גדליה משה גולדמן
רבי גדליה משה גולדמן (כ"ו באייר תרמ"ז, 21 במאי 1887 - כ"ד בחשוון תש"י, 16 בנובמבר 1949) היה האדמו"ר החמישי מזוויהל.
תוכן עניינים
תולדותיועריכה
היה בנו של רבי שלמה גולדמן וחתנו של רבי דוד שלמה מקוברין. משנת תרפ"ו החל לשמש כרב בעיר זווהיל (כהיום נוֹבוֹהְרַד-ווֹלִינְסְקִייְ) שבאוקראינה, לאחר שאביו עלה לארץ ישראל. על אף שהיה מחמיר בפסקיו על עצמו השתדל להקל לאחרים. נרדף על ידי השלטון הסובייטי ונשפט לשבע שנות עבודת פרך בסיביר. מסופר כי הטיח בפני שופטיו כי "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה"[1].[דרוש מקור: לפרשת המשפט, ונאומו]. בתום שבע שנות הגלות קיבל משרת רבנות בעיירה סמוכה למוסקבה.
בשנת תרצ"ז (1937) הצליח להימלט מרוסיה, עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. היה מקורב לרב קוק ולרב הרצוג[2] התפרנס בצמצום. בשנת תש"ה (1945), לאחר פטירת אביו, החל לכהן כאדמו"ר.
נקבר בבית העלמין גבעת רם (שייח' באדר).
צאצאיועריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- נדב דוידסון ועוז רוזנברג, תופעה חדשה בי-ם: עשרות מאמינים פוקדים את קבר הצדיק בגן סאקר, באתר nrg, 1 בפברואר 2011
- יגאל מוסקו, איך הופכים קבר של רב אלמוני ללהיט?, באתר mako, 9 באוגוסט 2013
הערות שולייםעריכה
- ^ (חולין ז' עמוד ב')
- ^ נכדו הרב דוד סתיו, הרב סתו, "בשבע" גיליון 510