גל לוי
גל לוי (נולד ב-28 במאי 1959) הוא פעיל חברתי וחוקר בתחום מדע המדינה ומרצה בסגל ההוראה במחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת באוניברסיטה הפתוחה.[1]
ביוגרפיה עריכה
לוי נולד בפתח תקווה ללילי לבית קז'ימירסקי-יהודאי ולמשה לוי (אביו התמנה מאוחר יותר לרמטכ"ל ה-12 של צה"ל, ודודו ברוך לוי, היה גם הוא איש צבא הקבע ופיקד על הגדנ"ע). בשנות חייו הראשונות גר במבטחים (מושב) על גבול רצועת עזה. משם עבר לירושלים כאשר הוריו יצאו ללימודים אקדמיים, ועם גירושי הוריו עבר לגור בקיבוץ שפיים. בגיל 12 חזר לגור עם אמו בתל אביב, והשלים את לימודיו התיכוניים בבית הספר תיכון חדש. לאחר סיום לימודיו, יצא לשנת שירות בדימונה, ולאחריה שירת שירות חובה בצבא.
בשנים 1981–1983 גר ועבד בלונדון, אנגליה.
בשנים 1983–1986 למד לתואר ראשון במדע המדינה וכלכלה באוניברסיטת תל אביב.
אחר כך, עבד תקופה קצרה באגף התקציבים במשרד הביטחון.
בשנים 1989–1995 חזר לאוניברסיטת תל אביב ללימודי תואר שני במדע המדינה, וסיים את לימודיו בהצטיינות. את עבודת המ"א, שעסקה בפוליטיקה של אתניות מזרחית בישראל, כתב בהנחייתם של פרופ' יואב פלד ופרופ' גד ברזילי.[2] במקביל ללימודיו, עבד כעוזר מחקר באוניברסיטה.
לאחר סיום התואר השני, נסע ללימודי תואר שלישי במדע המדינה בבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE), אותם השלים בשנת 2002. את עבודת הדוקטור, שעסקה בקשר בין אתניות לחינוך בתהליך הבנייתה של מערכת החינוך הישראלית, כתב בהדרכתם של ברנדן או'לירי (אנ') ואריק רינגמר (אנ').[3] עבודה זו הציעה ניתוח היסטורי פוליטי של התפתחותה של הקטגוריה "מזרחים", וביסודה ניצבת הטענה כי הסדר החברתי בישראל מבוסס על "חשיבה אתנית" שמשמעה תרגום של בעיות כלכליות, חברתיות ופוליטיות לסוגיות של פערי תרבות.
מאז 2002 ועד היום (2022) לוי חוקר ומלמד כמרכז הוראה בכיר בסגל ההוראה במחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת באוניברסיטה הפתוחה.
במקביל לעבודתו באוניברסיטה הפתוחה שהה לוי במספר מוסדות אקדמיים אחרים בחו"ל:
בשנים 2008–2013 היה המנהל האקדמי המייסד של תוכנית NYU Tel Aviv, תוכנית לימודי חו"ל של אוניברסיטת ניו יורק.
בשנים 2014–2015 היה במעמד של פרופסור אורח במרכז ללימודים גלובליים ובינלאומיים באוניברסיטת קנזס.
מאז 2014 הוא חבר סגל בבית ספר לעברית של מידלברי קולג' במדינת ורמונט בארצות הברית.
בשנים 2018–2017 היה עמית אורח במרכז ללימודים מתקדמים (CRASSH) באוניברסיטת קיימברידג', אנגליה, וחבר בקולג' קלייר הול (אנ'), ומאז 2018 הוא חבר קולג' לצמיתות (Life Member).
בשנים 2022-23 הוא עמית אורח במרכז פרנקל ללימודי יהדות מתקדמים במסגרת קבוצת מחקר העוסקת במזרחיות ובפוליטיקה אתנית.
מחקרו עריכה
לוי חוקר את הפוליטיקה של מעמד, אתניות וחינוך, ושל יחסי הגומלין בין חינוך לבין אקטיביזם פוליטי ואזרחות.
בין מחקריו, כתב ופרסם לוי, מחקרים על בית הספר קדמה תל אביב, על הפוליטיקה המזרחית ומפלגת ש"ס, ועל חינוך אלטרנטיבי בחברה הפלסטינית בישראל. מחקריו העכשוויים מתמקדים בהתפתחותה של אזרחות רדיקלית בשולי החברה בעקבות המחאה החברתית בישראל 2011, בעיקר במאבק הדיור הציבורי. מאמרו על קבוצת הפעולה "לא נחמדים-לא נחמדות" שפורסם בכתב העת סוציולוגיה ישראלית, זכה בפרס המאמר המצטיין של האגודה הישראלית למדע המדינה (2017). יחד עם הפעילה החברתית ריקי כהן בנלולו, חקר לוי סיפורי חיים של נשים בעוני. מאז תחילת משבר הקורונה שותף לוי בצוות של פעילות חברתיות ונשות אקדמיה החוקר את חוויית החיים בעוני באמצעים של תיעוד עצמי. על פעילות זו זכה לוי בפרס המעורבות האזרחית והקהילתית של האגודה הישראלית למדע המדינה לשנת 2022. פרויקט מחקר זה זכה גם להוקרה של האגודה הסוציולוגית הישראלית כאשר מאמר שפורסם במסגרתו זכה בפרס השני בתחרות המאמר המצטיין בכנס האגודה בשנת 2023. מאר נוסף מפרויקט זה היה מבין חמשת המאמרים הנקראים ביותר בכתב העת הבינלאומי בו הוא פורסם.
לוי, יחד עם עמיתו ד"ר מחמד מסאלחה, זכה בשני מענקי מחקר מהקרן הלאומית למדע (ישראל) לחקור סוגיות של חינוך ואזרחות בחברה הערבית-פלסטינית, במיוחד את התופעה של בתי ספר אלטרנטיביים, ותפיסות אזרחות של צעירים.
פעילות פוליטית עריכה
בשנת 1996 הצטרף לוי לקבוצת המייסדות והמייסדים של הקשת הדמוקרטית המזרחית. לוי השתתף במפגשים הרעיוניים בהם התעצבה דרכה של התנועה, ואף היה חבר מזכירות התנועה בשתי קדנציות. כמו כן לקח לוי חלק בהפגנות ובאירועים שיזמה התנועה לאורך השנים. בשנים האחרונות, בעקבות מחקריו שעוסקים ב"מחאה שלאחר המחאה" – המחאות שצמחו בשוליים החברתיים לאחר מחאת האוהלים ב-2011 – נעשה לוי חוקר-אקטיביסט במאבק הדיור הציבורי ובמאבק נגד העוני. כמו כן, מפרסם לוי טורי דעה בנושאים שעל סדר היום בעיקר באתר העוקץ ולעיתים במדור הדעות של עיתון הארץ.
חיים אישיים עריכה
חי בזוגיות עם ד"ר דנה קפלן (מרצה לסוציולוגיה באוניברסיטה הפתוחה). אב לשלוש בנות.
מתגורר בתל אביב.
פרסומיו עריכה
לוי פרסם כ-40 מאמרים ופרקים בספרים. להלן מבחר מהם:
בעברית עריכה
- לוי, גל; ששון-בוזחיש, חלי; קפלן, דנה; ביטון, אביגייל וכהן-בנלולו, ריקי, "בלי לחם מחמצת: רגילות משברית, תיעוד עצמי ונשים בעוני בזמן קורונה", סוציולוגיה ישראלית, כ"א(2), 2021, עמ' 175–181.
- " וגם אלו הן תולדות הסטטוס-קוו; דת, מעמד ואתניות בישראל, מגמות: כתב עת למדעי ההתנהגות, 55(1), 2020, עמ' 275–301.
- "לנער את העץ או לנענע את הסירה: לא נחמדים-לא נחמדות - מחאה ודמוקרטיה רדיקלית בישראל", סוציולוגיה ישראלית, י"ז:2, 2016, עמ' 29–51 (מאמר זה זכה בפרס המאמר המצטיין מטעם האגודה הישראלית למדעי המדינה 2017).
- "אתגר האזרחות: ערבים, זרים, ישראלים", אלפיים: כתב עת רב-תחומי לעיון, הגות וספרות, 34, תש"ע/2010, עמ' 238–260.
באנגלית עריכה
- G. Levy & R. Kohan-Benlulu, Being Civil is not Enough: On Practices of Citizenship of Women Living in Poverty in Israel, Radical Housing Journal 1(2), 2019, 119-135
- G. Levy and M. Massalha, Within and beyond citizenship: alternative educational initiatives in the Arab society in Israel, Citizenship Studies 16:7, Nov. 2012, עמ' 905-917
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של גל לוי (דף אישי) באתר האוניברסיטה הפתוחה (באנגלית)- אתר האינטרנט הרשמי של מאמרים שכתב גל לוי (דף אישי) באתר העוקץ
- גל לוי, דיור ציבורי לכולם: גם לבן של תשובה, העוקץ, 12 בדצמבר 2016
ד"ר גל לוי, שלום ומלחמה במבט השיח החינוכי הרשמי (הרצאה במסגרת יום עיון לזכרו של זאב סוקר ז"ל - מבט סוציולוגי על חינוך ואי-שוויון, 21 במרץ 2010), סרטון באתר יוטיוב, 26 באוגוסט 2010
גל לוי, שוב משתיקים את המזרחים, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2013
הערות שוליים עריכה
- ^ יש להיזהר מטעות נפוצה: בגלל דמיון בשם הפרטי, וזהות בשם במשפחה, יש המבלבלים בין ד"ר גל לוי לבין פרופ' יגיל לוי, שאף הוא חוקר בתחום מדע המדינה, באותה מחלקה ובאותה אוניברסיטה.
- ^ גל לוי, "ותודה לאשכנזים": הפוליטיקה של אתניות מזרחית בישראל (בהדרכת יואב פלד וגד ברזילי), תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, הפקולטה למדעי החברה, החוג למדע המדינה, 1995
- ^ Gal Levy, Ethnicity and Education: Nation-Building, State-Formation, and the Construction of the Israeli Educational System Supervised by Brendan O'Leary and Erik Ringmar, London, England: London school of Economics, 2002