נבחרת ארגנטינה בכדורגל

נבחרת ארגנטינה בכדורגל
מידע כללי
כינוי	"לה אלביסלסטה" (הלבן ותכול השמיים)
התאחדות	התאחדות הכדורגל הארגנטינאית
השתייכות	CONMEBOL
דירוג פיפ"א; (31 במרץ 2022)	4 ‎-1.86‏
- ניקוד פיפ"א	1,765.13
- דירוג שיא	1 (נמדד במרץ 2007)
- דירוג שפל	24 (נמדד באוגוסט 1996)
מאמן	ליונל סקאלוני
קפטן	ליונל מסי
מירב השערים	ליונל מסי (80)
מירב ההופעות	ליונל מסי (158)
אצטדיון ביתי	המונומנטל
	האתר הרשמי
תלבושת
תלבושת בית	תלבושת חוץ
משחק בינלאומי ראשון
	אורוגוואי 2 - 3 ארגנטינה ; (מונטווידאו, אורוגוואי; 16 במאי 1901)
הניצחון הכי גדול
	ארגנטינה 12 - 0 אקוודור ; מונטווידאו, אורוגוואי; 22 בינואר 1942
ההפסד הכי גדול
	צ'כוסלובקיה 6 - 1 ארגנטינה ; היינסבורג, שוודיה; 15 ביוני 1958; אורוגוואי 5 - 0 ארגנטינה ; גואיקיל, אקוודור; 16 בדצמבר 1959; ארגנטינה 0 - 5 קולומביה ; בואנוס איירס, ארגנטינה; 5 בספטמבר 1993; בוליביה 6 - 1 ארגנטינה ; לה פאס, בוליביה; 1 באפריל 2009; ספרד 6 - 1 ארגנטינה ; מדריד, ספרד; 27 במרץ 2018;
גביע העולם בכדורגל
הופעות	17 (הראשונה ב-1930)
ההישג הטוב	מקום ראשון (פעמיים) 1978 ו-1986
קופה אמריקה
הופעות	43 (הראשונה ב-1916)
ההישג הטוב	מקום ראשון (15 פעמים)

נבחרת ארגנטינה בכדורגל לגברים מייצגת את ארגנטינה מאז 1901. נבחרת הכדורגל מנוהלת על ידי התאחדות הכדורגל הארגנטינאית. נבחרת ארגנטינה, המכונה "אלביסלסטה" (לבן ותכלת) כצבעי תלבושתה, נחשבת לאחת מנבחרות הכדורגל הטובות בעולם, ולזכותה שתי זכיות בגביע העולם - ב-1978 וב-1986, 15 זכיות בקופה אמריקה ושתי זכיות במדליית הזהב האולימפית.

נבחרת ארגנטינה בכדורגל 1964

הדירוג הנוכחי של נבחרת ארגנטינה ברשימת הדירוג של פיפ"א, הוא המקום ה-4 בעולם, נכון ל-31 במרץ 2022; הניקוד הוא 1,765.13 - ירידה של 1.86 נקודות לעומת ניקוד קודם.^[1] דירוג השיא 1 נמדד לראשונה^[2] במרץ 2007, והדירוג הנמוך ביותר 24 נמדד לראשונה^[2] באוגוסט 1996. נבחרת ארגנטינה הייתה בראש הדירוג העולמי של פיפ"א לראשונה במרץ 2007 למשך חודש, ובפעם השנייה למשך עשרה חודשים בין אוקטובר 2007 לבין יולי 2008.

מלך שערי הנבחרת הוא ליונל מסי, ובנוסף לכך הוא גם שיאן ההופעות בנבחרת.

היסטוריהעריכה

נבחרת ארגנטינה היא אחת הנבחרות הוותיקות בעולם. התאחדות הכדורגל הארגנטינאית הוקמה כבר ב-21 בפברואר 1893. ההתאחדות הארגנטינאית היא הוותיקה מבין ההתאחדויות בדרום אמריקה ואחת הוותיקות בעולם.

השנים הראשונותעריכה

ארגנטינה הופיעה לראשונה בגמר המונדיאל הראשון ב-1930, שבו הפסידה לנבחרת אורוגוואי בתוצאה 4:2, אחרי שכבר הוליכה 1:2 במחצית. שחקנה אז, גיז'רמו סטאבילה, סיים כמלך שערי הטורניר עם 8 שערים.

באותן שנים נחשבו ארגנטינה ואורוגוואי לנבחרות הטובות בעולם. השתיים גם נפגשו בגמר אולימפיאדת אמסטרדם, שגם בו ניצחה אורוגוואי. מלך שערי הטורניר, דומינגו טראסקוני, היה גם הוא ארגנטינאי.

ארגנטינה השתתפה גם במונדיאל 1934 שנערך באיטליה, אך הודחה מהמשחקים אחרי שהפסידה 3:2 לשוודיה.

