פתיחת התפריט הראשי

גדעון תלפז

סופר ישראלי

גדעון תלפז (26 באוגוסט 1936 - 30 באפריל 2017[1]) היה סופר עברי ומרצה לספרות וכתיבה יוצרת.

גדעון תלפז
Gideon Telpaz.jpg
לידה 1936 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 באפריל 2017 (בגיל 81 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, מחבר רומנים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חייועריכה

תלפז נולד בפתח תקווה. סיים תואר ראשון ושני במדעי הרוח באוניברסיטה העברית. תלפז גילה עניין בז'אנר סיפורי הילדוּת, ועסק בכך בעבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת אוקספורד, שנכתבה בהדרכת פרופסור דייוויד פטרסון ועליה קיבל תואר דוקטור בשנת 1981. עבודת הדוקטורט נקראה 'סיפורי ילדוּת ישראליים משנות ה-60', ובהמשך יצאה בגירסתה המקורית באנגלית כספר בסדרת לימודי היהדות של אוניברסיטת בראון, ב-1983.

סיפורו הראשון של תלפז פורסם ב-1955 ב'דבר השבוע'. סיפוריו הראשונים הושפעו מחוויית הילדוּת במושבת נעוריו בתקופת מלחמת העולם השנייה ומלחמת העצמאות. מרביתם התפרסמו תחילה במוסף הספרותי השבועי 'משא' שבעריכת אהרן מגד, וברבעון 'קשת' שבעריכת אהרן אמיר, ולאחר מכן נאספו בקובץ הסיפורים הראשון שלו 'שכונת חאפ' (1966). במקביל פרסם תלפז סיפורים קצרים רבים שנושאיהם מגוונים במרבית המוספים הספרותיים של העיתונות העברית וכן בכתבי עת ספרותיים נוספים, סיפורים שלימים ליקט על פי נושאיהם בחמישה קבצים: 'מסעי איש החושחש' (1969), 'לפחד אין צבע' (1969), 'האפיקורוס' (1970), 'מי ורדים מפורט סעיד' (1972), ו'צִלי מונח על קיר אחר' (1997). ב-1965, כשהתגורר בעין כרם, כתב את סיפורו 'מי ורדים מפורט סעיד', שהתפרסם תחילה ב'קשת' וב-1972 הופק על פיו אחד מסרטי המקור הראשונים הטלוויזיה הישראלית, בבימויו של רם לוי.

מתחילת כתיבתו נמשך תלפז לאמנות הסיפור הקצר, אך התנסה גם בכתיבת מחזות. מחזהו 'אל תכה בקזוארינה' זכה בפרס המחזה המקורי בתחרות של המועצה לתרבות ואמנות, בשנת 1966. המחזה נרכש להצגה על ידי תיאטרון "הבימה" כדי שיבויים על ידי מישא אשרוב, אך העלאת ההצגה נדחתה ולבסוף היא לא הוצגה. תלפז משך את ידו מעיסוק בתיאטרון והתרכז מאז ואילך בכתיבת סיפורת. במקביל עסק בכתיבת תסכיתים לרדיו לתוכניות הדרמה של קול ישראל וגלי צה"ל, שאותם גם ביים; שלושה מתוכם זכו בציון לשבח של רשות השידור: 'חתונתה של דוקי', 'מלכת הלבבות' ו'גילי בגבהים הגדולים'. במקביל פרסם תלפז לאורך השנים מספר רב של ביקורות ספרותיות, מאמרים ומסות, בעיקר במוסף הספרותי של 'מעריב'.

בתקופת שהותו באוקספורד, כחבר בקולג' לינקר, השתתף יחד עם בנימין תמוז בחיבור מילון אוקספורד אנגלי-עברי, שיצא לאור בהוצאת הספרים של אוניברסיטת אוקספורד, בעריכת הבלשן נקי דוניאק.

בשנות ה-70 עבר מכתיבת סיפורים קצרים לכתיבת רומנים: 'לאן עפות הציפורים' (1977), 'אלי ואליזבת' (1988), 'אבשלום והנזיר' (1989), 'תכלת וארגמן' (1991), 'צוואתו של דיק קולינס' (1991), 'על החיים ועל המוות' (2000), 'רפסודיה יוונית' (2001), 'אם יהלך איש על הגחלים' (2001), 'אהובת בן המרקיז' (2011).

