גסטון (היפה והחיה)
גסטון (באנגלית: Gaston) הוא דמות בדיונית המופיעה בסרט ההנפשה השלושים של חברת וולט דיסני "היפה והחיה" שיצא לאקרנים לראשונה בשנת 1991. הדמות דובבה על ידי השחקן והזמר האמריקאי ריצ'רד וייט. גסטון הוא צייד יהיר ונרקסיסט, שרגשותיו הנכזבים כלפי בל היפהפייה והאינטלקטואלית מושכים אותו בסופו של דבר לנסות ולרצוח את מתחרהו על ליבה של בל, החיה, ברגע שהוא מבין שבל מאוהבת בחיה ודואגת לשלומו. גסטון משמש כנמסיס עבור דמותו של החיה, אך בעוד שבסיס האישיות של החיה וגסטון זהים בשורשם (בתחילה, שניהם נרקיסיסטיים, אנוכיים ויהירים), גסטון משתנה לרעה אף יותר ומשתנה לכדי נבל מפלצתי ושטני ואילו החיה, בעזרתה של בל, משתנה לטובה ולומד לרחם ולחמול על הבריות. הבדל זה בין גסטון לחיה הופך את גסטון לאנטגוניסט האולטימטיבי והמושלם לדמויותיהם של בל והחיה.
 | |
| גסטון, כפי שהוא נראה בסרט האנימציה המקורי | |
| שם סרט |
היפה והחיה (1991) היפה והחיה (2017), לגו נסיכות דיסני: ארמון ההרפתקאות (2023) |
|---|---|
| תוכנית טלוויזיה |
בית העכבר עד עצם היום הזה שיר סיפור עם בל |
| יוצרים | לינדה וולברטון |
| גילום הדמות |
בורק מוזס (ברודוויי) סייג' ברוקלבנק/וס בראון (עד עצם היום הזה) לוק אוונס (לייב אקשן) |
| דיבוב | ריצ'רד וייט |
| דיבוב בשפה העברית |
יגאל שדה (דיבור)/יואל אקהרט (שירה) (1991) אמיר הלל (2017) |
| מידע | |
| סטטוס | מת |
| גיל | אמצע שנות ה-20 |
| מקום לידה |
צרפת  |
| מין | זכר |
| מקצוע |
צייד (בסרט המקורי) חייל לשעבר/צייד (בגרסת הלייב אקשן) |
| מומחיות | ציד ולחימה |
| אזרחות | צרפתית |
| מקום מגורים |
צרפת |
| תאריך פטירה | תאריך לא ידוע באמצע המאה ה-18 |
| סיבת המוות | נפילה ממרפסת במהלך מאבק עם החיה |
| דמויות קשורות | |
| חברים |
לה-פו תושבי הכפר |
| אויבים |
בל החיה מוריס |
  | |
גסטון הוא דמות מקורית שאינה מופיעה באגדה המקורית של "היפה והחיה" מאת ז'אן-מארי לפרינס דה בומונט, שעליה מבוסס הסרט. לעומת זאת, גסטון נוצר בהשראתו של אבננט, דמות שהבמאי ז'אן קוקטו יצר במיוחד עבור העיבוד שלו לאגדה משנת 1946. השראה נוספת לדמותו של גסטון נלקחה אף מבני זוגה לשעבר של התסריטאית לינדה וולברטון. גסטון נוצר במיוחד עבור עיבודם של אולפני דיסני עבור האגדה "היפה והחיה", משום שהאולפנים חשו שהסרט יוכל להפיק יותר תועלת מנבל לגיטימי וכן מהקניית תחושה אמיתית של סכנה לגורל התאהבותם של היפה והחיה, שני אלמנטים אשר היו חסרים באגדה המקורית. כשהדמות שוכתבה מחדש ושונתה מאריסטוקרט צרפתי ולא מאיים לצייד יהיר, שמחפש ללא הרף את ידה של בל, גסטון החליף בסופו של דבר את מקומה של מרגריט, דודתה של בל, אשר יוצרי הסרט יצרו במקור על מנת שתשמש בתפקיד האנטגוניסטית הראשית של הסרט.