לאחר מכן באה תקופה שחורה עבור הנבחרת, שנמשכה קרוב ל-30 שנה. החונטה הצבאית ששלטה במדינה במהלך התקופה השתמשה בנבחרת ככלי פוליטי, ואף לא איפשרה לנבחרת להשתתף במונדיאלים שנערכו ב 1938, ב-1950 וב-1954, אף על פי שנבחרתה נחשבה לאחת הטובות בעולם. ארגנטינה שבה והשתתפה בגביע העולם רק ב-1958.

ארגנטינה זכתה במהלך אותן שנים בלא פחות מ-8 גביעי קופה אמריקה (ארגנטינה זכתה ב-12 גביעי קופה אמריקה עד שנת 1959 וסיימה כסגנית 9 פעמים).

מונדיאל 1966 - תחילת היריבות עם נבחרת אנגליה בכדורגלעריכה

המונדיאל שנערך באנגליה ב-1966 נכנס להיסטוריה בגלל משחק רבע הגמר של ארגנטינה מול אנגליה, שהחל את היריבות בין שתי הנבחרות. השופט הגרמני הרחיק את אנטוניו ראטין, קפטן נבחרת ארגנטינה, בטענה שראטין קילל אותו. השופט הגרמני שלא דיבר ספרדית נימק את החלטתו שהתרשם שמדובר בדברי נאצה "לפי הטון ולפי מבטו של השחקן". לאחר ההרחקה סירב ראטין להתפנות מהמגרש והתרצה רק לאחר שכנועים מרובים. מאמן אנגליה, אלף ראמזי, אסר על שחקניו ללחוץ את ידי הארגנטינאיים בתום המשחק וכינה אותם "חיות" בטענה שהם שיחקו בצורה ברוטלית.

הארגנטינאים, שהגיעו למונדיאל אחרי שזכו שנתיים קודם לכן בגביע בהשתתפות נבחרות ברזיל, אנגליה ופורטוגל, טענו לקיפוח מצידם של האירופאיים לאורך הטורניר.

1978 - 1993 - עידן הזהבעריכה

ב-1978 אירחה ארגנטינה את המונדיאל, וניצלה את הביתיות כדי לזכות בגביע בפעם הראשונה בתולדותיה, לאחר שניצחה את הולנד במשחק הגמר בתוצאה 3:1. השחקן המצטיין בנבחרת היה מריו קמפס, שכבש 6 שערים והוכתר למלך השערים בטורניר.

החונטה הצבאית ניצלה את הטורניר גם למטרות פוליטיות והציגה תמונה מעוותת של מצב אזרחי ארגנטינה באותן שנים.

מהסגל למונדיאל הודח ברגע האחרון דייגו ארמנדו מראדונה על ידי המאמן ססאר לואיס מנוטי בשל גילו הצעיר. כעבור שנה הוליך מראדונה את נבחרת ארגנטינה הצעירה לזכייה ראשונה במונדיאל הנוער, ובכך ביסס את מעמדו כאחד השחקנים החשובים של ארגנטינה.

במונדיאל 1982 שנערך בספרד היו נשואות העיניים למראדונה, אך ארגנטינה איכזבה והודחה על ידי ברזיל במשחק שבו הורחק מראדונה בשל פגיעה ללא כדור בשחקן יריב.

ב-1986 זכתה ארגנטינה בתואר בפעם השנייה. היא ניצחה במשחק הגמר את מערב גרמניה בתוצאה 3:2 לאחר שער ניצחון של חורחה בורוצ'גה. את ארגנטינה הנהיג דייגו ארמנדו מרדונה, שכבש חמישה שערים במהלך הטורניר. בעיקר זכורים שני השערים שכבש מול אנגליה במשחק רבע הגמר: את השער הראשון כבש מראדונה בעזרת ידו, בשער שמכונה "יד האלוהים". את השער השני כבש מרדונה לאחר שכידרר לאורך חצי המגרש של האנגלים, תוך שהוא עובר בדרך כמה שחקני הגנה אנגלים בדרך לכיבוש השער.

המשחק עצמו קיבל משמעות רבה הן בגלל היריבות הספורטיבית בין שתי המדינות שהחלה עוד מ-1966 והן בגלל המחלוקת בין שתי המדינות לגבי איי פוקלנד (איי מלבינס), מחלוקת שהביאה למלחמה בין שתי המדינות ב-1982.

ב-1990 הופיעה ארגנטינה בפעם הרביעית במשחק הגמר, אך הפעם הפסידה לגרמניה המערבית בתוצאה 1:0. ארגנטינה הציגה נבחרת בינונית באותה מונדיאל והצליחה להגיע לגמר בעיקר בזכותו של דייגו מראדונה. מראדונה שיחק בטורניר למרות פציעה ופרץ בבכי לאחר ההפסד בגמר.

ארגנטינה זכתה ב-1991 וב-1993 בשני טורנירי הקופה אמריקה שנערכו וב-1992 היא זכתה בגביע הקונפדרציות הראשון, שנערך בערב הסעודית, ובגביע ארטמיו פרנקי ב-1993. היו אלו הטורנירים האחרונים שבהם זכתה ארגנטינה במשך 28 השנים הבאות עד זכייתה בטורניר הקופה אמריקה ב-2021.

1993 ועד היוםעריכה

בחמשת המונדיאלים הבאים (1994, 1998, 2002, 2006 ו-2010) איכזבה נבחרת ארגנטינה ולא הצליחה להגיע מעבר לשלב רבע הגמר, כאשר לשיא השפל הגיעה במונדיאל 2002 שבו הודחה כבר בשלב הראשון. ארגנטינה הגיעה למונדיאל כפייבוריטית הגדולה לזכייה בגביע, נבחרתו של מרסלו ביילסה נחשבה לטובה בעולם באותם ימים, אך לרוע מזלה היא הוגרלה ב"בית המוות" יחד עם אנגליה, שוודיה וניגריה. ארגנטינה הצליחה לנצח את ניגריה במשחק הראשון משער של גבריאל בטיסטוטה, אך נחלה הפסד במשחק השני מול אנגליה משער בבעיטת עונשין של דייוויד בקהאם. עבור בקהאם היה מדובר בנקמה על הרחקתו במשחק שמינית הגמר מול ארגנטינה במונדיאל 1998. ארגנטינה התייצבה למשחק השלישי מול שוודיה בידיעה שרק ניצחון יעלה אותה. ארגנטינה שלטה לאורך כל המשחק אך לא יכלה לנצח וסיימה בתיקו 1–1 והארגנטינאים שקיוו לרגע של נחת שישכיח את הבעיות הקשות שפקדו את המדינה.

בנוסף, ארגנטינה הפסידה במשחקי הגמר של הקופה אמריקה לברזיל ב-2004 וב-2007, אף על פי שהגיעה למשחקים כפייבוריטית. היא גם הפסידה בשני גמרי גביע הקונפדרציות (ב-1995 לדנמרק וב-2005 לברזיל) ובגמר אולימפיאדת אטלנטה (1996) לניגריה. ב-2011 ארחה ארגנטינה את משחקי הקופה אמריקה, והודחה בשלב רבע הגמר על ידי נבחרת אורוגוואי.

במונדיאל 2014 הגיעה ארגנטינה לשלב הגמר, שם הפסידה 0–1 בדקה ה-112 לנבחרת גרמניה לאחר הארכה של המשחק.

בקופה אמריקה 2015 שנערך בצ'ילה, הגיעה ארגנטינה לגמר ושיחקה כנגד צ'ילה. המשחק נגמר ב-0-0 בתום הארכה והלך להכרעה בדו-קרב פנדלים. ארגנטינה הפסידה בדו-קרב לצ'ילה בתוצאה 1–4 ולפיכך סיימה במקום השני במפעל.

בקופה אמריקה 2016 שהתקיימה לציון 100 שנה להקמת המפעל בארצות הברית הגיעה ארגנטינה לגמר ושיחקה כנגד צ'ילה. המשחק נגמר ב-0–0 בתום הארכה והלך להכרעה בדו-קרב פנדלים. ארגנטינה הפסידה בדו-קרב לצ'ילה בתוצאה 2–4 ולפיכך סיימה במקום השני במפעל. לאחר משחק הגמר ליונל מסי הודיע שהוא פורש מהנבחרת, אך לקראת קמפיין מוקדמות מונדיאל 2018 מסי חזר לנבחרת.

לאחר הפסדה של ארגנטינה בגמר, מאמן הנבחרת חרארדו מרטינו התפטר ובמקומו מונה אדגרדו באוסה. ב-11 באפריל 2017 באוסה פוטר מנבחרת ארגנטינה לאחר יכולת רעה שהנבחרת הציגה במוקדמות מונדיאל 2018. ב־2 ביוני 2017 מאמנה של סביליה חורחה סמפאולי מונה למאמן הנבחרת. נבחרת ארגנטינה הציגה יכולת מאכזבת גם בהמשך המוקדמות והציגה משחק התקפי רע אשר לא תיאם את הציפיות מהנבחרת. לקראת המחזור האחרון בקמפיין ארגנטינה הייתה במקום השישי שמשאיר אותה מחוץ למונדיאל, אך ארגנטינה עמדה בציפיות וניצחה 3–1 את אקודור בקיטו דבר שהקנה לה מקום במונדיאל 2018, שבו הודחה בשמינית גמר נגד צרפת, שבסופו של דבר זכתה במונדיאל. לאחר קמפיין כושל במונדיאל 2018, ב-16 ביולי 2018, פוטר המאמן חורחה סמפאולי מהנבחרת.