תלפז היה סופר-אורח בסמסטר החורף בתוכנית הכתיבה הבינלאומית באוניברסיטת איווה, וכן שהה מספר תקופות בתוכנית הכתיבה באחוזת ירנטון, הסמוכה לאוקספורד שבאנגליה. בין השנים 1983-1988 הוזמן לפרקי זמן ממושכים של תוכניות כתיבה במספר מושבות אמנים: מקדואל שבניו המפשייר; המרכז לאמנויות שבווירג'יניה; רגדייל שבאילינוי; דג'רסי שבקליפורניה; אלטוֹס דה-שאבוֹן שברפובליקה הדומיניקנית; שאטוֹ לאביני שבשווייץ; טירת הות'הורנדן שבסקוטלנד; וכן במושבות הסופרים יאדוֹ, בלוּ מאונטיין, מילֵיי ולֵדיג האוּז, שבמדינת ניו יורק. בנוסף לשהותו ברחבי העולם במסגרת תוכניות כתיבה אלו, שהה תקופה מסוימת בשנות ה-60 בפירנצה שבאיטליה, לאחר נישואיו לבת זוגו, חוקרת אמנות שהתמחתה בפסליו של רוסלינו, ואחר כך עבר איתה לנורת'המפטון שבמסצ'וסטס כאשר לימדה בקולג' לנשים באזור. חלקים נרחבים מן הרומנים שפרסם נכתבו בתקופות שהייתו ביישובים אלו.

לאורך השנים לימד תלפז באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, בהיברו יוניון קולג' שבניו יורק, ובאוניברסיטת פורדהם, גם היא בניו יורק. תקופה ממושכת לימד כתיבה יוצרת באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטה הפתוחה, וכן בסדנאות בבית הסופר ובספריות ציבוריות ברחבי הארץ.

סיפוריו בתרגום לאנגלית התפרסמו בכתבי-עת ספרותיים אמריקאים ואנגלים, כגון 'פרטיזן רוויו', 'איווה רוויו', 'מסצ'וסטס רוויו', 'ניו וירג'יניה רוויו', 'רפורטר מגזין', 'מידסטרים', 'פרזנט טנס', 'שורט סטורי אינטרנשיונל', 'הדסה מגזין', ועוד. סיפוריו תורגמו גם לערבית, רוסית, צרפתית, סרבית ועוד.

תלפז זכה במספר פרסים על יצירתו, בהם פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (1993), פרס אקו"ם (פעמיים), פרס רשות השידור, פרס ולנרוֹד (לסיפור הקצר הטוב ביותר שהתפרסם ב"מאזניים", 1969), פרס אנה פרנק, פרס קרן תרבות ארצות הברית - ישראל, ופרס ניו וירג'יניה רוויו.

גדעון תלפז התגורר בירושלים.

יצירתועריכה

הסיפורת של תלפז מתאפיינת בקונפליקט שבין שורשיות ישראלית לבין חמדת מרחקים ופתיחות לחוויית הניכר. ברבים מן הרומנים שלו נע הגיבור הספרותי הישראלי בזירה בינלאומית עשירה בדמויות צבעוניות השאובות מניסיונו ומדמיונו של הסופר. ב'צוואתו של דיק קולינס' מתרחשת העלילה בעיקר בארצות הברית. האי היווני פארוֹס, שבו חי תלפז משך ארבע שנים, הוא רקע ההתרחשות ברומן 'רפסודיה יוונית'. הרומן 'אלי ואליזבת' תחילתו באוקספורד וסופו בביירות בימי מלחמת לבנון הראשונה. 'אם יהלך איש על הגחלים', שחומריו לקוחים מנסיונותיו האישיים של הסופר, מתרחש בחלקו הראשון בברקלי שבקליפורניה, בחלקו השני באוקספורד, ובחלקו השלישי בכמה ממושבות האמנים שבהן שהה תלפז לצורכי כתיבה בשנות ה-80.

במהלך נדודיו בעולם המשיך לכתוב בעברית; המרחק הגאוגרפי והנפשי מישראל הִפרה את כתיבתו על נושאים הקשורים בה ותרם לזוויות ראייה שונות לגביהם. לעיתים כתב על מצבים שונים בתכלית ממקום שהותו: בעיצומו של חורף כבד ביערות קונטיקט, מנותק בבקתה כפרית על ידי מפלי שלג, כתב על שרב ירושלמי ב'אבשלום והנזיר'; בלבה של פירנצה הסואנת, כתב את 'הלווייתה של סבתא', סיפור הווי ואווירה המתרחש במושבה הישנה והרחוקה פתח תקווה; וכאשר התגורר בנורת'המפטון שבמסצ'וסטס, כתב כמה מסיפורי 'מסעי איש החושחש' ו'שכונת חאפ'.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה