גמביר ביי (CVE-73)

גמביר ביי (CVE-73) הייתה נושאת מטוסים לליווי מסדרת קזבלנקה, ששירתה בצי האוקיינוס השקט של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה. היא טובעה בקרב הימי מול סאמאר שבפיליפינים באוקטובר 1944 לאחר שלחמה בגבורה בכוח ימי יפני עדיף.

גמביר ביי
USS Gambier Bay

תיאור כללי
סוג אונייה	נושאת מטוסים לליווי
צי	צי ארצות הברית
סדרה	נושאת מטוסים לליווי מסדרת קזבלנקה
ציוני דרך עיקריים
מספנה	Kaiser Shipyards
תקופת הפעילות	? – 27 בנובמבר 1944
מיקום	11°46′01″N 126°09′00″E
מלחמות וקרבות	מלחמת העולם השנייה
נתונים כלליים
אורך	156.13 מ'
רוחב	33 מ'

דגם האונייה במוזיאון מידווי האמריקאי

האונייה

גמביר ביי הייתה האונייה ה-19 שנבנתה בסדרת קזבלנקה (מתוך 50 בסך הכל). שמה ניתן לה על שם מפרץ גמביר באי אדמירלטי שבאלסקה. היא נבנתה במספנת קייזר שבמדינת וושינגטון ונכנסה לשירות בצי ב-28 בדצמבר 1943. בחודשי שירותה הראשונים השיטה חיילים ומטוסים אל זירת האוקיינוס השקט וממנה ושימשה לאימון טייסים.

פעולתה הקרבית הראשונה של האונייה הייתה בפלישה לאיי מריאנה ביוני 1944. מטוסיה תקפו מטרות חוף בסאיפאן, טיניאן וגואם, סייעו ללחימה הקרקעית שם וניהלו קרבות עם מטוסים יפנים. בספטמבר 1944 סייעה לנחיתות האמפיביות בפלאו. לאחר מכן הפליגה אל שטחי ההיערכות לפלישה לפיליפינים, שהוקמו בפפואה גינאה החדשה ובהולנדיה וסייעה בהכנות הלוגיסטיות לפלישה. היא ליוותה אוניות נושאות חיילים ואוניות נחיתה אל מפרץ לייטה שבפיליפינים. לאחר מכן הצטרפה אל כוח משימה לליווי, שכינויו היה טאפי 3 (Taffy 3). הוא כלל שש נושאות מטוסים לליווי, שאליהן הצטרפו להגנה שלוש משחתות וארבע משחתות קלות. כוח זה ושני כוחות דומים נוספים - טאפי 1 וטאפי 2 - פעלו באמצעות מטוסיהם לקיים עליונות אווירית אמריקאית במפרץ לייטה ודרום האי לייטה. בנוסף סיפקו המטוסים סיוע לכוחות הקרקע לאחר תחילת הפלישה ללייטה.

הקרב מול סאמאר

ערך מורחב – קרב מפרץ לייטה#הקרב מול סאמאר

בעקבות הנחיתה האמריקאית באי לייטה שלח הצי היפני כוחות חזקים שלו בניסיון להשמיד את הכוח הימי האמריקאי הגדול שהתרכז לצורך הפלישה. הקרב שהתחולל היה אחד הקרבות הימיים הגדולים ביותר במלחמה כולה. במהלך הקרב היה כוח טאפי 3 מוצב ממזרח לחופי האי סאמאר, הממוקם מצפון מזרח לאי לייטה.

במהלך הקרב פנה הצי השלישי האמריקאי צפונה, באופן שהשאיר את טאפי 3 ללא הגנה מעבר למשחתות הליווי האורגניות שלו. בבוקר ה-25 באוקטובר התקרב לעברו הכוח המרכזי של הצי היפני התוקף, ובו ארבע אוניות מערכה, שש סיירות כבדות, שתי סיירות קלות ו-11 משחתות. מגמת פניו של כוח זה הייתה מפרץ לייטה, שם קיווה להשמיד את האוניות האמריקאיות שהתרכזו בו. מזג אוויר גרוע וראות לקויה הועילו להסוות את תנועת הכוח היפני.

