חוג חלוצי

קבוצה ציונית-דתית של יהודים במחתרת בגרמניה הנאצית

חוג חלוציגרמנית: Pionier-Kreis) היה קבוצה ציונית-דתית של יהודים במחתרת בגרמניה הנאצית, שעסקה בהתנגדות יהודית בשואה.

הקמה ופעולה עריכה

החוג הוקם ב-27 בפברואר 1943 ברחוב בונדסאלה 79 ‏(Bundesallee 79) ברובע פרידנאו (Friedenau) בברלין על ידי המורה יצחק שוורזנץ וחברתו אדית וולף. בפברואר 1943, כשגורשו היהודים האחרונים מברלין ב"Fabrikaktion" (אקציית בתי החרושת), אסף שוורזנץ ילדים ונערים מקבוצות נוער יהודיות שונות בקבוצתו, "חוג חלוצי". מטרת קבוצת הנוער הייתה לחפש דרכי מילוט לחו"ל ולארגן את החיים תחת מסווה חוקי ככל האפשר עד לשחרור על ידי צבאות בעלות הברית: לארגן ואף לייצר מסמכים מזויפים, למצוא מקורות מזון, לארגן מקומות לינה לחברי החוג ולאתר כתובות של יהודים מסתתרים, כדי לסייע להם בדרכים אלה.[1]

סיפר צבי אבירם, שהסתתר בברלין במהלך כל שנות המלחמה:

יצחק שוורזנץ ייחס חשיבות רבה למפגשי הקבוצה בחגים היהודיים. הוא דאג לאחדות הקבוצה ורצה שלמרות מאבק ההישרדות היומיומי של כל אחד מאתנו, נזכור גם את המטרה המשותפת שלנו - להגיע למולדת העתידית, לפלשתינה. 

את חג הפסח חגגנו בצוותא. מובן שלא היו לנו מצות, אבל חשבנו על צאת ישראל ממצרים וזכרנו את בני משפחותינו שכבר לא היו איתנו. השתדלנו לשמור על ספירת העומר, ארבעים ותשעה הימים שבין פסח ושבועות. היינו נאספים לתפילה בפארק, לפני רדת החשיכה. מובן שלא כולם יכלו תמיד להגיע. היינו מתפללים במהירות ועוזבים את המקום.

חגנו יחד גם את חג השבועות, חג מתן תורתנו. בית משפחת בק היה מקום המפגש העיקרי שלנו. המפגשים היו מסוכנים ועל כן תמיד הקפדנו להגיע ביחידות או לכל היותר בזוגות. היה עלינו גם להיות שקטים כדי לא לעורר תשומת לב. שוחחנו על החג וכיצד חוגגים אותו בפלשתינה. זה היה גם חג הקציר, ושמענו שבקיבוצים בפלשתינה נהגו להתאסף ולהציג בפומבי את היבולים ואת הישגיהם של הענפים השונים.

כל זה נראה רחוק מאד, שכן אנו היינו עסוקים במאבק הקיום היומיומי. אבל לא איבדנו את התקווה לעבור את הזמנים הקשים. ישבנו יחד והמהמנו בשקט את שירי החג, והדבר מילא את לבבותינו הצעירים שמחה. בסוף המפגש הודיע לנו יצחק שוורזנץ היכן יתקיים המפגש הבא. התחבקנו לפרידה ועזבנו את בית משפחת בק אחד-אחד או בזוגות. לאחר כל מפגש כזה הרגשתי מחוזק ומלא תקווה. זה בדיוק מה שניסה יצחק לעשות, לשמור אותנו מלוכדים ולהעניק למאבק שלנו משמעות. 

כשאני חושב היום על המפגשים האלה והטקסים הדתיים, אני חש אסיר תודה ליצחק. מפגשים אלה עם חברים היו רגעי האושר היחידים בחיי התלאות והבדידות שהיו מנת חלקי כנער צעיר. זו הייתה התקופה הקשה ביותר בחיי, והנחמה שלי הייתה בהשתייכות לקבוצה, בידיעה שאנו מנהלים מאבק משותף על חירותנו ושיש לנו חלום משותף - להגיע לאחר המלחמה לפלשתינה ולבנות בה את ארצנו. 

צבי אבירם, ברלין, בין שתי מחתרותגרמנית: אורי אשכר, 2015), ע' 94–96.

לאחר שברח שוורזנץ לשווייץ בינואר 1944,[2] הנהיג את הקבוצה גד בק. כאירועי התנגדות לנאציזם בגרמניה כגון קשר העשרים ביולי, גם את מאבקה של הקבוצה היהודית להישרדות בתוככי הרייך השלישי ניתן להגדיר כהתנגדות. הרוב המכריע של חברי "חוג חלוצי" הצליחו לשרוד בעזרת לא-יהודים, אך גם אנשים מקבוצה זו נשלחו להשמדה. חוג חלוצי, קבוצה שהקנתה תכנים דתיים וציוניים לחבריה הצעירים, הייתה קבוצת ההתנגדות היחידה בתוך גרמניה שפעלה ממניעים יהודיים-דתיים. 

הנצחה עריכה

 
הלוח לזכר אדית וולף ברחוב בונדסאלה 79 בברלין

לקיר הבית ברחוב בונדסאלה 79 מוצמדת לוחית זיכרון ועליה כתוב:

בבית זה גרה אדית וולף, שכונתה "אוו" (Ewo, ‏1904-1997). אדית, שגדלה בבית יהודי-נוצרי, הסתירה בבית זה, עם יצחק שוורזנץ וחברים יהודים נוספים, את חברי "חוג חלוצי", קבוצת התנגדות של צעירים. אוו נעצרה ב-19 ביוני 1943  ושרדה 18 מחנות ריכוז ובתי כלא

לקריאה נוספת עריכה

  • Wolfgang Benz/Walter H. Pehle (Hg.): Lexikon des deutschen Widerstandes. Frankfurt am Main 1994. ISBN 3-596-15083-3.
  • Ferdinand Kroh: David Kämpft. Vom jüdischen Widerstand gegen Hitler, Rowohlt Taschenbuch, Reinbek, 1988. ISBN 3-499-15644-X.
  • Jizchak Schwersenz: Die versteckte Gruppe. Ein jüdischer Lehrer erinnert sich an Deutschland. Berlin 1988. ISBN 3-88981-122-1.

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אבירם, ע' 158
  2. ^ צבי אבירם, ברלין, בין שתי מחתרותגרמנית: אורי אשכר, 2015), ע' 139.