גיל המעבר אצל גברים

הגרסה הגברית לגיל המעבר אצל נשים (מנופאוזה).

גיל המעבר אצל גבר או אנדרופאוזהאנגלית: Partial Androgen Deficiency of the Ageing Male; בראשי תיבות: PADAM), המכונה גם "גיל העמידה", הוא הגרסה הגברית לגיל המעבר אצל נשים. מונח זה החל להתבסס באמצע שנות ה-1990, לאחר שנתגלה שגם בקרב גברים קיימות תופעות דומות לגיל המעבר אצל נשים[1]. האגודה הישראלית העוסקת באופן מקצועי בתחום, שינתה בשל כך את שמה ל"אגודה הישראלית לגיל המעבר לנשים ולגברים". כך עשו גם גופים נוספים, כולל "האיגוד הבינלאומי לגיל המעבר".

גורמים

עריכה

מקורה של האנדרופאוזה בירידה ברמת ההורמונים האנדרוגניים: בכל שנה יורדות רמות ההורמון הגברי טסטוסטרון ב-1.6%. הירידה ברמת ההורמונים היא תוצאה של ירידה בכמות ובתפוקה של תאי ליידיג (Leydig's cells) המצויים באשכים ואחראים לייצור הורמון הטסטוסטרון. בדיקות רמות הטסטוסטרון מעידות כי כ-20% מכלל הגברים שגילם עולה על 55, סובלים מהיפוגונדיזם - רמות נמוכות של טסטוסטרון. בדיקה קלינית של רמת ההורמון השמיש ביולוגית מעידה כי מחצית מכלל הגברים מעל 55 שנים סובלים מהתופעה.

תסמינים

עריכה

תסמונת גיל המעבר בגברים מאופיינת בירידה בחשק המיני, ירידה בקושי ומשך הזקפה, שינויים במצב הרוח, ירידה ביכולת הלמידה וההתמצאות המרחבית, עייפות, דיכאון וכעס, הפחתה במסה השרירית וירידה בכוח השרירים, נשירת שיער ושינויים ניווניים בעור, בריחת סידן, אנמיה, עלייה בכמות השומן באיברים הפנימיים ועוד[2].

חשק מיני נמוך

עריכה

אחד התסמינים העיקריים של גיל המעבר בגברים הוא ירידה בחשק המיני, לצד ירידה בכמות הזקפות העצמוניות, ירידה בפעילות המינית וליבידו נמוך. ההערכה המקובלת בקרב רופאים מומחים במיניות היא שעל כל 15 גברים שמתלוננים על בעיות זקפה, יש גבר אחד שמתלונן על בעיות בחשק המיני[3]. גורם עיקרי לירידה בחשק מיני הוא חוסר בטסטוסטרון היפוגונדיזם המאופיין בירידה בחשק המיני, ירידה באיכות הזקפה ובליבידו. גורמים נוספים הם שימוש באלכוהול וסמים, השמנת יתר קיצונית, תרופות (לטיפול בבעיות בערמונית, לדוגמה), מחלות סיסטמיות קשות (כמו סוכרת), היפרפרולקטינמיה - עלייה בהורמון הפרולקטין. פרולקטין הוא ההורמון האחראי על הנקה אצל נשים, וכשהוא ברמה גבוהה אצל גברים הוא עלול לגרום לירידה בחשק המיני, וכן דיכאון, מתח וחרדה, בעיות בזוגיות, ירידת חשק משנית לבעיות מיניות אחרות (כמו ירידה בזקפה).

הפרעה בזקפה

עריכה

גברים הסובלים מהפרעה בזקפה מתקשים להגיע לזקפה, כאשר הפרעה בזקפה יכולה להיגרם מרמה נמוכה מדי של טסטוסטרון בגוף. על מנת לאבחן אם יש קשר בין גיל המעבר או חוסר בטסטוסטרון לבין אין אונות, בשלב ראשון כדאי לפנות לרופא המשפחה ולשלול בעיות רפואיות כלליות. בחלק גדול מהמקרים עצם הפנייה והברור הראשוני מורידים את המתח, ויכולים לעזור בפתרון הבעיה[4]. טיפול תרופתי הורמונלי בנבידו המיועדת לטיפול גם בהפרעה בזקפה, יביא את הטסטוסטרון לרמה תקינה ויסייע לשיפור הזקפה. לעיתים ניתן לשלב טיפול בנבידו עם התרופות לזקפה (ויאגרה, סיאליס ולויטרה בטבלייה מסיסה - ורדנפיל) אם התרופות לבדן לא מועילות[5]. מתן תוספת של טסטוסטרון צריכה להיעשות רק לפי הוראות רופא, כי לתוספת טסטוסטרון יכולות להיות גם השלכות שליליות, במיוחד בכל הקשור להתרחבות בלוטת הערמונית.

טיפול

עריכה

הטיפולים התרופתיים כולם ניתנים במרשם רופא בלבד, ולאחר בדיקות אבחון[6].

  • הטיפול בהחזרת החשק המיני נעשה באמצעות תכשירים הורמונליים להזרקה נבידו, תכשירים להשתלה תת-עורית, ומדבקות באזור שק האשכים[2].
  • הטיפול בבעיות זקפה נעשה בתרופות לזקפה (ויאגרה, סיאליס ולויטרה בטבלייה מסיסה - ורדנפיל). ואם התרופות לבדן לא מועילות ניתן לשלב טיפול הורמונלי בטסטוסטרון נבידו המיועד לטיפול גם בהפרעה בזקפה.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.