גם אולפני דיסני, וגם האנימטור הממונה על דמותו של גסטון, אנדראס דג'ה, התמודדו בתחילה עם הנפשת גבר נאה ויפה תואר בתפקיד הנבל של העלילה, וזאת בעיקר מפני שדבר זה לא היה קיים אז בסרטיו של דיסני. בסופו של דבר, דז'ה ביסס את הופעתו של גסטון בהשראתם של הופעות של שחקני אופרות סבון נאים, על מנת ליצור גרסה גרוטסקית של דמותו של האביר על הסוס הלבן, בעוד שחלק מהגינונים האופראטיים של וייט עצמו שולבו בדמות. גסטון, הן פיזית והן רגשית, מגלם כל כולו בהופעתו אישיות היפר גברית. בניגוד ישיר לנמסיס שלו, החיה, גסטון מתואר כגבר נאה ויפה תואר, אך עם אישיות לא מושכת. גסטון זכה לרוב לביקורות חיוביות מצד הקונצנזוס של מבקרי הקולנוע, אם כי חלק מהם נתנו לדמות ביקורת שלילית והחשיבו את הדמות כנבל נחות ובלתי זכירה שנוצר כתוצאה ממאמציה הקודמים של אולפני דיסני.
כאחד שנחשב לאחד מהנבלים המפורסמים ביותר של אולפני דיסני וכן לחבר עיקרי ומשפיע בזיכיון "נבלי דיסני", גסטון מדורג לעיתים קרובות בתוך עשרת הגדולים ברשימת "נבלי דיסני" שמתפרסמים פעם אחר פעם על ידי גופים שונים בתקשורת האמריקאית.
פיתוח עריכה
התפתחות הדמות וכתיבתה עריכה
בתסריט המקורי של הסרט "היפה והחיה", שנכתב עבור אולפני דיסני בשנת 1988, אף על פי שגסטון עצמו לא היה קיים, הוא נכתב בדמותם של שלושה מחזרים שהתחרו על ידה של בל, ולבסוף הפכו לנבלים של הסרט, יחד עם האחיות המרושעות של בל והפכו יחד איתן לבעלי חיים כעונש על מעשיהם המושחתים (כולל פציעת החיה).
בשנת 1989, התסריט שוכתב מחדש, ודמויותיהם של שלושת המחזרים רוכזו לתוך דמותו של מחזר אחד, שנקרא גסטון. בתסריט המשוכתב, דמותו המקורית של גסטון נשאה תואר אצולה כמרקיז צרפתי, ושיחק בתפקיד הנבל יחד עם דודתה של בל, מרגריט, שבחרה בו כמחזר פוטנציאלי עבור בל כנקמה במוריס, אחיה הסוחר שאיבד את כל עושרו בים. בנקודת השיא של התסריט, גסטון נוסע אל טירת החיה, במטרה להילחם באופן אישי מול החיה על ליבה של בל והוא פוגש במותו לאחר שנאכל על ידי זאבים.
כמרקיז צרפתי, מראהו החיצוני של גסטון היה שונה לחלוטין: הוא היה גבוה ורזה עם שומה בצד השמאלי של פניו ואף עקום. לבושו האצילי כלל מעיל בצבע כחול-שמים ופאה אבקתית ותקופתית הקשורה בסרט אדום. מראהו החיצוני של גסטון כמרקיז הקנו לו מראה דומה במידה מסוימת לאצילים צרפתים, כגון ז'אן-ז'אק רוסו או נפוליאון בונפרטה.
אחרי שג'פרי קצנברג עמד על כך שפיתוח והפקת הסרט יתארכו יותר מהרגיל, האולפנים החליטו בסופו של דבר לשלב בסרט אלמנטים מתוך הסרט של ז'אן קוקטו משנת 1946. לגסטון, דמות שלא הייתה קיימת באגדה המקורית, הושאלו אלמנטים מדמות שקוקטו עצמו יצר במיוחד עבור סרטו - אבננט, שגולם בתפקיד כפול על ידי השחקן הצרפתי ז'אן מארה, ששיחק גם את החיה. בדומה ליצירת דמותו של אבננט בידי קוקטו עבור סרטו, גסטון נוצר עבור סרט האנימציה, מפני שאולפני דיסני חשו כי הסיפור יוכל להפיק תועלת מנבל לגיטימי וכן מהקניית תחושה אמיתית של סכנה לגורל התאהבותם של היפה והחיה, שני אלמנטים אשר היו חסרים באגדה המקורית. כשדמותה של מרגריט נמחקה לחלוטין, גסטון החליף אותה בדמות האנטגוניסט הראשי של הסרט. הסופר תומאס ס. היצ'אק ציין כי גסטון עצמו פותח כ"סוג חדש של נבל דיסני", וזאת משום שהוא מוצג כאדם בלתי מזיק, ואף קומי, אך עם התקדמות הסרט, הוא משתנה ומתפתח לדמות הרבה יותר מרושעת. יחד עם נבל נאה ויפה תואר וגיבורה ליברלית, שמתפתחים שניהם במהלך הסרט ליותר מדמויות חד־ממדיות, הפקת הסרט "היפה והחיה" סוף סוף החל להתגבש. עם זאת, כמה יוצרי סרטים המשיכו להתווכח אם גסטון הוא למעשה נבל חזק מספיק.
בנוסף להוצאת דמויותיהן של אחיותיה של בל אל מחוץ לתסריט, התסריטאית לינדה וולברטון הציגה את גסטון כ"מחזר אטום וחסר רגישות" עבור בל, וציינה כי דמותו מתבססת על בני זוגה לשעבר. בנוסף, מספר אלמנטים אפלים יותר שנועדו להדגיש את רשעותו של גסטון ושנכתבו במקור עבור הסרט, ביניהם הרעיון של גסטון לבקר במוסד לחולי הנפש, נחתכו לבסוף בגרסה הסופית של הסרט. לאחר שוולברטון כתבה מחדש את בל כגיבורה ליברלית יותר ולא טיפוסית יחסית עבור נסיכות דיסני, האנימטורים התאמצו להגשים את חזונה ותיארו בקצרה את הדמות כאחד שדוחה את גסטון בנבזיות לאחר שהוא מציע לה נישואין, אך וולברטון התנגדה לכך והתווכחה ממושכות עם האנימטורים במטרה לחתוך מן התסריט את הפן הזה באישיותה של בל, מפני שרצתה שבל תיפטר מגסטון בדרכים ושיטות אחרות, ולא בהכרח על ידי התנהגות נבזית. במהלך הקרב הסופי בין החיה לגסטון, השורה שדמותו של גסטון הייתה צריכה לצעוק במקור אל עבר החיה, הייתה "זמן למות!", אבל בסופו של דבר, התסריטאים, יחד עם וולברטון, החליפו את השורה הזו בשורה "בל שלי!" על מנת להחזיר חלק מהמוקד של הסצנה אל גיבורת הסיפור, שעליה השניים נלחמים. נוסף על כך, לאחר ששורד את הנפילה מהטירה של החיה וסובל מרגל שבורה, גסטון נועד לפגוש במותו לאחר שנאכל בידי להקת זאבים (כמו בתסריט המקורי עבור הסרט); אך רעיון זה נחתך בסופו של דבר, מפני שהתסריטאים חשו כי אופן המוות הזה יותר מדי גרפי ואלים עבור סרט של דיסני (למרות שלבסוף הרעיון שימש עבור אופן מותו של סקאר במלך האריות). התסריטאים דנו אף גם בהתאבדותו של גסטון לאחר שהוא מבין כי בל לעולם לא תאהב אותו, אך רעיון זה גם הוא גם ירד מהפרק במהירות. במקום זאת, גולגולות קטנות צוירו כהשתקפויות בעיניו של גסטון בזמן נפילתו מהטירה של החיה על מנת לרמז עבור הצופים כי הוא אכן מת מנפילתו.
במהדורות הפלטינום והיהלום של הסרט הסופי, נחשף כי שם משפחתו המקורי של גסטון נועד להיות לה-גום. שם משפחתו נועד להיות משחק מילים על דעותיו ואישיותו הקטנוניות (לה-גום; בתרגום חופשי מצרפתית, "ירקות", משל למשהו זניח ועלוב). הרעיון כנראה ירד בגרסת הסרט הסופי, מפני שגם הבימבטס (שלישיית אחיות) וגם בל מוסיפות את שמו אל התואר "מסייה" או "מאדאם": בשיר "Belle", הבימבטס מתייחסות אליו כ"מסייה גסטון", ובשיר "(reprise) Belle", בל מתייחסת לעצמה (גם אם כי באופן סרקסטי) כ"מאדאם גסטון" ובכך ישנו סאבטקסט כי השם "גסטון" משמש גם עבור שמו הפרטי וגם עבור שם משפחתו.
קול ואנימציה עריכה
במהלך הפקת הסרט, אולפני דיסני ערכו אודישנים פתוחים עבור דיבוב הדמות. בין השחקנים שהתמודדו על התפקיד היה רופרט אוורט, אשר אולפני דיסני החליטו לבסוף שלא ללהק מכיוון שהמפיקים חשו שאין מספיק יהירות בקולו על מנת לדבב דמות כמו גסטון; בסופו של דבר, אוורט לוהק לדיבוב דמותו של הנסיך מקסים, דמות דומה לגסטון המופיעה בסדרת סרטי שרק, תוך כדי שהשתמש בביקורת שקיבל מאולפני דיסני דאז על כך שאינו מתאים לגלם את גסטון. השחקן וזמר האופרה האמריקאי, ריצ'רד וייט, נבחר לדבב את גסטון. האודישן הראשוני שלו הוקלט לראשונה על קלטת, אשר עותק ממנו הועבר לאחר מכן לאולפני דיסני. שנים לאחר מכן, השחקן נזכר ודיבר על כיצד התמלילן והמלחין הווארד אשמן הנחה אותו לדיבוב דמותו של גסטון כפי שאמורה להישמע מבלי לומר לו בדיוק איך לעשות זאת. אף על פי שוייט לא הרגיש שיש צורך בכך שהוא "יהפוך לגסטון" על מנת לדבב את קולו, בדיעבד, הוא הודה בכך שהוא אימץ לעצמו את אישיותו של גסטון במהלך הדיבוב. הכתב דייב קהר מ"שיקגו טריביון" השווה את הביצועים הווקאליים של וייט לשל השחקן הווארד קיל.
אנדראס דג'ה שימש בתפקיד האנימטור הראשי של גסטון. דמותו של גסטון הייתה הדמות הראשונה שהוקצתה לדז'ה על ידי אולפני דיסני. מכיר בכך שגסטון היה דמות יחידה במינו של אולפני דיסני, וזאת מכיוון שהוא לא נועד להפחיד הן את גיבור הסרט והן את קהל הצופים, כפי שעשו נבלים קודמים של דיסני, במקרה של גסטון, דז'ה הצהיר כי הצופים אינם מסוגלים לפענח מיד אם הדמות היא למעשה אנטגוניסט המבוסס על הופעתו החיצונית בלבד. וייט הסכים בכך שגסטון "מלא בעצמו, כמובן, אך הוא לא מרושע," עד שדעותיה וציפיותיה של בל נחקרו עוד יותר. דז'ה נאבק בתחילה עם התפיסה של עיצוב נבל נאה ויפה תואר, הוראה ספציפית ונקודתית שניתנה לו על ידי קצנברג, אך בסופו של דבר, דז'ה הבין את התפיסה יותר טוב כאשר בחן את הנושא הבסיסי של הסרט - לא להסתכל בקנקן, אלא במה שבתוכו. דז'ה הסביר כי הוא הבין את נושא הסרט מבחינה רעיונית וסיפורית, אך בהבנת הנושא מבחינה חזותית הוא התקשה, ולעיתים הוא אף התווכח עם קצנברג על השאלה אם הדמות נאה מספיק. כמה ממנהלי אולפני דיסני גם הם היססו בראשונה לגבי מראהו של הדמות. לבסוף, דז'ה התגבר על קשייו בהנפשת הדמות על ידי הדמייתו לשחקני אופרות סבון נאים, החלטה יצירתית שקצנברג אישר לבצע, ונימק זאת בכך כי
הסיפור שאנו מנסים לספר כאן הוא סביב הנושא של 'אל תסתכל בקנקן, אלא במה שבתוכו', כך גסטון צריך את התכונות ההפוכות משל החיה... אף אחד לא אמר שזה הולך להיות קל!
ליהוקו של וייט לתפקיד, השפיע על עיצובו של גסטון; האנימטורים התאימו את מראה הדמות לאחר ששמעו את קולו האופראי של וייט בפעם הראשונה, מה שהפך את גסטון לדמות יותר אופראית בתנועותיו, במחוותיו ובגינוניו. לדברי וייט, העיצובים המוקדמים של גסטון נראו בתחילה "הרבה יותר ברוטאליים" לפני שהאנימטורים החליטו ללכת לכיוון שונה יותר, ולבסס את הדמות על "גרסה גרוטסקית" יותר של דמות האביר על הסוס הלבן. וייט תיאר את תהליך העיצוב של הדמות כשיתוף פעולה בין שחקן לאנימטור, וייט רשם את השורות של הדמות בעוד האנימטור צייר את דמותו, וכך לסירוגין הלוך וחזור במשך כמה חודשים. תהליך זה איפשר לאנימטורים לשלב את ביצועי המשחק של וייט בדמותו של גסטון. כיוון שוייט המשיך להופיע בברודוויי באותו הזמן שבו עבד על דיבוב דמותו של גסטון עבור הסרט, אולפני דיסני התאימו את עצמם אליו על ידי שכירת סטודיו במקום בו הוא שיחק על הבמות. בספרו "Tradigital Animate CC: 12 Principles of Animation in Adobe Animate", המחבר סטיבן ברוקס ציין כי האתגר של דז'ה היה לתת לקהל לדעת שגסטון אינו אמיץ כמו שכולם אומרים שהוא... אך גם לשמור על דמותו כאיום ממשי ואמין, שכן הוא עדיין נחשב נבל.
גם אישיותו וגם מראהו הגופני של גסטון התפתחו באופן דרמטי במהלך ההפקה שנמשכה שנתיים וחצי. במקור, גסטון צויר על ידי דז'ה כדמות ברוטאלית. וייט חשף כי גרסאות קודמות של גסטון השתנו מ"שמן ומרושל" לדמות המבוססת על השחקן ארול פלין עם שפם. דז'ה שילב תכונות פיזיות של כמה מהנבלים ה"קלאסיים" ביותר של אולפני דיסני על מנת לעצב את דמותו של גסטון, במיוחד החזה הרחב והלסת המרובעת שהושאלו מדמותו של קפטן הוק מפיטר פן. אתגר מסוים שהתגלה במהלך הנפשת אופי ריאליסטי למראהו של גסטון היה הקושי לבטא דרכו רגשות מסוימים באופן שלא יגרמו לו להיראות כקריקטורה, אך באותו הזמן יגרמו לו להיראות "חי". תגובותיו של גסטון היו מוגזמות עד כדי כך שהן חרגו מהנורמה. דז'ה הצהיר כי הוא כל הזמן הלך על קו דק בהנפשתו של גסטון באופן מתוחכם, אך גם ככזה המסוגל לבטא רגשות כמו יהירות, כעס ורע. על מנת להפוך את גסטון לאופי רבגוני ורב ממדי, דז'ה עמל קשות על מנת לשלב "ביטויים שונים, בעיקר סרקזם והתבטאות, שזכר האלפא הנאה מגיע אליהם לעיתים רחוקות". לדבריו של סיימון ברו מ"הוצאת דניס",
גסטון הוא דמות אנימציה שהונפשה בזהירות, מפני שהיה מאוד קל למעוד ולשגות בתהליך הנפשתו, ולאפשר לנו לראות את הצד הפחות עליז והיותר מרושע שלו לפני הזמן הנכון. בהנפשת דמותו של גסטון, דז'ה מראה משמעת אמיתית באיפשור לקהל להתחבר אליו, לפני שהוא מאפשר להם לראות את ההידרדרות ההדרגתית שלו.
דז'ה הגזים גם בפרופורציות של גסטון על מנת לעזור לקהל להאמין כי הדמות מסוגלת למעשה להתמודד עם החיה בקרב אחד על אחד. בזמן שעשה מחקר, דז'ה חיפש השראה מתושבי לוס אנג'לס, אשר תמיד מעריצים את עצמם, מתבוננים בעצמם כשהם מסדרים את שערם ומתפעלים מול המראות, והסביר כי
היה כיף לראות אותם ולהביא חלק מהגישה הזאת שלהם אל גסטון.
יצירת שיער החזה של גסטון, שנחשפת במהלך השיר "Gaston", היווה נושא ענייני בקרב האנימטורים. דז'ה תיאר את הרגעים הראשונים של הופעת שיער החזה של הדמות כ"מוזרה" בעיקר בגלל הדרך שבה שיער החזה כביכול מגיע "מבפנים החוצה". הגרסה הסופית נקבעה באמצעות תחרות, בה האנימטורים התחרו כדי לקבוע מי יוכל לעצב את שיער החזה של גסטון יותר טוב. האנימטורים השתמשו בצבעים שונים על מנת להצביע על רגשותיהם של הדמויות השונות והשתייכותם בסרט; אך למרות זאת, במספר פעמים אותו הצבע שימש למטרות מנוגדות; למשל, בעוד חליפת הציד של גסטון בצבע אדום כדי לייצג את הרוע, גלימת החורף של בל וכן הגלימה של החיה צבועים באדום כדי לייצג את הטוב. בעקבות ההצלחה בהנפשתו של גסטון, דז'ה פיתח מוניטין בהנפשתם של כמה מנבלי דיסני המפורסמים ביותר, ביניהם ניתן למנות את ג'אפר מ"אלאדין" ואת סקאר מ"מלך האריות".
אפיון עריכה
יופי חיצוני ואישיות שטחית עריכה
בכל העיבודים של "היפה והחיה", גסטון מתואר כאדם מאוד נרקיסיסטי, אגואיסטי ושטחי, המונע על ידי קנאה קיצונית לאהבתה של בל אל החיה ולא אליו, וכן הוא מונע מאהבה אובססיבית כלפיה. במהלך השיר "The Mob Song", גסטון משתמש בכריזמה שלו על מנת לשכנע את תושבי הכפר להסתער על הטירה של החיה ולהרוג אותו, אם כי נבלותו ורשעותו נרמזים לראשונה במהלך ניסיון הצעת הנישואין שלו לבל. סיימון ברו מ"הוצאת דניס" ייחס את נבלותו ההולכת וגוברת של גסטון ל"קנאתו הבלתי מעורערת וחוסר הביטחון שלו כלפי בל, מה שבסופו של דבר הופך אותו לאנטגוניסט של הסיפור, לאחר שהוא נכנע לבסוף ל'נסיבות חייו'". שיא הנבלות והנבזיות של גסטון משתקפת בסצנה בה הוא מנסה להכניס את מוריס למוסד לחולי הנפש, אם כי הטרנספורמציה שלו עדיין רחוקה מלהיות שלמה. ההבחנה בין גסטון לבין הנבלים ב"שלגיה ושבעת הגמדים","היפהפייה הנרדמת " ו"בת הים הקטנה", מתבטאת בכך כי גסטון, בניגוד למלכה הרעה, מליפיסנט ואורסולה, אינו עובר טרנספורמציה פיזית לפני מותו, אלא נפשית. הכתב רוברט ווקס מהאתר "Mania.com", ציין כי גסטון הוא "קטנטן" בהשוואה לנבלים אחרים של דיסני, וזאת משום שרעיונותיו ושאיפותיו נוטים להיות דומים לשל בריון בית-ספרי ממוצע, במיוחד אחד כזה שהאגו שלו מנופח על ידי האנשים סביבו; לגסטון אין רצון ידוע לכבוש את העולם, והוא חסר שאיפות מלבד רק להתחתן עם האישה שהוא נמשך אליה. לגסטון גם אין כוחות קסם או השפעה פוליטית בולטת (בניגוד לשאר הנבלים).
אהוב כמעט על כל דמות בסרט, מבוקש על ידי כל הנשים הרווקות ונחשב לכליל השלמות על ידי אוכלוסיית הגברים של העיר, מבקר הסרטים הבכיר סטיבן ד. גרידנוס הסכים כי גסטון בתחילה דומה ל"מטומטם האולטימטיבי"; מבנה הגוף של גסטון משמש כהגזמה מכוונת ל"דימוי הסטריאוטיפי של היופי הגברי"; הסופר ג'רי גריזוולד השווה את מראהו למראיהם של שחקנים כדוגמת סילבסטר סטאלון וארנולד שוורצנגר, בעוד שג'ין סיסקל מ"שיקגו טריביון" תיארה אותו כ"רוברט גולט על סטרואידים". הסופר סטיבן ברוקס השווה את הבעות הפנים המוגזמות של גסטון לאופן שבו אנשים "מביעים את השקרים שלהם כשהם מנסים להגזים". על פי הסופרת אליזבת בל, גסטון מתפקד כאנטיתזה לחיה, בכך שאישיותו מסייעת להפוך את החיה לגיבור מושך יותר, למרות שלחיה ישנם עדיין פגמי אופי. בעוד החיה לומד להשתנות ושומר על "לב הזהב" שלו למרות היותו מחריד חיצונית, גסטון מתגאה במראהו החיצוני, אך נשאר "רקוב מבפנים"; החיה מסתכנת בהידמותו לגסטון מבפנים באם הוא לא ישנה את דרכיו האנוכיות. גסטון מייצג "את ההבדל בין יופי החיצוני ליופי הפנימי", שזהו אחד מהנושאים המרכזיים של הסרט. העובדה שאופיו האכזר של גסטון אינו משתקף בחיצוניותו הנאה, רק מדגישה עוד יותר את המסר של הסרט על היופי הפנימי. המסר של הסרט מודגש אף יותר בסוף הסרט, כשעל אף שגסטון פוצע בקרב את החיה, הוא עדיין אינו מסוגל להרוג את האדם המתחיל לשגשג בתוך החיה. בסופו של דבר, גסטון הוא זה שהופך למפלצת שאותה ייצג החיה במקור, וכישלונו "להפוך לאדם אחר" מוביל בסופו של דבר למותו שלו. בה בעת, פחדנותו של גסטון מתבטאת בהחלטתו לדקור את החיה בגב מיד לאחר שהחיה מציע לו לעזוב ללא פגע.
מוקדם מאוד במהלך הסרט, קהל הצופים מבין כי האובססיה של גסטון לבל היא זו המניעה אותו להילחם בחיה, שבעקבות אהבתו לבל, הופך למגינה. על אף ההבדלים הברורים ביניהם, לגסטון ולחיה ישנם מספר קווי דמיון, כלומר האינטרס המשותף שלהם בבל - המאבק האקלימי של גסטון בחיה מונע על ידי העובדה ששתי הדמויות מאוהבות באותה האישה, אם כי כל אחד מאוהב בה אחרת. בנוסף, שתי הדמויות משתמשות בנאמנות של בל אל אביה כדי לתמרן או לנצל אותה. הסצנה שבה יושב גסטון בכיסא הגדול שלו במסבאה הכפרית היא התייחסות אליו ולדמיונו אל החיה. כיסאו של גסטון, המעוטר בפרוות וקרניים, מזכיר את החיה במבט אחורי. הסופר ג'רי גריסוולד מציין כי "בהינתן הניגוד הדרמטי בין גסטון לבין החיה ... כותרת הסרט עשויה למעשה להתייחס דווקא אליהם [גסטון והחיה]". הסופר פיליס פרוס ציין כי הטרנספורמציה המתוחכמת והבלתי-פיזית של הנבל לגרסה דמונית יותר של עצמו, מאלצת את הדמות לסבול "אובדן אנושיותה", דבר הכביכול מצדיק את מותו הסופי.
גבריות ושנאת נשים עריכה
בין הנושאים שהסרט "היפה והחיה" בוחן, נמצאת סוגיית הרעיון של גבריות מופרזת, תכונה המשותפת לגסטון ולחיה. גסטון חולק דעות הקשורות ל"זכר ההיפר-גברי", מתגאה בתכונותיו ובאיכויותיו הרבות ובכך מייצג את "כל מה שיכול להשתבש בזכר הטרוסקסואלי". ג'רי גריסוולד כתב כי גסטון הוא בעצם קריקטורה של היפראקולריות; הוא צד ציד בגאווה, שותה, נלחם, רוקע, שקרן, נוהג בבריונות כלפי הסובבים אותו, ונוסף על כך גם רדוד ובור, תכונות הנחשבות לכמה מהתכונות הגבריות הגרועות ביותר; גסטון מאיים על כל מי שמתנגד לרעיונותיו, ומשתתף באופן פעיל במפגשים חברתיים זכריים שבאמצעותם הוא יכול לממש את מעמדו כ"זכר האלפא" של הכפר.
