גבר ואישה
גבר ואשה (בצרפתית: Un homme et une femme) הוא סרט צרפתי משנת 1966. תסריט הסרט נכתב בידי קלוד ללוש ופייר אויטרהובן (Pierre Uytterhoeven) ובוים בידי ללוש. הסרט מיוחד בצילום השופע שלו (ללוש הוא בעל רקע בצילום פרסומות), שמציג מעברים חלקים בין צבע מלא, שחור-לבן, ותצלומים בגוון חום כהה, ובשל הפסקול שלו, אותו הלחין פרנסיס לה (Francis Lai).
בימוי | קלוד ללוש |
---|---|
הופק בידי | קלוד ללוש |
תסריט | קלוד ללוש, פייר אויטרהובן |
שחקנים ראשיים |
אנוק איימה ז'אן-לואי טרנטיניאן |
מוזיקה | פרנסיס לה |
צילום | קלוד ללוש |
מדינה | צרפת |
חברת הפקה | Les Films 13 |
חברה מפיצה | יונייטד ארטיסטס, נטפליקס |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה | 25 באוקטובר 1966 |
משך הקרנה | 102 דק' |
שפת הסרט | צרפתית |
סוגה | סרט דרמה, סרט רומנטי, מלודרמה |
פרסים |
|
סרט הבא | גבר ואישה: 20 שנים אחרי |
דף הסרט ב־IMDb | |
סרט המשך, "גבר ואישה: 20 שנים אחרי" (Un Homme et une Femme, 20 Ans Déjà),יצא לבתי הקולנוע בשנת 1986.
עלילה
עריכההסרט מגולל את ספורם של אן, אלמנה צעירה (אנוק איימה), מפקחת תסריט בסרט, שבעלה המנוח (פייר ברוך) היה פעלולן ונהרג בתאונה באתר הצילומים, ושל אלמן, ז'אן-לואי (ז'אן-לואי טרנטיניאן), נהג מרוצים שאשתו שולחת יד בנפשה אחרי שז'אן-לואי התנסה בתאונה כמעט קטלנית במרוץ 24 השעות של לה מאן. הם נפגשים בבית הספר שבו לומדים ילדיהם בדוביל (Deauville). לילה אחד, אחרי שאן מחמיצה את הרכבת האחרונה, הם נוסעים ביחד לבית בפריז, והם מייד נמשכים זה לזה.
הסיפור מתחקה אחר התפתחות הרומן ביניהם במהלך מספר נסיעות לדוביל והוא מתפתח חרף רגשות האשמה שאן חשה לגבי אובדן בעלה המנוח. אחרי שהם מבלים ביחד לילה בדוביל, אן נוכחת לדעת שהיא אינה נאמנה לזיכרון בעלה, ומחליטה לעזוב את ז'אן-לואי. בזמן שהיא נוסעת בחזרה לפריז ברכבת, ז'אן לואי נוסע במהירות כדי לפגוש אותה בתחנה, וכשהיא יורדת מהרכבת היא מופתעת לראותו שם. מאושרת מכך שאהובה שב אליה, הם מתחבקים כשהסרט מסתיים. המשך מערכת היחסים נותר פתוח לפרשנויות.
צוות השחקנים
עריכה- אנוק איימה - אן גוטייה
- ז'אן-לואי טרנטיניאן - ז'אן-לואי דורוק
- פייר ברוך - פייר גוטייה (בעלה של אן)
- ואלרי לגראנז' - ואלרי דורוק (אשתו של ז'אן-לואי)
- אנטואן סיר - אנטואן דורוק (בנו של ז'אן-לואי)
- סואד אמידו - פרנסואה גוטייה (בתה של אן)
- סימון פארי - מנהלת הפנימיה
קבלת הסרט
עריכהגבר ואשה זכה בפרסים רבים, בכללם Grand Prix בפסטיבל קאן של 1966, [1] פרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, ובפרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר. איימה הייתה מועמדת לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר וללוש לפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר.
הפסקול
עריכההפסקול נכתב בידי פרנסיס לה והיה מועמד לפסקול המקורי הטוב ביותר גם לפרס באפט"א וגם לפרס גלובוס הזהב ב-1967. שיר הנושא של הסרט, שהולחן אף הוא על ידי פרנסיס לה ומילותיו נכתבו בידי פייר ברוך, היה להיט גדול והיה מועמד ל"שיר המקורי ביותר בסרט קולנוע" בפרס גלובוס הזהב.[2]
פייר ברוך, שאף גילם את דמותו של הבעל המנוח, גם שר את השירים בפסקול. בהמשך הסרט, הוא מופיע מחדש לזמן קצר ושר את "Samba Saravah", גרסה צרפתית עם מילים שכתב ברוך בעצמו, המבוססת על השיר הברזילאי "Samba da Benção", שנכתב בידי באדן פאוול, עם מילים אותן חיבר ויניסיוס דה מוראיס.[3]
בשיר "Aujourd'hui C'est Toi", משתמשים כשיר הנושא לסדרת הטלוויזיה Panorama של ה-BBC. את שירי הדואט בסרט שרו הזמרת ניקול קרואזי ופייר ברוך.
קישורים חיצוניים
עריכה- "גבר ואישה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "גבר ואישה", באתר נטפליקס
- "גבר ואישה", באתר AllMovie (באנגלית)
- "גבר ואישה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "גבר ואישה", באתר אידיבי
- "גבר ואישה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- זאב רב-נוף, הצל הארוך של הזכרונות, דבר, 27 בינואר 1967 המשך
- עדית זרטל, ראיונות עם האנשים של "גבר ואשה", דבר, 27 בינואר 1967 המשך
הערות שוליים
עריכה- ^ "פסטיבל קאן: גבר ואשה", festival-cannes.com
- ^ גבר ואשה ב-IMDb
- ^ "פייר ברוך שגריר לכל ימיו של ברזיל", rfimusique.com 11.3.2005