ג'פרי הרף

היסטוריון אמריקאי

ג'פרי ס. הרףאנגלית: Jeffrey C. Herf; נולד ב-24 באפריל 1947) הוא היסטוריון אמריקאי. הוא פרופסור להיסטוריה אירופית מודרנית, בפרט גרמנית, בבאוניברסיטת מרילנד, קולג' פארק.

ג'פרי הרף
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 24 באפריל 1947 (בן 77) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת ברנדייס עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק אוניברסיטת מרילנד, אוניברסיטת אוהיו עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס ג'ורג' לואיס ביר (1998)
  • פרס ברלין (2007) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

אביו של הרף ברח מגרמניה הנאצית ב-1937 והיגר לארצות הברית. הוריה של אמו עזבו את אוקראינה ועברו לארצות הברית לפני מלחמת העולם הראשונה. הוא גדל במשפחה יהודית רפורמית במילווקי, ויסקונסין.[1]

הרף סיים לימודי היסטוריה באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון ב-1969 ועשה דוקטורט בסוציולוגיה באוניברסיטת ברנדייס ב-1981. לפני שהצטרף לאוניברסיטת מרילנד, הוא לימד באוניברסיטת הרווארד, באוניברסיטת אוהיו, ובאוניברסיטת אמורי. הוא פרסם מאמרים ב-American Interest, The Washington Post, Commentary, Die Welt, Die Zeit, Partisan Review, The Times of Israel ו-The New Republic.

בספרו מ-1984, Reactionary Modernism: Technology, Culture and Politics in Weimar and the Third Reich, בהסתמך על תיאוריה ביקורתית, בפרט ביקורת אידאולוגיה, טבע הרף את המונח "מודרניזם ריאקציוני" כדי לתאר את התערובת של מודרניות איתנה ועמדה חיובית כלפי קידמה משולבת בחלומות העבר - רומנטיקה טכנולוגית - שהייתה זרם בחשיבה של אידאולוגים של "המהפכה השמרנית" של ויימאר ושל זרמים במפלגה הנאצית ובמשטר הנאצי.

ספריו הבאים בוחנים את התרבות הפוליטית של מערב גרמניה לפני ובמהלך הקרב על הטילים באירופה בשנות ה-80; זיכרון ופוליטיקה בנוגע לשואה במזרח ובמערב גרמניה; התעמולה האנטישמית הפנימית של גרמניה הנאצית; תעמולה נאצית מכוונת לצפון אפריקה ולמזרח התיכון; תולדות העוינות לישראל של המשטר המזרח-גרמני וארגוני השמאל במערב גרמניה ממלחמת ששת הימים ב-1967 ועד למהפכות 1989, קריסת המדינות הקומוניסטיות האירופיות ואיחוד גרמניה ב-1990.

להרף היו מגוון מלגות מחקר, כולל באוניברסיטת הרווארד, באוניברסיטת שיקגו, במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון, במכון ההיסטורי הגרמני בוושינגטון, במרכז יצחק רבין לחקר ישראל בתל אביב, במרכז הבינלאומי לחוקרים וודרו וילסון בוושינגטון הבירה ובאקדמיה האמריקאית בברלין בסתיו 2007.

הוא נשוי לסוניה מישל.[1]

פרסים

עריכה
  • 1996 פרס צ'ארלס פרנקל (זוכה שותף) של ספריית וינר והמכון להיסטוריה עכשווית, זיכרון מפוצל
  • פרס ג'ורג' לואיס באר לשנת 1998, זיכרון מפוצל[2]
  • פרס הספר היהודי הלאומי לשנת 2006, האויב היהודי[3]
  • 2010 [מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב, פרס ברונזה] לתעמולה נאצית לעולם הערבי
  • פרס סיביל הלפרן לשנת 2011, האגודה ללימודי גרמניה לתעמולה נאצית לעולם הערבי

עבודות

עריכה
  • מודרניזם ריאקציונרי: טכנולוגיה, תרבות ופוליטיקה בווימאר וברייך השלישי (הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', 1984) תרגומים לצרפתית (2018); איטלקית (1988); יפנית (1991); יוונית (1996); פורטוגזית (1993).
  • מלחמה באמצעים אחרים: עצמה סובייטית, התנגדות מערב גרמניה וקרב הטילים באירופה (העיתונות החופשית, 1991. ISBN 978-0-02-915030-6) בחן את ההצטלבות של תרבות פוליטית ומדיניות כוחנית בעימות האירופי הגדול האחרון של המלחמה הקרה.
  • זיכרון מפוצל: העבר הנאצי בשתי גרמניות (הוצאת אוניברסיטת הרווארד, 1997. ISBN 978-0-674-21303-6). תורגם לגרמנית, 1998.
  • האויב היהודי: תעמולה נאצית במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה (הוצאת אוניברסיטת הרווארד, 2006. ISBN 978-0-674-02175-4). תרגום לסינית (2019); צרפתית (2011); פורטוגזית (2014); ספרדית (2008). העבודה בוחנת את התעמולה האנטישמית הרדיקלית של המשטר הנאצי כצרור של שנאות, מסגרת הסבר ומאמץ להכשיר רצח המוני.
  • תעמולה נאצית לעולם הערבי (הוצאת אוניברסיטת ייל, 2009). תרגומים לצרפתית (2012); איטלקית (2010); יפנית (2013). עבודה זו מתעדת ומפרשת את תעמולת הדפוס והרדיו של גרמניה הנאצית בשפה הערבית המכוונת לצפון אפריקה ולמזרח התיכון במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה. מסתמכת על תרגומים לגרמנית בארכיונים שונים של ממשלת גרמניה וכן על אוסף ייחודי של תמלילים בשפה האנגלית שהופקו על ידי דיפלומטים אמריקאים, בעיקר בקהיר, במהלך המלחמה. הוא מתעד מיזוג של אנטישמיות רדיקלית באידאולוגיה הנאצית עם אנטישמיות רדיקלית שמקורה באיסלאמיסטים ולאומנים ערבים קיצוניים ששיתפו פעולה עם המשטר הנאצי, במיוחד מ-1941 עד 1945 בברלין. ההיתוך התרבותי בברלין של ימי המלחמה נמשך בפוליטיקה האיסלאמית במזרח התיכון לאחר 1945.
  • מלחמות לא מוכרזות עם ישראל': גרמניה המזרחית והשמאל הקיצוני המערבי, 1967–1989' (הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', 2016). תרגום בגרמנית (2019).
  • "הרגע של ישראל: תמיכה בינלאומית והתנגדות להקמת המדינה היהודית", (הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', 2022): https://www.cambridge.org/core/books/israels-moment/3D8F0D77E9624E01DC3C3B015659B113

ספרים ערוכים

  • אנתוני מקליגוט וג'פרי הרף, עורכים, Antisemitism Before and Since the Holocaust: Altered Contexts and Recent Perspectives (לונדון: Palgrave Macmillan, 2017).
  • Jeffrey Herf, עורך, Antisemitism and Anti-Zionism in Historical Perspectives: Convergence and Divergence (ניו יורק: Routledge, 2007).

מאמרים נבחרים

  • "היטלר והאנטי-ציונות של הנאצים", פתום, קיץ 2016
  • "דוד סזארני: לזכרם", פתום, סתיו 2015

תרגומים

  • אלפרד שמידט : היסטוריה ומבנה: חיבור על תיאוריות ההיסטוריה הגליאניות-מרקסיסטיות וסטרוקטורליסטיות. קיימברידג', מסצ'וסטס: MIT Press, 1981. ISBN 0-262-19198-9

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 "Undeclared Wars on Israel: East Germany and the West German Far Left 1967-1981: An Interview with Jeffrey Herf". Fathom. נבדק ב-17 במאי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ "George Louis Beer Prize Recipients". American Historical Association. נבדק ב-24 בדצמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Past Winners". Jewish Book Council (באנגלית). נבדק ב-2020-01-21.