כוח טאפי 3 נמצא בנחיתות חמורה מול האוניות היפניות הרבות והחמושות היטב. נושאות המטוסים שלו פנו מזרחה ואחר כך דרומה ושיגרו את מטוסיהן לתקוף את האוניות היפניות. מטוסי כוח טאפי 2 הצטרפו להתקפה זו. המשחתות המלוות של טאפי 3 ניסו לפרוש מסך עשן כדי לחפות על תנועת נושאות המטוסים, וערכו התקפות מטווחים קצרים נגד הכוח היפני העדיף. גמביר ביי הייתה נושאת המטוסים החשופה ביותר ליפנים, שהחלו לירות לעברה אש תותחים ממרחק של כתשעה קילומטר. גמביר ביי נפגעה קשות. חדר המנועים הקדמי שלה הוצף ומהירותה פחתה לחצי עד שנעצרה. היא ספגה פגיעות נוספות מאש תותחי אוניות השטח מטווח קרוב, עלתה באש והתהפכה ובשעה 09:11 שקעה במצולות. עם האונייה צללו באוקיינוס גם ארבעה מפציצי טורפדו. רוב צוותה הצליח לנטוש אותה, אך חלק מהניצולים מתו בטרם נאספו מהמים. כוח טאפי 3 איבד גם שלוש משחתות. אוניות נוספות משלו ניזוקו. בהמשך היום טובעה נושאת מטוסים נוספת של טאפי 3 - סנט לו, גם היא מסדרת קזבלנקה - באמצעות התקפת קמיקזה. גמביר ביי הייתה לנושאת המטוסים האמריקאית היחידה שטובעה במלחמה על ידי אש של אוניות שטח.

מפקד הכוח הימי היפני סבר בטעות שההתקפות הנחושות עליו של טאפי 3 וטאפי 2 הונחתו על ידי הצי השלישי האמריקאי, והורה לאוניותיו לסגת צפונה. כך, במחיר אבדות כבד הצליח כוח טאפי 3 הקטן בסיוע מטוסי טאפי 2 להביא לנסיגת כוח יפני עדיף, שגם איבד שלוש סיירות.

הוקרה

גמביר ביי עוטרה על לחימתה בארבעה כוכבי קרב, ויחד עם כוח טאפי 3 כולו ניתן לה ציון לשבח נשיאותי יחידתי על הקרב מול האי סאמאר. מפקד האונייה, קפטן וולטר ויווג (Walter V. R. Vieweg), עוטר בעקבות הקרב בעיטור צלב הצי וסגנו ריצ'רד באלינג'ר (Richard R. Ballinger) עוטר בעיטור כוכב הכסף.

מפרט טכני

• דגם: נושאת מטוסים לליווי מסדרת קזבלנקה
• הדחק: 7,900 טון
• ממדים: אורך - 156.13 מטר, רוחב - 33 מטר, שוקע - 6.86 מטר
• הנעה: שני מנועי בוכנה, ארבעה דוודים, שני מדחפים, 9,000 כוח סוס
• מהירות מקסימלית: 19 קשר (35 קילומטר לשעה)
• טווח: 10,240 מייל ימי (18,960 קילומטר)
• צוות: 860
• חימוש: תותח 127 מילימטר, 16 תותחי נ"מ 40 מילימטר, 20 תותחי נ"מ 20 מילימטר
• כושר נשיאת מטוסים: 28
• שתי מעליות מטוסים, מעוט אחד

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גמביר ביי בוויקישיתוף

• גמביר ביי, באתר פיקוד ההיסטוריה והמורשת של צי ארצות הברית
• אתר Uss Gmabier Bay
• אתר לזכר האונייה ויחידת האוויר שלה
• גמביר ביי, באתר הקרב מול סאמאר