בקופה אמריקה 2021 ניצחה ארגנטינה בגמר את ברזיל 0–1 משער של אנחל די מריה וזכתה בתואר ראשון מאז 1993. קפטן הנבחרת ליונל מסי זכה בתוארו הראשון במדיה, תוך כדי שהוא כובש ארבעה שערים (סיים כמלך השערים) ונבחר לשחקן המצטיין בטורניר.

שונותעריכה

ארגנטינה זכתה 15 פעמים בטורניר הקופה אמריקה והיא שיאנית הזכיות יחד עם אורוגוואי. כמו כן, זכתה ארגנטינה בגביע הקונפדרציות בשנת 1992.

מאז שנת 1993 ועד לשנת 2021 ארגנטינה לא זכתה בתואר חשוב בכדורגל העולמי, למעט שתי מדליות זהב באולימפיאדת אתונה (2004) ובאולימפיאדת בייג'ינג (2008). באולימפיאדה באתונה השיגה ארגנטינה דאבל ייחודי כאשר זכתה במדליות זהב בכדורגל ובכדורסל לגברים.

נבחרות ארגנטינה ואורוגוואי מחזיקות בשיא המשחקים בין שתי נבחרות, לאחר ששיחקו זו מול זו 161 משחקים. המשחק הראשון בין שתי הנבחרות התקיים ב-1906, והיה המשחק הבינלאומי הראשון בין שתי נבחרות כדורגל שמחוץ לבריטניה (אף על פי שנבחרות קנדה וארצות הברית שיחקו ביניהן ב-1885 ו-1886, אך משחקים אלו אינם נחשבים למשחקים רשמיים).

גביע העולם בכדורגלעריכה

שנה	סיבוב	משחקים	ניצחונות	תיקו*	הפסדים	שערי זכות	שערי חובה
אורוגוואי 1930	מקום שני	5	4	0	1	18	9
הממלכה האיטלקית 1934	סיבוב ראשון	1	0	0	1	2	3
צרפת 1938	פרשה
ברזיל 1950
שווייץ 1954
שוודיה 1958	סיבוב ראשון	3	1	0	2	5	10
צ'ילה 1962	סיבוב ראשון	3	1	1	1	2	3
אנגליה 1966	רבע גמר	4	2	1	1	4	2
מקסיקו 1970	לא העפילה
גרמניה 1974	סיבוב שני (רבע גמר)	6	1	2	3	9	12
ארגנטינה 1978	מקום ראשון	7	5	1	1	15	4
ספרד 1982	סיבוב שני (רבע גמר)	5	2	0	3	8	7
מקסיקו 1986	מקום ראשון	7	6	1	0	14	5
איטליה 1990	מקום שני	7	2	3	2	5	4
ארצות הברית 1994	שמינית גמר	4	2	0	2	8	6
צרפת 1998	רבע גמר	5	3	1	1	10	4
קוריאה הדרומית יפן 2002	סיבוב ראשון	3	1	1	1	2	2
גרמניה 2006	רבע גמר	5	3	2	0	11	3
דרום אפריקה 2010	רבע גמר	5	4	0	1	10	6
ברזיל 2014	מקום שני	7	5	1	1	8	4
רוסיה 2018	שמינית גמר	4	1	1	2	6	9
קטר (מדינה) 2022	העפילה
סה"כ	17/21	81	43	15	23	137	93

משחקי תיקו כוללים גם משחקים שהוכרעו בבעיטות הכרעה

קופה אמריקהעריכה

שנה	סיבוב	משחקים	ניצחונות	תיקו*	הפסדים	שערי זכות	שערי חובה
ארגנטינה 1916	מקום שני	3	1	2	0	7	2
אורוגוואי 1917	מקום שני	3	2	0	1	5	3
ברזיל 1919	מקום שלישי	3	1	0	2	7	7
צ'ילה 1920	מקום שני	3	1	2	0	4	2
ארגנטינה 1921	מקום ראשון	3	3	0	0	5	0
ברזיל 1922	מקום רביעי	4	2	0	2	6	3
אורוגוואי 1923	מקום שני	3	2	0	1	6	6
אורוגוואי 1924	מקום שני	3	1	2	0	2	0
ארגנטינה 1925	מקום ראשון	4	3	1	0	11	4
צ'ילה 1926	מקום שני	4	2	1	1	14	3
פרו 1927	מקום ראשון	3	3	0	0	15	4
ארגנטינה 1929	מקום ראשון	3	3	0	0	9	1
פרו 1935	מקום שני	3	2	0	1	8	5
ארגנטינה 1937	מקום ראשון	6	5	0	1	14	5
פרו 1939	פרשה	-	-	-	-	-	-
צ'ילה 1941	מקום ראשון	4	4	0	0	10	2
אורוגוואי 1942	מקום שני	6	4	1	1	21	6
צ'ילה 1945	מקום ראשון	6	5	1	0	22	5
ארגנטינה 1946	מקום ראשון	5	5	0	0	17	3
אקוודור 1947	מקום ראשון	7	6	1	0	28	4
ברזיל 1949	פרשה	-	-	-	-	-	-
פרו 1953	פרשה	-	-	-	-	-	-
צ'ילה 1955	מקום ראשון	5	4	1	0	18	6
אורוגוואי 1956	מקום שלישי	5	3	0	2	5	3
פרו 1957	מקום ראשון	6	5	0	1	25	6
ארגנטינה 1959	מקום ראשון	6	5	1	0	19	5
אקוודור 1959	מקום שני	4	2	1	1	9	9
בוליביה 1963	מקום שלישי	6	3	1	2	15	10
אורוגוואי 1967	מקום שני	5	4	0	1	12	3
1975	סיבוב ראשון	4	2	0	2	17	4
1979	סיבוב ראשון	4	1	1	2	7	6
1983	סיבוב ראשון	4	1	3	0	5	4
ארגנטינה 1987	מקום רביעי	4	1	1	2	5	4
ברזיל 1989	מקום שלישי	7	2	3	2	2	4
צ'ילה 1991	מקום ראשון	7	6	1	0	16	6
אקוודור 1993	מקום ראשון	6	2	4	0	6	4
אורוגוואי 1995	רבע גמר	4	2	1	1	8	6
בוליביה 1997	רבע גמר	4	1	2	1	4	3
פרגוואי 1999	רבע גמר	4	2	0	2	6	6
קולומביה 2001	פרשה	-	-	-	-	-	-
פרו 2004	מקום שני	6	4	1	1	16	6
ונצואלה 2007	מקום שני	6	5	0	1	16	6
ארגנטינה 2011	רבע גמר	4	1	3	0	5	2
צ'ילה 2015	מקום שני	6	3	3	0	10	3
ארצות הברית 2016	מקום שני	6	5	1	0	18	2
ברזיל 2019	מקום שלישי	6	3	1	2	7	6
ברזיל 2021	מקום ראשון	7	5	2	0	12	3
אקוודור 2024	העפילה
סה"כ	43/47	202	127	42	33	474	182

משחקי תיקו כוללים גם משחקים שהוכרעו בבעיטות הכרעה

גביע הקונפדרציותעריכה

שנה	השתתפה בתור	סיבוב	משחקים	ניצחונות	תיקו*	הפסדים	שערי זכות	שערי חובה
ערב הסעודית 1992	זוכת קופה אמריקה 1991	מקום ראשון	2	2	0	0	7	1
ערב הסעודית 1995	זוכת קופה אמריקה 1993	מקום שני	3	1	1	1	5	3
ערב הסעודית 1997	לא העפילה
מקסיקו 1999
קוריאה הדרומית יפן 2001
צרפת 2003
גרמניה 2005	סגנית קופה אמריקה 2004	מקום שני	5	2	2	1	10	10
דרום אפריקה 2009	לא העפילה
ברזיל 2013
רוסיה 2017
סה"כ		3/10	10	5	3	2	22	14

משחקי תיקו כוללים גם משחקים שהוכרעו בבעיטות הכרעה

הנבחרות הצעירות של ארגנטינהעריכה

הנבחרת עד גיל 17עריכה

ערך מורחב – נבחרת ארגנטינה בכדורגל עד גיל 17

הנבחרת עד גיל 17 של ארגנטינה זכתה פעמיים באליפות דרום אמריקה עד גיל 17 (1985, 2003). היא סיימה כסגנית 4 פעמים (1988, 1995, 1997, 2001) ובמקום השלישי פעמיים (1991, 1993). היא מעולם לא זכתה בגביע העולם עד גיל 17, מיקום השיא שלה בקטגוריית גילאים זו הוא המקום השלישי (1991, 1995, 2003).

הנבחרת עד גיל 20עריכה

ערך מורחב – נבחרת ארגנטינה בכדורגל עד גיל 20

הנבחרת עד גיל 20 היא גאוות ההתאחדות הארגנטינאית. ארגנטינה מחזיקה בשיא הזכיות בגביע העולם בכדורגל עד גיל 20 עם 6 זכיות (1979, 1995, 1997, 2001, 2005, 2007). היא סיימה כסגנית פעם אחת (1983) ורביעית גם כן פעם אחת (2003). ארגנטינה זכתה באליפות דרום אמריקה עד גיל 20 5 פעמים (1967, 1997, 1999, 2003, 2015) וסיימה כסגנית 7 פעמים (1958, 1979, 1983, 1991, 1995, 2001, 2007). בין השחקנים שזכו בתואר ב-2005 ניתן למצוא את ליונל מסי, סרחיו אגוארו, פרננדו גאגו, אוסקר אוסטארי, פבלו זבאלטה, גבריאל פאלטה, נרי קרדוסו, לוקאס ביגליה, ואזקיל גאראי.

הנבחרת האולימפיתעריכה

ארגנטינה זכתה במדליית הזהב באולימפיאדת אתונה (2004) ובאולימפיאדת בייג'ינג (2008). בנוסף, היא זכתה במדליית הכסף פעמיים (באולימפיאדת אמסטרדם 1928 ובאולימפיאדת אטלנטה 1996).

סטטיסטיקהעריכה

השחקנים עם מספר ההופעות הרב ביותרעריכה

נכון ל-17 בנובמבר 2021. שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים.^[3]

#	שם	שנים	מספר הופעות	מספר שערים
1	ליונל מסי	2005–	158	80
2	חאבייר מסצ'ראנו	2003–2018	147	3
3	חבייר זאנטי	1994–2011	143	5
4	רוברטו אז'אלה	1994–2007	114	7
5	אנחל די מריה	2008–	118	22
6	דייגו סימאונה	1988–2002	104	11
7	סרחיו אגוארו	2006–	101	41
8	אוסקר רוג'רי	1983–1994	97	7
9	סרחיו רומרו	2009–	96	0
10	דייגו מראדונה	1977–1994	91	34

השחקנים עם מספר השערים הרב ביותרעריכה

נכון ל-17 בנובמבר 2021. שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים.

#	שם	שנים	מספר שערים	מספר הופעות
1	ליונל מסי	2005–	80	158
2	גבריאל בטיסטוטה	1991–2002	54	77
3	סרחיו אגוארו	2006–	41	101
4	הרנן קרספו	1995–2007	35	64
5	דייגו מראדונה	1977–1994	34	91
6	גונסאלו היגוואין	2009–2018	31	75
7	לואיס ארטימה	1961–1967	24	25
8	לאופולדו לוקה	1975–1981	22	45
8	דניאל פסארלה	1976–1986	22	70
10	הרמיניו מסנטוניו	1935–1942	21	19
	חוסה סאנפיליפו	1956–1962	21	29
	אנחל די מריה	2008–	21	113

מאמני הנבחרתעריכה

שנים	שם	משחקים	ניצחונות	תיקו	הפסדים	שערי זכות	שערי חובה	הפרש שערים	הצלחה	תארים
1921	פדרו קלומינו									1 קופה אמריקה (1921)
1924–1925	אמריקו טסוריירה	13	6	6	1	19	9	+10	61,53%	1 קופה אמריקה (1925)
1927–1928	חוסה מיז'אן	13	8	3	2	44	15	+29	69,23%	1 קופה אמריקה (1927) 1 מדליית כסף אולימפית (אמסטרדם 1928)
1929–1930	פרנסיסקו אולסאר, חואן חוסה טראמולה	11	7	2	2	29	13	+16	69,69%	1 קופה אמריקה (1929)
1934	פליפה פסקוצ'י	1	0	0	1	2	3	-1	00,00%
1935–1937	מנואל סאואנה	10	7	1	2	20	8	+12	73,33%	1 קופה אמריקה (1937)
1938–1939	אנחל פרננדס רוקה	4	3	0	1	11	6	+5	75,00%
1939–1958	גיז'רמו סטאבילה	115	77	20	18	290	129	+161	72,75%	6 קופה אמריקה (1941, 1945, 1946, 1947, 1955, 1957)
1959	ויקטוריו ספינטו, חוסה באריירו, חוסה דלה טורה	6	5	1	0	19	5	+14	91,66%	1 קופה אמריקה (1959)
1959	חוסה מנואל מורנו	5	2	1	2	11	13	-2	50,00%
1960	גיז'רמו סטאבילה	10	6	1	3	16	15	+1	63,33%	1 מדליית זהב במשחקים הפאן-אמריקאיים (1960)
1960–1961	ויקטוריו ספינטו	10	5	3	2	23	12	+11	60,00%
1961	חוסה ד'אמיקו	2	1	0	1	6	3	3	50,00%
1962	חואן קרלוס לורנסו	5	2	2	1	4	4	0	53,33%
	נסטור רוסי	1	1	0	0	3	1	2	100%
	ג׳ים לופס	2	1	1	0	2	1	+1	66,66%
1963	הורסיו טורס	8	4	1	3	20	17	+3	54,16%
1963	חוסה ד'אמיקו	2	1	0	1	6	3	+3	50,00%
1964–1965	חוסה מריה מינלה	15	9	5	1	31	8	+23	71,11%
1965	אוסוולדו סובלדיה	1	0	1	0	1	1	0	33,33%
1966	חואן קרלוס לורנסו	6	2	2	2	5	6	-1	44,44%
1967	ג׳ים לופס	5	4	0	1	12	3	9	80,00%
1967	כרמלו פראונה	2	0	0	2	1	3	-2	00,00%
1967–1968	רנאטו צ׳זריני	5	1	1	3	5	8	-3	26,66%
1968	חוסה מריה מינלה	8	2	3	3	13	13	0	37,50%
1969	אומברטו מאסקיו	4	1	3	0	4	3	+1	50,00%
1969	אדולפו פדרנרה	4	1	1	2	4	6	-2	33,33%
1970–1972	חואן חוסה פיסוטי	23	10	8	5	35	28	+7	55,07%
1972–1973	אומר סיבורי	15	8	4	3	28	18	+10	62,22%
1974	ולדיסלאו קאפ	10	3	3	4	15	19	-4	40,00%
1974–1983	ססאר לואיס מנוטי	81	43	20	18	156	82	+74	61,31%	1 מונדיאל (1978)
1983–1990	קרלוס בילארדו	83	28	31	24	91	77	+14	46,18%	1 מונדיאל (1986)
1990–1994	אלפיו באסילה	48	25	17	6	75	44	+31	63,88%	2 קופה אמריקה (1991, 1993) 1 גביע הקונפדרציות (1992) 1 גביע ארטמיו פרנקי (1993)
1994–1998	דניאל פסארלה	55	32	13	10	98	42	+56	66,06%
1999–2004	מרסלו ביילסה	69	43	16	10	127	61	+66	70,05%
2004–2006	חוסה פקרמן	27	14	7	6	50	33	+17	60,49%
2006–2008	אלפיו באסילה	28	14	8	6	44	25	+19	59,52%
2008–2010	דייגו מראדונה	24	18	0	6	47	27	+20	75,00%
2010–2011	סרחיו בטיסטה	17	8	6	3	30	17	+13	58,82%
2011–2014	אלחנדרו סאבלה	41	26	10	5	76	33	+43	71,54%
2014–2016	טאטה מרטינו	29	19	7	3	66	18	+48	73,56%
2016–2017	אדגרדו באוסה	8	3	2	3	9	10	-1	45,83%
2017–2018	חורחה סמפאולי	15	7	4	4	27	21	+6	55,56%
2018–	ליונל סקאלוני	35	21	10	4	64	25	+39	69,92%	1 קופה אמריקה (2021)

מתבסס על נתונים מהאתר RSSSF^[4]

סגל הנבחרתעריכה

סגל הנבחרת לשלושת משחקי מוקדמות מונדיאל 2022 מול ונצואלה, ברזיל ובוליביה שייערכו בספטמבר 2021 (ההופעות והשערים מעודכנים ל-12 ביולי 2021):

מס'	עמדה	שם	תאריך לידה	הופעות	שערים	מועדון
1	שוער	פרנקו ארמני	16 באוקטובר 1986	16	0	ארגנטינה ריבר פלייט
23	שוער	אמיליאנו מרטינס	2 בספטמבר 1992	8	0	אנגליה אסטון וילה
13	שוער	חרונימו רולי	20 במאי 1992	2	0	ספרד ויאריאל
28	שוער	חואן מוסו	6 במאי 1994	1	0	איטליה אטאלנטה

19	הגנה	ניקולאס אוטמנדי	12 בפברואר 1988	80	4	פורטוגל בנפיקה ליסבון
3	הגנה	ניקולאס טגליאפיקו	31 באוגוסט 1992	34	0	הולנד אייאקס
8	הגנה	מרקוס אקוניה	28 באוקטובר 1991	33	0	ספרד סביליה
6	הגנה	חרמן פסלה	27 ביוני 1991	23	2	ספרד ריאל בטיס
4	הגנה	גונסאלו מונטייל	1 בינואר 1997	13	0	ספרד סביליה
29	הגנה	חואן פוית	12 בינואר 1998	13	0	ספרד ויאריאל
2	הגנה	לוקאס מרטינס קוארטה	10 במאי 1996	8	0	איטליה פיורנטינה
26	הגנה	נאוול מולינה	6 באפריל 1998	6	0	איטליה אודינזה
13	הגנה	כריסטיאן רומרו	27 באפריל 1998	5	1	אנגליה טוטנהאם
25	הגנה	ליסנדרו מרטינס	18 בינואר 1998	3	0	הולנד אייאקס

11	קשר	אנחל די מריה	14 בפברואר 1988	111	21	צרפת פריז סן-ז'רמן
5	קשר	לאנדרו פארדס	29 ביוני 1994	36	4	צרפת פריז סן-ז'רמן
20	קשר	ג'יובאני לו סלסו	9 באפריל 1996	30	2	אנגליה טוטנהאם
7	קשר	רודריגו דה פול	24 במאי 1994	29	1	ספרד אתלטיקו מדריד
18	קשר	גידו רודריגס	12 באפריל 1994	16	1	ספרד ריאל בטיס
21	קשר	אנחל קוריאה	9 במרץ 1995	15	2	ספרד אתלטיקו מדריד
14	קשר	אסקיאל פלאסיוס	5 באוקטובר 1998	12	0	גרמניה באייר לברקוזן
17	קשר	ניקולאס דומינגס	28 ביוני 1998	10	1	איטליה בולוניה
24	קשר	פאפו גומס	15 בפברואר 1988	7	3	ספרד סביליה
	קשר	אמיליאנו בואנדיה	25 בדצמבר 1996	0	0	אנגליה אסטון וילה

