גוזן (מחנות ריכוז)
גוּזֶן (בגרמנית: Gusen) היה מערך של שלושה מחנות ריכוז, שתחילתו כשלוחה הראשונה של מחנה מאוטהאוזן באוסטריה.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה | אוסטריה |
| מחוז |
Langenstein  |
| מחנות נלווים | מאוטהאוזן |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה | 9 במרץ 1940 |
| תאריך שחרור | 5 במאי 1945 |
| אוכלוסייה | |
| מפקדי המחנה | קרל חמיילבסקי Karl Chmielewski |
| צבא משחרר |
 צבא ארצות הברית |
| מספר אסירים בשיא | 67,677 |
| השתייכות האסירים | לאומים שונים |
| נתונים | |
| מספר הנספים | 31,535 במקום עצמו |
| קואורדינטות | 48°15′26″N 14°27′48″E / 48.25722222°N 14.46333333°E |
 | |
  | |
היסטוריה עריכה
מחנה גוזן I הוקם כארבעה ק"מ וחצי ממערב למאוטהאוזן, בקרבת העיירה סט. גיאורגן על נהר גוזן (Sankt Georgen an der Gusen). גוזן התחיל לפעול ב-9 במרץ 1940. בשנתיים הראשונות לקיומו התנהל בו רישום נפרד לאסיריו, ורק אחר כך אוחד מספור האסירים בגוזן עם מחנה מאוטהאוזן. ממאי 1940 ועד סוף אותה שנה הגיעו למחנה כ-5,000 אסירים פולנים והועסקו במחצבות ובבית-המלאכה לייצור לבנים שבמקום. עד סוף אותה שנה מתו 1,507 מהם ונרשמו בספר הנספים הנפרד של המחנה. נוסף להם הוצאו להורג בירייה כ-240 קצינים וסטודנטים פולנים, לפי רשימות שמיות בפקודת הגסטפו בפולין. מפקד המחנה היה האופטשטורמפיהרר ס"ס קארל חמיילבסקי (Karl Chmielewski). במחנה היו 30 צריפים ושני מבני אבן. תחילה היו שישה צריפי בית-חולים, ובחורף 1943–1944 צורפו אליהם עוד ארבעה צריפים. בשנת 1943 חוברו קווי מסילות ברזל מיוחדות למחצבות ולמפעלי חברות מסרשמיט ושטייר שפעלו במחנה, ובהם הועסקו אסירים רבים בייצור חלקי מטוסים ומכונות ירייה.
ב-9 במרץ 1944 הוקם בקרבת מקום עוד מחנה, גוזן II. היו בו כ-10,000 אסירים. בדצמבר 1944 הוקם מחנה קטן אחר, גוזן III, ובו 262 אסירים. בגוזן II הועסקו האסירים בחפירת מנהרות תת-קרקעיות לאולמות למפעלי חימוש. מנהרה אחת באורך שבעה ק"מ, ברוחב שמונה מטרים ובגובה 15 מטרים הושלמה, ובה התחילה חברת שטייר בייצור מיסבים כדוריים. שאר המנהרות לא הושלמו עד גמר המלחמה.
המחנות שוחררו ב-5 במאי 1945 על ידי צבא ארצות הברית.
תנאי החיים עריכה
תנאי החיים של האסירים במחנות גוזן היו קשים מאוד. קצב העבודה המהיר הושג על ידי סגל שהיה ברובו הגדול מורכב מפושעים פליליים, והם רצחו בלי הבחנה את האסירים המוחלשים. מאוקטובר 1941 ועד מאי 1942 בלבד נרשמו 2,151 שבויים סובייטים בספר המתים של המחנה, וזאת נוסף לנספים בני לאומים אחרים.
צריף 30 היה מקום מאסף של חולים שיש לרוצחם בזריקות פנול. בצריף 31 נרצחו אסירים מוחלשים בידי "זקן הצריף" (Blockälteste) (אנ')[1] במהלומות מקל. מדי פעם נשלחו קבוצות אסירים למבצר הרטהיים, ושם נרצחו בתא הגזים שבמקום.
נתונים סטטיסטיים עריכה
בסך הכול נכלאו במחנות גוזן 67,677 אסירים, מהם נרשמו 31,535 ברשימות המתים. למספר הזה יש להוסיף לפי הערכה זהירה כ-2,500 מתים, בעיקר יהודים, שלא נרשמו בספרי המחנה, ועוד 2,630 שנשלחו ממחנות גוזן למבצר הרטהיים ושם נרצחו.
לקראת השחרור, מצבם של כ-2,000 אסירים היה ירוד מאוד, והם מתו סמוך לשחרור.
משפטו של המפקד עריכה
אחרי המלחמה הועמד מפקד מחנות גוזן עד 1942, קארל חמיילבסקי, למשפט בעיר אנסבך ונידון למאסר עולם.[2][3]
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה