נאפולי (כדורגל)
אגודת הכדורגל נאפולי (באיטלקית: Società Sportiva Calcio Napoli) היא קבוצת כדורגל באיטליה המשחקת בסרייה א'. היא הקבוצה הבולטת ביותר בנפת דרום איטליה. הקבוצה זכתה בשלוש אליפויות איטליה בליגת הסרייה א׳ בעונות 1986/87, 1989/90 ועוד זכייה היסטורית ב-2022/23. ובנוסף, גם זכתה בליגה הארופית בעונת 1988/89. השחקן הבולט בהיסטוריית הקבוצה הוא דייגו מראדונה, אשר על שמו גם נקרא מגרשה הביתי.
 | ||||
| מידע כללי | ||||
|---|---|---|---|---|
| כינוי |
פרטנופיי אזורי (הכחולים) החמורים הקטנים | |||
| תאריך ייסוד | 1905 | |||
| אצטדיון |
אצטדיון דייגו ארמנדו מראדונה, נאפולי (תכולה: 78,890) | |||
| בעלים |
Filmauro  | |||
| נשיא | אאורליו דה לאורנטיס | |||
| יו"ר |
אורליו דה לורנטיס | |||
| מאמן | וולטר מצארי | |||
| ליגה | סרייה A | |||
|
www | ||||
| תלבושת | ||||
| ||||
  | ||||
היסטוריה עריכה
השנים הראשונות עריכה
הקבוצה נוסדה ב-1905 על ידי הימאי ויליאם פות'ס ושותפו לעסקים הקטור באיון. בתחילה נקרא המועדון הלא רשמי "מועדון הכדורגל והקריקט של נאפולי", ושנתיים מאוחר יותר שונה השם ל"מועדון הכדורגל של נאפולי". בשנים הראשונות שיחקה הקבוצה בעיקר מול קבוצות מדרום איטליה או קבוצות שהורכבו מימאים, זאת, מכיוון שהליגה האיטלקית הורכבה בשנותיה הראשונות רק מקבוצות מצפון איטליה. ב-1912 השתתפה הקבוצה לראשונה באליפות איטליה תחת השם "אינטרנציונאלה נאפולי".
ב-23 באוגוסט 1926 שונה שם המועדון ל-"Associazione Calcio Napoli", ביוזמתו של נשיא המועדון הראשון ג'ורג'ו אסקרלי, איש עסקים יהודי[1]. תאריך זה נחשב בעיני ההנהלה הנוכחית של המועדון ובעיני אוהדי הקבוצה לתאריך הרשמי להקמת המועדון.
בשנותיה הראשונות בליגה בכירה, נאפולי לא הרשימה והייתה קבוצת תחתית, אך עם מינויו של האנגלי ויליאם גרבוט (אנ') למאמן, הפכה הקבוצה לקבוצת צמרת וסיימה פעמיים במקום השלישי. באותן שנים שיחקו בקבוצה המתאזרח הפרגוואי, אטילה סאלוסטרו (אנ'), שהפך לכובש המצטיין של הקבוצה עם 106 שערי ליגה במדי הקבוצה, והמתאזרח הקרואטי אנטוניו וויאק שהפך לכובש השני המצטיין של הקבוצה עם 102 שערי ליגה במדי הקבוצה.
התקופה לפני מראדונה עריכה
בסוף שנות ה-60 ובאמצע שנות ה-70 הקבוצה הציגה סגל שחקנים מרשים, אך לא הצליחה לזכות בתארים מלבד שתי זכיות בגביע האיטלקי ה"קופה איטליה", כאשר התואר הראשון בתולדותיה היה ב-1962. ב-25 ביוני 1964 שונה שם הקבוצה לשם "Società Sportiva Calcio Napoli".
עם מינויו של ברונו פסאולה (אנ') כמאמן חזרה הקבוצה למאבקי הצמרת וסיימה בין חמשת המקומות הראשונים באופן קבוע. היא אף סיימה במקום השני בעונת 1967/1968, אחרי מילאן. בקבוצה שיחקו באותן שנים שחקנים כדוגמת השוער דינו זוף, אומר סיבורי, ז'וזה אלטפיני ואנטוניו יוליאנו (אנ'), שהפך עם השנים לאחד השחקנים עם מספר ההופעות הרב ביותר במדי הקבוצה (394 הופעות ליגה, ו-505 הופעות בכל המסגרות).
תחת הדרכתו של המאמן לואיס ויניסיו (אנ') סיימה הקבוצה פעמיים במקום השלישי בעונות 1970/1971 ו-1973/1974, בהם גם השתתפה בפעם הראשונה בגביע אופ"א. בעונת 1974/1975 סיימה הקבוצה במקום השני והצליחה גם להעפיל לסיבוב השלישי של גביע אופ"א. הקבוצה זכתה בפעם השנייה בתולדותיה בגביע איטליה בעונת 1975/1976 אחרי ניצחון בגמר על מילאן.
לאחר הניצחון על סאות'המפטון בגמר הגביע האנגלו-איטלקי, העפילה הקבוצה לגביע אירופה למחזיקות גביע של עונת 1976/1977, והגיעה עד שלב חצי הגמר לאחר ניצחונות על הקבוצות בודה/גלימט, אפואל ניקוסיה ושלסק ורוצלב. הקבוצה שבה וסיימה במקום השלישי בעונת 1980/1981, אך לאחר מכן לא הצליחה לבסס את מעמדה והפכה לקבוצה בינונית ששורדת בליגה בקושי בכל עונה.
תקופת הזוהר: ימי מראדונה עריכה
ב-1984 הפתיעה נאפולי את עיתונות הכדורגל העולמית, כשרכשה את דייגו ארמנדו מראדונה תמורת כ-7.5 מיליון דולר, ושברה את סכום שיא ההעברות עבור שחקן עד אז, אותו החזיק מראדונה עצמו כשנרכש על ידי ברצלונה מבוקה ג'וניורס.
כבר בעונתו הראשונה של מראדונה נאפולי סיימה את השנה עם ממוצע של 77,600 צופים למשחק. ההתחלה אמנם הייתה צולעת, אך נאפולי סיימה את העונה במקום ה-8 כשמראדונה כובש 14 שערי ליגה. בעונתו השנייה של מראדונה נאפולי המשיכה להתקדם וסיימה במקום השלישי כשמראדונה תורם 11 שערי ליגה כשהחשוב מביניהם היה שער הניצחון על יובנטוס, האלופה שבדרך, מבעיטת עונשין שקטעה 13 שנים ללא ניצחון נאפוליטני על היריבה מהצפון.
עונת 1986/1987 (שהגיעה לאחר מונדיאל 1986 בו כיכב מראדונה והוביל את נבחרת ארגנטינה לזכייה סנסציונית) הייתה העונה הגדולה ביותר בתולדות המועדון, כאשר נאפולי זכתה באליפות איטליה (ה"סקודטו") הראשונה שלה ומאוחר יותר השלימה זכייה בדאבל עם זכייה שלישית ב"קופה איטליה".
בקיץ שלאחר הזכייה צירפה נאפולי את קארקה הברזילאי, וביחד עם מראדונה היוו השניים צמד קטלני. השניים, שהיו גם לחברים טובים מחוץ למגרש הכדורגל, כבשו ביחד 28 שערים (מראדונה עם 15, קארקה עם 13), אך נאפולי לא הצליחה לשמור על תארה וסיימה רק במקום השני אחרי מילאן. את עונת 1988/1989 נאפולי סיימה עם הרגשה חמוצה-מתוקה, כאשר הקבוצה סיימה בפעם השנייה ברציפות במקום השני כשהפעם מקדימה אותה אינטר. בכל אופן, הקבוצה התנחמה בזכייה בגביע אופ"א, הגביע האירופאי הראשון והיחיד בתולדות המועדון, אחרי ניצחון בשלב הגמר על שטוטגרט הגרמנית, כשבדרך היא גוברת על היריבה המרה יובנטוס, וכן באיירן מינכן ובורדו.
שנתיים רצופות במקום השני דרבנו את מראדונה, שהוליך את נאפולי לזכייה שנייה בסקודטו כשבדרך הוא כובש 16 שערים. המונדיאל שנערך באיטליה בשנה זו הפגיש בחצי הגמר את איטליה המארחת ואת ארגנטינה בנאפולי, כאשר מראדונה קרא לתושבי נאפולי לתמוך בנבחרת של ארץ מוצאו, ארגנטינה, במקום באיטליה ואוהדי נאפולי רבים נקרעו בין האהבה למראדונה לבין הנאמנות למולדתם. בשנתו האחרונה של מראדונה הוביל אותה לזכייה בסופר קאפ האיטלקי לשנת 1990, אך בליגה יכולתו הייתה בינונית, כאשר דייגו כבש רק 6 שערים, כולם מבעיטות עונשין. מראדונה נתפס משתמש בסמים מספר פעמים, נעדר מאימונים בגלל "לחץ" לטענתו, התמודד עם סקנדל הקושר אותו לילד מחוץ לנישואים ונחשד בשיתוף פעולה עם המאפיה המקומית, ה"קאמורה". לאחר שהושעה במשך 15 חודשים על כישלון בבדיקת סמים מסוג קוקאין, עזב מראדונה את נאפולי בשנת 1992.
שנות ה-90 - ימי השפל - השקיעה עריכה
לאחר השעייתו של מראדונה החלה נאפולי להתדרדר ביכולתה. האלופה הגאה של איטליה סיימה עונה נוראית ואף לא הצליחה לסיים במקום המעפיל לגביע אופ"א בליגה, והקבוצה חזרה להיות קבוצת מרכז טבלה עם יומרות שהסתכמו בניסיון להעפיל לגביע אופ"א, וזאת למרות כישרונות בסגל כדוגמת צ'ירו פרארה, פאביו קנבארו, רוברטו אז'אלה, אנדרה קרוז(אנ'), לורן בלאן, פאביו פקיה(אנ'), דניאל פונסקה וג'אנפרנקו זולה. ב-1998, אחרי 33 שנים רצופות בסרייה A, ירדה נאפולי ליגה, והקבוצה נאלצה לבלות שנתיים בליגת המשנה בטרם חזרה לסרייה A, אך לא הצליחה לשרוד וירדה שוב לסרייה B ב-1997/1998, וזאת לאחר עונה לא מוצלחת מבחינה מקצועית, בה ניצחה פעמיים בלבד בעונה שלמה.
שנות ה-2000 עריכה
עוד בטרם הספיקו הנאפוליטנים להסתגל לסרייה B נחתה על הקבוצה מכה נוספת. החובות הכבדים של המועדון גרמו לקבוצה לפשוט את הרגל והקבוצה הורדה לסרייה C. כחלק מסילוק החובות הקבוצה התפרקה ובמקומה נוסד המועדון: Napoli Soccer. הקבוצה נרכשה על ידי הקולנוען אאורליו דה לאורנטיס (אנ'), שהחל לתכנן מיד את החזרה של הקבוצה למקומה הראוי - הסרייה A.
את עונת 2004/2005 נאפולי החלה עם יומרות גדולות אך החמיצה את העלייה כשהפסידה בפלייאוף לאבלינו(אנ'). דה לאורנטיס לא התייאש והמשיך לחזק את הקבוצה, ושנה מאוחר יותר חגגה נאפולי את החזרה שלה לסרייה B. במהלך השנתיים בסרייה C המשיכו האוהדים של הקבוצה למלא את יציעי סאן פאולו, למרות הליגה הנמוכה בה היה המועדון ונאפולי הציגה ממוצע קהל מהגבוהים באיטליה וקבעה שיא סרייה C - קרוב ל-65,000 צופים במשחק העלייה מול פרוג'יה.
בעונת 2006/2007, מיד אחרי שהבטיחה את העלייה, הצהירו ראשי המועדון שהמטרה היא העפלה לסרייה A. הקבוצה החליטה להשאיר את אדוארדו רייה(אנ') בתפקיד המאמן, שינתה את שמה בחזרה ל-SSC Napoli והחלה לבצע רכש מסיבי. התקוות והביטחון של הקבוצה רק התגברו לאחר משחקי האימון של הקבוצה וההצלחה במסגרת גביע מורטי שנערך בסאן פאולו, שבמסגרתו התמודדה הקבוצה עם האלופה אינטר וכן מול יובנטוס. הקבוצה גם הצליחה במסגרת הגביע האיטלקי, והדיחה את יובנטוס בסיבוב השלישי לאחר משחק דרמטי בסאן פאולו שהסתיים ב-3:3 ודו-קרב בפנדלים שהסתיים לזכות הקבוצה.
הקבוצה, שנחשבה מתחילת העונה כאחת המועמדות הבולטות לעלייה לסרייה א', הצליחה לעמוד בציפיות וב-10 ביוני 2007, העפילה הקבוצה לסרייה א' מהמקום השני לאחר שסיימה בתיקו 0:0 בחוץ מול גנואה, שהבטיחה באותו משחק את עלייתה גם היא, אחרי שסיימה בפער של 10 נקודות מפיאצ'נזה שבמקום הרביעי. בתום 42 מחזורי הליגה סיימה נאפולי במקום השני עם 79 נקודות (6 נקודות פחות מהיריבה יובנטוס, שבילתה בליגה השנייה בעקבות פרשת הטיית המשחקים בסרייה א' ועלתה אף היא בעונה זו חזרה לסרייה א'), ניצחה ב-21 משחקים, סיימה ב-16 משחקים בתיקו והפסידה בחמישה. היא הבקיעה 52 שערים וספגה 29 שערים (ההגנה הטובה בליגה).
בעונת 2007/2008 עלייתה של הקבוצה התקבלה בהתלהבות רבה בעיר, שם הקבוצה נקשר למספר שחקנים בסרייה א', שהם ילידי העיר אשר הבולטים ביניהם היו מאורו אספוזיטו ואנטוניו נוצ'רינו. אף שהשניים לא הגיעו לבסוף, הקבוצה ערכה רכש נרחב שכלל בין היתר את אסקיאל לאבסי, מרסלו זלאייטה, מנואלה בלאזי, מארק האמסיק, וולטר גרגאנו ומתאו קונטיני.
ראשי המועדון הציבו בפני הקבוצה את המטרה לסיים במקומות 10 עד 12 בליגה בעונת החזרה הראשונה, והקבוצה הציגה יכולת טובה במהלך העונה. בעוד שבמשחקי הבית הצליחה הקבוצה בצורה מרשימה (ניצחה את כל קבוצות הצמרת למעט רומא), יכולתה במשחקי החוץ הייתה לא מרשימה ונאפולי סיימה את העונה עם 3 ניצחונות חוץ בלבד. הקבוצה סיימה את העונה במקום השמיני עם 50 נקודות, וזכתה בשל כך בהשתתפות בטורניר גביע האינטרטוטו. בשלב הראשון היא פגשה את פניוניוס היוונית, אבל לא הצליחה להעפיל לשלב הבא לאחר הפסד 3:2 בסיכום שני המשחקים.
בעונת 2008/2009, כחלק מתוכנית ארוכת טווח כשהמטרה העיקרית היא העפלה לגביעי אירופה השונים, נאפולי המשיכה להתחזק והצליחה גם לשמור על שחקניה המובילים, למרות התעניינות גוברת מצידן של קבוצות צמרת הן מאיטליה והן מרחבי אירופה. מאז חזרתה של הקבוצה לסרייה א' ועד לקיץ 2008 השקיע נשיא הקבוצה דה לאורנטיס כ-73 מיליון אירו לחיזוק הקבוצה ורכש 16 שחקנים. במשחק הפתיחה התמודדה נאפולי מול רומא במשחק חוץ שבסיומו התפרעו אוהדי הקבוצה בתחנת רכבת. הנזקים שגרמו האוהדים נאמדו בחצי מיליון אירו. כתוצאה מכך, הטילה ההתאחדות האיטלקית קנס כספי בסך 10,000 אירו וסגרה את שני יציעי ה"אולטראס" לשלושה משחקי בית (מול פיורנטינה, פלרמו ויובנטוס). בשל כך, במועדון העריכו את ההפסדים הכלכליים בשל סגירת היציעים ב-3 מיליון אירו. ב-2009/2010 סיימה הקבוצה במקום השישי בליגה והעפילה לליגה האירופית פעם נוספת.
החל מ-2010 ואילך עריכה
בעונת 2010/2011 סיימה הקבוצה במקום השלישי בליגה והעפילה לליגת האלופות' לראשונה מאז תחילת שנות ה-90 שהצליחה להעפיל למפעל הבכיר של אירופה.
בעונת 2011/2012 הקבוצה סיימה במקום החמישי בליגה, וזכתה בגמר גביע המדינה נגד יובנטוס לאחר 25 שנה. בעונת 2012/2013 הקבוצה סיימה במקום השני, וזו הייתה העונה הטובה ביותר במועדון מאז עונת הזכייה האחרונה בעונת 1989/1990. שחקן הקבוצה, אדינסון קבאני, סיים כמלך השערים בליגה עם 29 שערים.
בעונת 2013/2014 זכתה נאפולי בגביע האיטלקי החמישי בתולדותיה, לאחר כשגברה על פיורנטינה בתוצאה 1–3. בעונת 2014/2015 זכתה נאפולי בסופר קאפ האיטלקי, לאחר שגברה על יובנטוס בתוצאה 5–6 בפנדלים. בליגה סיימה הקבוצה במקום החמישי, כאשר רפאל בניטס עזב את נאפולי לטובת ריאל מדריד, והוחלף על ידי מאוריציו סארי. הקבוצה התחרתה ביובנטוס על האליפות בעונה הבאה, אבל סיימה רק במקום השני בליגה. בעונת 2017/2018 סיימה הקבוצה כסגנית האלופה, כאשר היא מהווה יריבה ליובנטוס במהלך כל העונה, אבל כשלה בסיבוב האחרון. במסגרת האירופית סיימה הקבוצה במקום השלישי בבתים בליגת האלופות ונשרה לליגה האירופית, שם הפסידה לר.ב. לייפציג בשלב 32 האחרונות. בסוף העונה עזב סארי את המועדון לצ'לסי. קרלו אנצ'לוטי מונה במקומו למאמן הקבוצה, והצליח להשיג עם הקבוצה את המקום השני, כאשר הקבוצה סיימה פעם נוספת כסגניתה של יובנטוס, בהפרש של 10 נקודות מהמקום השלישי. בעונת 2019/2020 זכתה הקבוצה בגביע האיטלקי בפעם השישית בתולדותיה לאחר שניצחה את יובנטוס 2–4 בדו-קרב פנדלים בתום 120 דקות, אחרי תיקו 0-0 במשחק הגמר[2]. בעונת 2022/2023 זכתה הקבוצה באליפות השלישית בתולדותיה, לראשונה מזה 33 שנה. רוב העונה הייתה הקבוצה במקום הראשון, והובילה בפער ענק על ירבותיה.
אצטדיון ואוהדים עריכה
הקבוצה משחקת באצטדיון סאן פאולו, אחד האצטדיונים הגדולים באיטליה. תכולת האצטדיון מוגבלת ל-70,240 צופים בשל תקנות בטיחות. האצטדיון עצמו מכיל 78,210 מושבים ומשמש כאצטדיונה הביתי של הקבוצה משנת 1959. לפני שעברה לשחק בסאן פאולו, שיחקה נאפולי באצטדיון ארטורו קולאנה ואצטדיון ג'ורג'ו אקסרלי.
נאפולי סיימה ראשונה באיטליה בממוצע הקהל שלה מ-1966 עד 1988 (למעט שנתיים בהן מילאן הציגה ממוצע גבוה יותר), ובשנת 1985 הציגה ממוצע של 77,600 צופים למשחק. אוהדי הקבוצה ה"שרופים", המכונים ה"אולטראס", יושבים ביציעים מאחורי השערים הנקראים "קורבה A" ו"קורבה B" (מכילים 28,200 מקומות ישיבה ביחד). האצטדיון נחשב לאחד האצטדיונים הביתיים באיטליה. כך, למשל בעונת 2007/2008 ניצחה נאפולי את כל קבוצות הצמרת למעט רומא, וזאת על אף שסיימה במקום השמיני בלבד.
לאוהדי נאפולי קשרים טובים עם אוהדי גנואה. בנוסף חברים אוהדי נאפולי עם הגרעין הקשה שבאוהדי לוקומוטיב פלובדיב הבולגרית, שקראו לעצמם "Napoletani Ultras Plovdiv" על שם המועדון הנפוליטני. קשרים נוספים מקיימים אוהדי נאפולי עם אוהדי קטניה, בורוסיה דורטמונד, פריס סן ז'רמן וסלטיק.
יריבות עריכה
שלא כמו ג'נובה, רומא ,מילאנו או טורינו, נאפולי היא המועדון הגדול היחידי בעיר נאפולי, ולכן אין לקבוצה משחק דרבי גדול רשמי. אולם אוהדי הקבוצה מחשיבים שני מפגשים עם יריבות מאותו האזור כ"משחקי דרבי" מבחינתם: "דרבי דלה קאמפאניה" (Derby della Campania באיטלקית) - היריבות עם סלרניטנה מהסרייה א', ועם אבלינו מהליגה פרו.
מבחינה ספורטיבית לנאפולי יריבות עם רומא, ולמפגשים ביניהם קוראים "דרבי דל סול" (Derby del Sole באיטלקית, בתרגום: "דרבי השמש"), כאשר הן שתי הקבוצות שנחשבות לאהודות ביותר מחוץ לצפון איטליה (כשרומא מייצגת את מרכז איטליה, ונאפולי את דרום איטליה).
כמו כן, קיימת לנאפולי יריבות היסטורית מסורתית קשה עם יובנטוס בגלל מספר אירועים שקרו בין הקבוצות במהלך השנים, בעיקר אליפויות וגביעים שהקבוצות לקחו אחת על חשבון השנייה.
בנוסף למועדון יריבות עם קבוצת הכדורגל של פלרמו הסיציליאנית, ולמפגשים ביניהם קוראים "דרבי שתי הסיציליות" (Derby delle Due Sicilie באיטלקית), המייצג את היריבות ההיסטורית בממלכת שתי הסיציליות בין ממלכת סיציליה לממלכת נאפולי.
תלבושת הקבוצה עריכה
הקבוצה משחק עם חולצות תכלת ומכנסיים לבנים. מדי הקבוצה לא השתנו מאז הקמת המועדון. עם זאת, חולצת החוץ עברה במהלך השנים מספר שינויים. במשך שנים רבות, השתמשה הקבוצה בחולצות לבנות ומכנסיים תכולים כמדי החוץ. בנוסף, השתמשה הקבוצה במדים צהובים, וכיום משתמשת הקבוצה גם במדים בצבע כחול במשחקי החוץ של הקבוצה ובמדים לבנים כחולצה שלישית.
| שנים | יצרן תלבושות | ספונסר ראשי |
|---|---|---|
| 1978-80 | פומה | אין |
| 1980-81 | NR | |
| 1981-82 | סאניידרו | |
| 1982-83 | סיריאו | |
| 1983-84 | לאטה ברנה | |
| 1984-85 | לינאה טיים | סיריאו |
| 1985-88 | NR | בוייטוני |
| 1988-91 | מרס | |
| 1991-94 | יומברו | ווילו |
| 1994-96 | לוטו | רקורד קוצ'ינה |
| 1996-97 | צ'נטרלה דל לאטה די נאפולי | |
| 1997-99 | נייקי | פולנגי |
| 1999-00 | פרוני ברוורי | |
| 2000-03 | דיאדורה | |
| 2003-04 | לגאה | רוסו די צ'יצ'אנו |
| 2004-06 | קאפה | סקיי קפיטן / כריסמס אין לוב / מנואלה דאמורה / מאנדי |
| 2005-06 | לטה | |
| 2006-09 | דיאדורה | |
| 2009-11 | מאקרון | |
| 2011-14 | לטה-MSC (בליגת האלופות ובליגה האירופית לטה בלבד) | |
| 2014-15 | לטה-פסטה גארופלו (בליגת האלופות ובליגה האירופית לטה בלבד) | |
| 2015-21 | קאפה |
תארים עריכה
איטליה עריכה
- אליפות איטליה:
- הגביע האיטלקי:
- זכייה (6): 1961/1962, 1975/1976, 1986/1987, 2011/2012, 2013/2014, 2019/2020
- סגנות (4): 1971/1972, 1977/1978, 1988/1989, 1996/1997
- הסופר קאפ האיטלקי:
- זכייה (2): 1990, 2014
- סגנות (1): 2012
- סרייה ב':
- זכייה (2): 1945/1946, 1949/1950
- סגנות (3): 1961/62, 1964/65, 2006/07
- סרייה ג':
- זכייה (1): 2005/06
אירופה עריכה
- גביע אופ"א:
- זכייה (1): 1988/1989
סגל הקבוצה עריכה
נכון ל-20 באוגוסט 2023[3]
|
|
- המועדון הוציא משימוש את החולצה מספר 10, שהייתה שייכת לדייגו מראדונה.
סטטיסטיקה עריכה
שיאני ההופעות בכל המסגרות עריכה
|
הכובשים המצטיינים בכל המסגרות עריכה
|
כיתוב מודגש מייצג שחקנים שעדיין משחקים בקבוצה
נשיאי הקבוצה עריכה
|
|
|
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של נאפולי
.svg){kind=icon}
הערות שוליים עריכה
- ^ The History from 1926 to 1962, באתר הרשמי sscnapoli.it (באנגלית)
Posted byMarco Perrotta, BUON COMPLEANNO SSC NAPOLI 1926, באתר naples-football-city.com, 1 באוגוסט 2021 (באנגלית) - ^ נאפולי זכתה בגביע האיטלקי אחרי 2:4 על יובנטוס בפנדלים, באתר וואלה!, 18 ביוני 2020
- ^ SSC Napoli, sscnapoli.it (ב־)
| ליגת האלופות 2023/24 | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| בית א' | בית ב' | בית ג' | בית ד' | בית ה' | בית ו' | בית ז' | בית ח' | |||||||||
 באיירן מינכן
|
 סביליה
|
 נאפולי
|
 בנפיקה ליסבון
|
 פיינורד
|
 פריז סן-ז'רמן
|
 מנצ'סטר סיטי
|
ברצלונה
| |||||||||
| מנצ'סטר יונייטד
|
ארסנל
|
ריאל מדריד
|
אינטר מילאנו
|
אתלטיקו מדריד
|
בורוסיה דורטמונד
|
ר.ב. לייפציג
|
פורטו
| |||||||||
 פ.צ. קופנהגן
|
פ.ס.וו. איינדהובן
|
בראגה
|
 רד בול זלצבורג
|
לאציו
|
מילאן
|
 הכוכב האדום בלגרד
|
 שחטאר דונצק
| |||||||||
 גלאטסראיי
|
לאנס
|
אוניון ברלין
|
ריאל סוסיאדד
|
 סלטיק
|
ניוקאסל יונייטד
|
 יאנג בויז
|
 רויאל אנטוורפן
| |||||||||