10	קיצוני	ליונל מסי (קפטן)	24 ביוני 1987	151	76	צרפת פריז סן-ז'רמן
22	חלוץ	לאוטרו מרטינס	22 באוגוסט 1997	29	14	איטליה אינטר מילאנו
	חלוץ שני	פאולו דיבאלה	15 בנובמבר 1993	29	2	איטליה יובנטוס
15	קיצוני	ניקולאס גונסאלס	6 באפריל 1998	11	2	איטליה פיורנטינה
16	חלוץ שני	חואקין קוריאה	13 באוגוסט 1994	8	2	איטליה לאציו
27	חלוץ	חוליאן אלברס	31 בינואר 2000	2	0	ארגנטינה ריבר פלייט
16	חלוץ	לוקאס אוקאמפוס	11 ביולי 1994	8	2	ספרד סביליה (כדורגל)

שחקנים מפורסמיםעריכה

השנים המוקדמותעריכה

שנות השפל (תום מלחמת העולם הראשונה ועד הזכייה בגביע העולמי)עריכה

אנטוניו אנחליז'ו
מיגל אנחל ברינדיסי
רוחליו דומינגס
אנטוניו ראטין
חוסה סאנפיליפו
פדריקו סאקי
הוגו גאטי
רנה הואוסמן

קרלוס ביאנצ'י
ארנסטו גריז'ו
נורברטו מנדס
סילביו מרסוליני
אומר סיבורי
נטליו פסקיה
אמדאו קאריסו

שנות ה-70 המאוחרות ושנות ה-80עריכה

שנות ה-90עריכה

הדור הנוכחיעריכה

שיאים והישגיםעריכה

הניצחון הגבוה ביותר - 0:12 מול נבחרת אקוודור במסגרת הקופה אמריקה 1942.
ההפסד הגבוה ביותר - 6:1 מול נבחרת צ'כוסלובקיה במסגרת הגביע העולמי 1958.
רצף המשחקים הארוך ביותר ללא הפסד - 31 (18 ניצחונות, 13 תוצאות תיקו). מה-19 בפברואר 1991 עד 8 באוגוסט 1993.
רצף המשחקים הארוך ביותר ללא ניצחון - 9 (5 תוצאות תיקו, 4 הפסדים) מה-10 ביולי 1989 עד 8 במאי 1990.
רצף הניצחונות הארוך ביותר - 9. מה-29 בינואר 1941 עד 25 בינואר 1942.
רצף ההפסדים הארוך ביותר - 3.
ארגנטינה שיחקה 65 משחקים במסגרת הגביע העולמי. היא ניצחה 33 משחקים, סיימה בתיקו ב-13 והפסידה ב-19. יחס השערים עומד על 74:113.
גבריאל בטיסטוטה, הוא הכובש המצטיין של ארגנטינה במסגרת גביע העולם עם 10 שערים. בטיסטוטה מחזיק גם בשיא מיוחד - השחקן היחיד שכבש שלושער בשני מונדיאלים שונים.
דייגו מראדונה הוא שיאן ההופעות של ארגנטינה במשחקי הגביע העולמי עם 21 הופעות.
ליונל מסי הוא מלך שערי ארגנטינה במוקדמות הגביע העולמי עם 21 שערים.
חבייר זאנטי מחזיק בשיא כפול - שיאן ההופעות בתולדות הנבחרת (123 משחקים) ושיאן ההופעות במשחקי מוקדמות הגביע העולמי (41 משחקים), הוא שבר בכך את שיאו של רוברטו אז'אלה שעמד על 115 הופעות במדי הנבחרת מתוכם 40 במסגרת מוקדמות הגביע העולמי.
במשחקי גביע העולם נבחרת ארגנטינה קיבלה במהלך המשחקים 10 כרטיסים אדומים ובכך מחזיקה בשיא שלילי. היא מקדימה את נבחרת ברזיל לה 9 כרטיסים אדומים.
ארגנטינה שברה שלושה שיאים שליליים במהלך מונדיאל 1990 - 3 כרטיסים אדומים (ג'וסטי, דסוטי ומונסון) במהלך המשחקים ששניים מהם בגמר הגביע כאשר מונזון היה לשחקן הראשון שמורחק במשחק הגמר. בנוסף, ארגנטינה הייתה לנבחרת הראשונה שלא מצליחה להבקיע שער במשחק גמר.
חאבייר מסצ'ראנו הוא הספורטאי הארגנטינאי היחיד שזכה בשתי מדליות זהב. מסצ'ראנו זכה במדליות באולימפיאדת אתונה (2004) ובאולימפיאדת בייג'ינג (2008).
ליונל מסי הוא מלך הבישולים של הנבחרת בכל הזמנים עם 42 בישולים.