גיז'רמו סטאבילה

גיז'רמו סטאבילה (בספרדית: Guillermo Stábile;‏ 17 בינואר 1905, פארק פטריסיוס, בואנוס איירס – 27 בדצמבר 1966) היה כדורגלן ומאמן ארגנטינאי הזכור כאחת הדמויות הבולטות בהיסטוריה של הכדורגל ואחד ממבקיעי השערים המצטיינים הראשונים.

גיז'רמו סטאבילה
Guillermo Stábile

Guillermo Stábile in 1933
מידע אישי
לידה	17 בינואר 1905 בואנוס איירס שבארגנטינה
פטירה	27 בדצמבר 1966 (בגיל 61) בואנוס איירס, ארגנטינה
גובה	1.69 מטרים
עמדה	חלוץ
מועדונים מקצועיים כשחקן
שנים מועדונים
1920–1930 1930–1935 1935–1936 1936–1939 הורקאן גנואה נאפולי הכוכב האדום פריז
נבחרת לאומית כשחקן
1930 ארגנטינה 4 (8)
קבוצות כמאמן
1931–1932 1937–1939 1939–1940 1939–1960 1940–1941 1940–1949 1949–1960 גנואה הכוכב האדום פריז סן לורנסו ארגנטינה אסטודיאנטס לה פלאטה הוראקן ראסינג קלוב

קריירה

סטאבילה שיחק עבור מספר מועדונים במהלך הקריירה שלו; אחד בדרום אמריקה ושלושה באירופה. בארגנטינה זכה בתארים רבים עם הוראקן. עיקר פרסומו נבע מהיותו מלך השערים של מונדיאל 1930 באורוגוואי. לאחר המונדיאל החל לשחק באיטליה, וכעבור 6 שנים עבר לצרפת, שם פרש ממשחק. קריירת האימון שלו, שהחלה עוד כשהיה שחקן, הייתה גם כן מוצלחת, והוא הוביל את ארגנטינה לשש זכיות בקופה אמריקה. סטאבילה הוא אחד המאמנים הבודדים שאימן נבחרת במשך למעלה מ-100 משחקים בינלאומיים. בתקופה שבה אימן את קבוצת ראסינג קלוב הקבוצה זכתה בשלוש אליפויות.

הוא החל את הקריירה שלו בארגנטינה, שם שיחק עבור המועדון החובבני (דאז) אתלטיקו הורקאן בעיר הולדתו בואנוס איירס, בין 1920 ל-1930 (ליגת העל הארגנטינית נוסדה ב-1931). המועדון זכה בשמונה תארים בזמן שסטאבילה שיחק עבורם.

לפני מונדיאל 1930 שנערך באורוגוואי (כאשר היה בן 25), סטאבילה מעולם לא שיחק עבור נבחרת ארגנטינה. במשחקה הראשון של ארגנטינה במונדיאל, נגד נבחרת צרפת, הוא לא שיחק כיוון שהיה שחקן מחליף על הספסל. אולם הוא ערך את הופעת הבכורה הבינלאומית שלו במשחק שלאחר מכן כנגד נבחרת מקסיקו כיוון שהחלוץ המוביל רוברטו צ'רו לא היה כשיר למשחק בעקבות התקף חולשה. תוצאת המשחק הייתה 3–6 לטובת ארגנטינה כאשר סטאבילה מבקיע שלושער. במשך 76 שנים השלושער הזה נחשב כראשון בהיסטוריה של המונדיאלים, אולם, ב-10 בנובמבר 2006, פיפ"א הכריזה כי השלושער הראשון הובקע למעשה על ידי שחקן נבחרת ארצות הברית, ברטראנד פייטנוד, יומיים לפני שסטאבילה הבקיע שלושער. במשחק האחרון של שלב הבתים ארגנטינה התמודדה נגד נבחרת צ'ילה, וניצחה בתוצאה 1–3 כאשר סטאבילה מבקיע שני שערים. משמעות הדבר הייתה שארגנטינה העפילה לשלב חצי הגמר, למשחק נגד ארצות הברית. במשחק זה הביסה ארגנטינה את ארצות הברית בתוצאה 1-6; סטאבילה כבש שני שערים נוספים וארגנטינה העפילה למשחק הגמר של הטורניר.

ב-30 ביולי 1930 נערך משחק הגמר הראשון של גביע העולם בכדורגל ובו התמודדו ארגנטינה ואורוגוואי. בסוף המחצית הראשונה ארגנטינה הובילה בתוצאה 1–2 (סטאבילה כבש את השער השני), אולם לבסוף הפסידה בתוצאה 2–4. למרות ההפסד בגמר, עשה סטאבילה היסטוריה בארבעה משחקים בלבד, כאשר הפך למלך השערים הראשון בתולדות המונדיאלים. לאחר מכן הוא לא חזר לשחק יותר עבור ארגנטינה, ומכאן נובע שהוא הבקיע בכל משחק ששיחק בנבחרת, עם יחס שערים של 2 שערים לכל משחק.

