פתיחת התפריט הראשי

גדול עומד על גביו

גדול עומד על גביו הוא כלל הלכתי נפוץ, שהשפעותיו בכל תחומי ההלכה היהודית. הכלל אומר, כי גם במקרה שמעשה הלכתי או משפטי, שאם נעשה ללא כוונה אין לו תוקף, נעשה על ידי אדם שאין ביכולתו לעשות אותו מתוך מחשבה, כמו למשל קטן וחרש-אילם, אם הוא נעשה כאשר אדם אחר, בר דעת עומד על גבם בשעת המעשה, נחשב המעשה כאילו נעשה מתוך כוונה גמורה.

כך למשל, נפסקת ההלכה, כי גט שנכתב על ידי חרש, שוטה וקטן, כשר אם הוא נכתב כאשר גדול עומד על גביו של הכותב[1].

בגדר כלל זה ובהסברו, נחלקו גדולי הראשונים:

שיטת התוספותעריכה

שיטת התוספות[2] היא, שגדר הכלל הוא, שכאשר גדול עומד על גביו של מי שעושה את המעשה ומזהיר אותו לעשות כראוי, יש לעושה את המעשה כוונה ראויה, ולמרות שמצד עצמו אין ביכולתו לכוין בעשיית המעשה כמו למשל קטן למטה מגיל מצוות, שאין כוונתו ומחשבתו נחשבות לכוונה ראויה שכן אין לקטן שיקול הדעת הראוי, כאשר עומד על גביו אדם גדול בעל שיקול דעת, ומזהירו לעשות את המעשה, הוא עושה אותו מתוך כוונה ראויה.

כך גם, חרש-אילם, למרות שעל פי ההלכה נחשב כשוטה (אדם חסר דעת), מסוגל לכווין את הכוונה הראויה, אם יהיה אדם סמוך לו, שירמוז לו על עשיית המעשה ועל הכוונה הראויה, יכול הוא לכוין את הכוונה הראויה. לעומת זאת, שוטה, שאדם שפוי ומחויב במצוות, עומד על גביו ומזהירו לעשות את המעשה ולכוין את הכוונה הנצרכת, אין מעשיו נחשבים כאילו נעשו מתוך כוונה ראויה, שכן בשונה מ"קטן" שאמנם אין לו את שיקול הדעת כמו לגדול, יש לו דעת, ו"חרש" שאמנם נחשב כשוטה, אך יש לו דעת והבנה מסוימת, הרי ששוטה אין לו דעת כלל, ולכן גם כאשר יעזרו לו ויאמרו לו לכוין בעשיית מעשה - לעשותו לשם כוונה מסוימת, לא תהיה לו את האפשרות לעשות את המעשה מתוך כוונה.

למעשה נחלקו האחרונים, ובעוד שרובם סבורים שלא ניתן לסייע בכוונת השוטה על ידי "גדול עומד על גביו"[3], הנודע ביהודה חלוק על הדבר ופוסק שגם בשוטה ניתן להחיל כלל זה[4].

שיטת רבינו יונהעריכה

שיטת רבינו יונה היא, שהכוח ההלכתי של "גדול עומד על גביו", הוא מדין שליחות. כל מעשה, שניתן למנות בו שליח, ניתן לפצל בו את המעשה, ולמנות אדם אחד שיעשה את המעשה, ואדם שני שתפקידו לכווין את הכוונה הראויה, שכן מכוח כוחו המשפטי וההלכתים של בעליו של המעשה, יכול הוא להחליט כי המעשה יעשה מתוך הכוונה המסוימת אותו יכוין ה"גדול העומד על גביו", האדם שעומד לידו של העושה בשעת המעשה.

מסיבה זו, לא ניתן לבצע תחבולה זו במעשה החליצה, שעל פי כללי השליחות, לא ניתן למנות שליח כדי לעשותו.

החידושי הרי"ם[5] מקשה על דבריו, מדברי הרא"ש במסכת נדרים, שכתב שאין מועיל שליחות על שמיעת נדרים והפרתם, מכיוון ששמיעה איננה מעשה, ושליחות שייכת רק במעשה. ולפי דבריו, שלא תיתכן שליחות על דבר שאינו מעשה, כיצד ניתן למנות שליח על כוונה. החידושי הרי"ם מתרץ, כי כאשר הכוונה היא בעשיית מעשה, ניתן למנות שליח, וכמו שכאשר אותו אדם עצמו כותב את הגט הוא נעשה שליח גם על הכוונה שבכתיבת הגט, כך גם ניתן למנות אדם לכוין כוונה על מעשה מסוים.

מחלוקת הלכתיתעריכה

מחלוקת ראשונים זו, בגדר "גדול עומד על גביו", באה גם לידי ביטוי, בנידון האם שייך כלל זה בשחיטה. חכמי המשנה נחלקו האם שחיטה זקוקה לכוונה. נחלקו הראשונים, לפי הדעה האומרת כי שחיטה צריכה כוונה, האם יועיל הכלל "עומד על גביו" במקרה כזה. לפי דעת הרשב"א והתוספות, במקרה כזה יועיל כוונה.

לעומת זאת, לפי דעת רבינו יונה, שיסוד הדין הוא מדיני שליחות, הוא מסביר שלא תיתכן שליחות במעשה שאין לשולח כל תוקף הלכתי; שכן השחיטה אינה תלויה בבעליו של בעל החיים, אם יעשה כראוי הוא יהיה כשר לחלוטין גם אם נעשה בגזל, ואם לא יעשה כראוי הוא יהיה טרפה גם אם נעשה על ידי בעליו בעצמו[6].

הלכות נוספותעריכה

בקידושין וגירושין לא עוזר כלל זה של גדול עומד על גביו, ויש שהסבירו זאת בכך שכלל זה עוזר רק כאשר אין הקטן עושה שום חלות, והגדול נצרך רק לשם הכוונה.[7]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף כ"ב, עמוד ב'.
  2. ^ בחולין י"ב ע"א.
  3. ^ רבי חיים סולובייצ'יק ורבי שמעון יהודה שקופ בשערי יושר.
  4. ^ מובא ב"דברי יעקב", קישור בסוף העמוד.
  5. ^ בחידושיו על אבן העזר סימן ק"כ.
  6. ^ מובא ברשב"א על מסכת חולין בשם "רבינו הרב ז"ל".
  7. ^ הרב יעקב עדס, דברי יעקב.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.