גד בק

פעיל מחתרת בגרמניה בתקופת השואה, סופר ואיש חינוך יהודי גרמני-ישראלי

גד בֶּקגרמנית: Gad Beck;;‏ 30 ביוני 192324 ביוני 2012) היה פעיל מחתרת בגרמניה בתקופת השואה, סופר ואיש חינוך יהודי גרמני-ישראלי.

גד בק
Gad Beck
לידה 30 ביוני 1923
ברלין, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 ביוני 2012 (בגיל 88)
ברלין, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Gerhard Beck עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1947 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים עריכה

נולד בשם גֶרהארד בק (Gerhard Beck) בברלין בירת גרמניה, באזור שבו התגוררו בעיקר מהגרים יהודים, בן לאב יהודי מאוסטריה ואם נוצרייה שהתגיירה, ולו אחות תאומה, מַרגוֹט (מרים). כשהיה בן חמש עברה המשפחה לשכונת וַייסֶנזֶה שבצפון-מזרח העיר, ושם גדל בק ולמד בבית ספר עממי וסבל מגילויי אנטישמיות מצד חבריו לספסל הלימודים. בשנת 1934, לאחר עליית הנאצים לשלטון, החל ללמוד בבית ספר יהודי, אך נאלץ לעזוב את הלימודים ולעבוד בחנות. בהיותו "בן-תערובת" (מישלינג) כהגדרת חוקי הגזע, בק נעצר והושם במחנה רוזנשטראסה שבמרכז העיר, אולם שוחרר תוך זמן קצר ביחד עם יתר העצורים היהודים בעקבות מחאת רוזנשטראסה, והוא נשאר בברלין. בתוך כך יכול היה להציל את אהובו מַנפרֶד לוין (Manfred Lewin), בן זוגו הראשון, ממחנה המעבר שאליו גורש, לאחר שדרש אותו לעבודות בניין; אולם לוין סירב לנטוש את משפחתו. כפי שגילה בק לאחר המלחמה,[1] מנפרד נספה באושוויץ עם שאר בני משפחתו.

בשנת 1941 הצטרף לתנועת "החלוץ", שעודדה עליית יהודים לארץ ישראל. במהלך השנתיים האחרונות למלחמה הנהיג קבוצה מחתרתית קטנה של חלוצים בשם "חוג חלוצי" שהתרכזה בברלין, קיימה פעילויות תרבות ופעלה במחתרת לספק מזון ומקומות מסתור ליהודים שהיו בדרכם להימלט לשווייץ הנייטרלית.[2] בראשית שנת 1945 הוסגרו הוא וכמה מחבריו על ידי יהודי שריגל עבור הגסטאפו, והוא נחקר ונכלא במחנה מעבר ליהודים בברלין.

לאחר המלחמה עזר בארגון עלייתם של שארית הפליטה לארץ ישראל, ובשנת 1947 עלה בעצמו. הוא חי בישראל במשך כ-30 שנה. בשנת 1979 היגר לאוסטריה, התגורר שם כמה שנים והכיר את בן-זוגו האחרון, יוליוס לאופר (Julius Laufer). לאחר מכן שב לעיר הולדתו ברלין, שם כיהן עד פרישתו לגמלאות כמנהל המרכז היהודי להשכלת מבוגרים בברלין ופעל בשיתוף פעולה עם היינץ גלינסקי, יו"ר המועצה המרכזית של יהודי גרמניה.

בשנת 1995 פרסם את זיכרונותיו האוטוביוגרפיים של הומוסקסואל-יהודי ברלינאי משנת 1923 ועד 1945, "וילך גד אל דוד" (Und Gad ging zu David). הספר זכה לתהודה רבה, ובשנת 1999 הופיע בתרגום לאנגלית. אמיתות הפרטים שנויה במחלוקת. לדעת יוצר הסרט התיעודי על חייו של בק, "חירות המסַפֵּר", הסיפור עוזב לא פעם את מחוזות האמת ההיסטורית לטובת האפקט שביקש בק להשיג.

בשנת 2000 היה בק בין חמשת הגברים והנשים שנאסרו בגרמניה הנאצית על רקע הומוסקסואליות, המופיעים בסרט התיעודי עטור הפרסים "סעיף 175".

בשנת 2006 יצא לאקרנים סרט תיעודי באורך מלא (100 דק') המגולל את סיפור חייו: "חירות המסַפֵּר: חייו של גד בק" (Die Freiheit des Erzählens. Das Leben des Gad Beck).

בק נפטר בברלין בשנת 2012, ימים ספורים לפני יום הולדתו ה-89 כשהוא מותיר את בן זוגו ב-32 השנים האחרונות לחייו, יוליוס לאופר.

ספריו עריכה

  • Und Gad ging zu David. Die Erinnerungen des Gad Beck 1923 bis 1945; herausgegeben von Frank Heibert, Berlin: Edition diá, 1995.
  • An Underground Life: Memoirs of a Gay Jew in Nazi Berlin; written with Frank Heibert; translated from the German by Allison Brown, Madison, Wisconsin: University of Wisconsin Press, 1999.D

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא גד בק בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "Do you remember, when": an online exhibition, באתר מוזיאון השואה האמריקני (באנגלית).
  2. ^ ביניהם היה צבי אבירם, שאותו הסתיר בק בעליית הגג בביתו-שלו למשך מספר ימים. צבי אברהמזון-אבירם, ברלין, בין שתי מחתרות (2015), ע' 77