לאחר שזכה בתשומת לבם של מועדוני הכדורגל המובילים בעולם בעקבות הופעותיו המרשימות במונדיאל, הוא הוחתם על ידי מועדון הכדורגל האיטלקי הוותיק ביותר, גנואה. בתוך זמן קצר הוא הפך לאחד השחקנים האהודים בקבוצה, לאחר שהבקיע שלושער נגד היריבה בולוניה. הוא שיחק בגנואה במשך 5 שנים, ובסך הכול שיחק ב-41 משחקים והבקיע 13 שערים. במהלך עונת המשחקים 1936-1935 הוא עבר לקבוצת נאפולי ובתמורה עבר השחקן אנטוניו בוז'אק לגנואה. בתקופה זו שיחק בנאפולי כדורגלן דרום-אמריקני מפורסם נוסף; אטילה סאלוסטרו. המועדון סיים במקום ה-8 בליגה כאשר סטאבילה מבקיע 3 שערים בעשרים משחקים. כמהלך אחרון בקריירת המשחק שלו, סטאבילה עבר לשחק במועדון הכוכב האדום פריז. באופן אירוני, המועדון נוסד על ידי ז'יל רימה שהיה בין אלה שהחליטו כי המונדיאל הראשון ייערך באורוגוואי. הוא נשאר בקבוצה עד שנת 1939 ואז פרש ממשחק פעיל לאחר שהוביל את הקבוצה לזכייה באליפות ליגת הכדורגל השנייה בצרפת.

סטאבילה התנסה לראשונה באימון כבר בעונת 1932-1931 בגנואה, זמן רב לפני שפרש ממשחק פעיל. באותה עונה הוא היה מאמן-שותף לצידו של לואיג'י בורלאנדו. לאחר שנה בכוכב האדום פריז, הוא התמנה לתפקיד מאמן-שחקן במועדון; תקופה זו כללה את העונה שבה הקבוצה העפילה לליגת העל הצרפתית. סטאבילה עזב את המועדון הצרפתי כדי לאמן את הנבחרת הלאומית של ארגנטינה; הוא החל את הקדנציה שלו ב-1939.

סטאבילה הוביל את ארגנטינה כמאמן לשש זכיות בקופה אמריקה: ב-1941, 1945, 1946, 1947, 1955 ו-1957. כמו בהיותו שחקן פעיל, גם כאשר אימן את ארגנטינה סטאבילה קבע שיא; הוא אימן את הנבחרת הארגנטינית ב-123 משחקים רשמיים (83 ניצחונות), והוא אחד המאמנים הבודדים שרשומים לזכותם למעלה מ-100 משחקים בינלאומיים. בזמן שאימן את הנבחרת הלאומית היו לסטאבילה קדנציות אימון בשני מועדונים אחרים, הראשונה שבהן הייתה במועדון שבו החל את הקריירה שלו; הורקאן ולאחר מכן בראסינג קלוב. סטאבילה פרש מאימון ב-1960 ונפטר שש שנים לאחר מכן.

תארים

קריירת המשחק

• 1920 – גביע אסטימולו (הורקאן)
• 1921 – גביע ריו דה לה פלאטה (הוראקן)
• 1922 – ליגת החובבים הארגנטינית (הוראקן)
• 1922 – גביע דוקטור קארלוס איבארגורן (הוראקן)
• 1925 – ליגת החובבים הארגנטינית (הוראקן)
• 1925 – גביע דוקטור קארלוס איבארגורן (הוראקן)
• 1928 – ליגת החובבים הארגנטינית (הוראקן)
• 1930 – סגנות אליפות העולם (נבחרת ארגנטינה)
• 1939 – אליפות הליגה השנייה בצרפת (הכוכב האדום פריז)

קריירת האימון

• 1941 – זכייה בקופה אמריקה (ארגנטינה)
• 1945 – זכייה בקופה אמריקה (ארגנטינה)
• 1946 – זכייה בקופה אמריקה (ארגנטינה)
• 1947 – זכייה בקופה אמריקה (ארגנטינה)
• 1949 – אליפות ליגת העל הארגנטינית (ראסינג קלוב)
• 1950 – אליפות ליגת העל הארגנטינית (ראסינג קלוב)
• 1951 – אליפות ליגת העל הארגנטינית (ראסינג קלוב)
• 1955 – זכייה בקופה אמריקה (ארגנטינה)
• 1957 – זכייה בקופה אמריקה (ארגנטינה)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גיז'רמו סטאבילה בוויקישיתוף

• פרופיל, באתר Transfermarkt
• פרופיל, באתר WorldFootball.net
• פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
• פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt