך השנים על ידי סמוראיים ואזרחים
סגנון משולב, גראפלינג וסטרייקינג
ספורט אולימפי לא
אימון ג'ו-ג'וטסו ביפן, בסביבות 1920

ראוי להבדיל בין הג'ו ג'וטסו, ששימשה כאמור את הסמוראי "איש הצבא", ובין הנין ג'וטסו, שיטת לחימתם של הנינג'ה - "סוכני החרש", "המרגלים" ו"אנשי הלוחמה הזעירה", בתקופה הפיאודלית ביפן.

שיטת הג'ו-ג'וטסו מתמקדת גם בלחימה בכלי נשק, נעילות מפרקים, הטלות ובריחים, או חבטות שונות.

להבדיל מאמנויות לחימה אחרות כמו קראטה, ג'ודו או אייקידו להן יש אב מתווה-דרך ממנו התפתחה השיטה, אין מקור רשמי שידוע שממנו התפתח הג'ו ג'וטסו. בכתבים עתיקים שנמצאו באזורים שונים בסין נראים תרשימי טכניקות שונות המזכירות את הטכניקות של הג'ו ג'וטסו אך המופע הראשון הידוע של השיטה היה בשנת 1650, על ידי רופא יפני שחי בסין, והציג את השיטה במעמד 10 סמוראים. במשך למעלה ממאתים שנה נשמרה השיטה בסוד בחוג מצומצם של כת הסמוראים. בסוף המאה התשע-עשרה, סטודנט יפני בשם קאנו הוציא מהשיטה את התרגילים המסוכנים ושיווה לה אופי ספורטיבי, ואז התפשטה אמנות הלחימה הזו ברחבי יפן.[1]

כלי הנשק המרכזי של הסמוראי הייתה החרב היפנית – קטאנה. תורת הלחימה בחרב נקראה קן ג'יטסו (טכניקת חרב) והיא לימדה שימוש נכון בחרב, שליפה וחיתוך מהיר ללא מעצורים. תנועות הלחימה היו מעגליות ונועדו ללחימה בטווח בינוני – טווח החרב. לעיתים נתקלו סמוראים אלה במקרים בהם לא יכלו לשלוף את החרב מפאת הטווח הקצר וכך מבסיס הלחימה בחרב התפתחו טכניקות שונות ללחימה בטווח קצר ללא נשק המבוססות על תנועות מעגליות, יציאה מטווח התקפות היריב וניצול תנועתו כנגדו. עם השנים התפתחו בריחים וחניקות שנועדו לניטרול סופי ומיידי של התוקף. אומנות הג'ו ג'וטסו נקראת גם "אומנות אם" כיוון שממנה צמחו והתפתחו שיטות לחימה אחרות (לדוגמה: ג'ו ג'יטסו ברזילאי, ג'ודו, ואף חלקים מהנין ג'וטסו) המבוססות על אותם עקרונות בסיסיים של ניצול תנועה וחוסר שימוש בכוח של המגן כנגד התוקף.

ההבדל העיקרי בין הג'ו ג'וטסו לבין שיטות הלחימה שהתפתחו ממנו הוא בכך שהג'ו ג'וטסו המסורתי אינו מגביל את עצמו לסוג אחד של לחימה, אלא משלב קרבות עמידה, הטלות מסוגים שונים, בריחים ונעילות בעמידה, ולחימה על הקרקע. לשם השוואה, הג'ודו, למשל, כולל בעיקר הטלות (עם מעט לחימה על הקרקע), אך אוסר שימוש באגרופים ובבעיטות. קראטה, לעומת זאת, מתמחה בבעיטות ואגרופים, אך מוגבל בהטלות ובלחימה על הקרקע, וג'ו ג'וטסו ברזילאי מתמקד כמעט באופן בלבדי בלחימה על הקרקע. לוחמי ג'ו ג'וטסו משלמים לעיתים על היותם רב - תחומיים ביכולת מוגבלת בכל תחום בנפרד.

ג'ו ג'וטסו מודרני בישראלעריכה

בסוף המאה ה-19 נדד הג'ו ג'וטסו והגיע לאירופה על ידי מורים יפנים. בשנת 1961 הביא יהודה ואז דיאס את הג'ו ג'וטסו מאירופה לישראל, ופתח את ההתאחדות הבינלאומית לג'ודו בישראל.

עם השנים התפתחו מספר ארגונים מרכזיים לג'ו ג'וטסו בארץ, אשר חלקם אף מסונפים לארגונים בינלאומיים.

בשנת 1990 הוקמה "ההתאחדות העולמית לג'ו-ג'וטסו בישראל" שהוא גוף הפועל תחת "ההתאחדות העולמית לג'ו-ג'וטסו".

בתחילת שנות ה-90 הוקם "איגוד הג'ו ג'וטסו בישראל".

בשנת 2000 הוקם "ארגון הג'ו ג'וטסו והקובודו בישראל"/האקדמיה הישראלית לג'ו ג'וטסו מסורתי ומודרני.

בנוסף קיימים בישראל מספר מועדונים וארגונים של ג'ו ג'וטסו ברזילאי, וכן מספר ארגונים המלמדים שיטות לחימה הדומות מאוד לג'ו ג'וטסו, ואשר ההבדל ביניהן לבין הג'ו ג'וטסו קטן יותר, לעיתים, מאשר ההבדל בין הארגונים השונים של הג'ו ג'וטסו.

התאחדות הג'ו ג'וטסו בישראל חברה בהתאחדות אילת - ארגון הגג של ענפי הספורט בישראל, שאינם אולימפיים אלוף ישראל הנוכחי בג'ו ג'וטסו הוא הלל פלוסר.


קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 יוסף אבירם, מאיר בניהו, עמנואל גיל, רפאל פנון, אנציקלופדיה לספורט ולתרבות הגוף, עם עובד, 1959, כרך ראשון, עמ' 241