גסטון הוא הנבל השובניסטי ביותר של אולפני דיסני עד כה, אם כי תכונה זו מיוחסת לו בצורה הומוריסטית, מה שהופך אותו לפעמים בשלבים מוקדמים של הסרט לאתנחתא קומית, שלא כמו הנבלים הקודמים של דיסני. באתר "Yahoo! Movies", ויל פרקינס כתב כי גסטון מאמין כי הוא "המתנה של אלוהים לנשים ולעולם". גסטון רגיל לרכוש כל מה שלבו חפץ בו, והוא מאמין שמגיע לו להתחתן עם בל רק משום שהיא נחשבת לנערה היפה ביותר בכפר, ולכן היא "הטובה ביותר". הסופרת קנדה כריסי דין ציינה כי גסטון מבין את האהבה רק כהגשמה עצמית, מה שמאפשר לו לנהוג בשלטתנות, אכזריות ואלימות במרדף אחר האהבה. הסופר גרג גארט, קבע כי גסטון משמש תזכורת לכך שמה שהעולם אוהב אינו ראוי לחיקוי. נחוש בדעתו לזכות בבל כרעייה לראווה, גסטון לא מצליח להשיג אותה והאגו שלו נחבל קשות כאשר חזונו על חיים שקטים ומשעממים לצידה של בל מאוימים על ידי דחייתה של בל לנישואים עמו, אך דחייתה רק מגבירה את נחישותו להתחתן איתה בכל מחיר. כאחד כזה, גסטון נכשל בניסיונותיו להבין את תשוקתה של בל לקריאה. גסטון משתמש ביעילות בכריזמה בה ניחן, במראהו הנאה ובדימוי מפוברק של החיה כמפלצת קניבלית על מנת לאחד את כל הכפר נגד אויבו, ובכך מדגים את יכולתו לשכנע אחרים שהוא ג'נטלמן, על אף שמעולם לא גילה דאגה לאדם אחר מאשר לעצמו; בל היא היחידה אשר איננה מתרשמת מחזותו של גסטון וחושפת את טבעו האמיתי, ועל ידי כך היא מדגישה עוד יותר את כוחה של הגבורה והעצמאות. מתנגד לרעיון הקריאה של נשים, גסטון סבור כי הוא יוכל "לרפא" את בל צמאת הידע לאחר שתינשא לו, אם כי באותו הזמן נראה כי אותן תשוקות של בל מגבירות את התעניינותו שֶׁל גסטון בה. הסרט מראה כי דעותיו של גסטון על נשים נתפסות כ"קטנוניות ומיושנות"; וולברטון רצתה לוודא שגסטון "ילמד ילדים צעירים איך לא להתייחס לנשים".
כמנהיג חזק, גסטון מסוגל לשכנע קהל שלם לנהוג כפי רצונותיו, לחולל קונפורמיות ולהכניס רגשות ודעות באנשים אחרים, למרות שהוא עדיין לא מסוגל ליישם אותם בכוחות עצמו. ריצ'רד קורליס מהמגזין "טיים" ציין כי "הקנאות של הדמות, משום רצונו להינשא לבל בשל יופייה הרב ביותר בעיר, מעוותת אל תוך רשעות כשהוא שולח את אביה התמהוני של בל למוסד לחולי נפש ומוביל את תושבי הכפר עם לפידים וקלשונים למסע צלב". סצנה זו, כדרך אגב, הושוותה לסצנות מסרט האימה "פרנקנשטיין". הכתב ברט זיגמילר, מהאתר "מדיום" השווה בין מיומנויות המנהיגות של גסטון לעומת אלו של הדיקטטור הנאצי אדולף היטלר, משום שגסטון משלב נקיטת פעולה יחד עם ציווי ישיר אליו, לאחר שעורר את תאבון האנשים לפעול. בנוסף, ג'רי גריסוולד ציין כי הגבריות של גסטון עשויה להוות פוטנציאל לנטייתו ההומוסקסואלית (מכיוון שאחרי הכל, הוא מאוהב בעצמו) והשווה אותו לשכן ההומופובי של לסטר ברנהאם בסרט "אמריקן ביוטי". הגבריות של גסטון מתוארת כמגוחכת ונלעגת, בעוד בל מתפתה ונמשכת ל"פגיעות העדינה" של החיה. הסצנה בה החיה מעניק לבל את הספרייה הפרטית שלו כמתנה, מדגישה עוד יותר את ההבדלים בין שתי הדמויות הגבריות, מכיוון שגסטון מתנגד לקריאה ומאשים פעולה זו במתן רעיונות לנשים ואיפשור עבורן לחשוב בכוחות עצמן, בניגוד למציאות של דאז. גסטון והחיה מגלמים גבריות רעה וטובה, בהתאמה; הדמויות משמשות בקרב של תפיסת הרעיון "הרגיש נגד המאצ'ו", בייצוג הגבריות.
הופעות עריכה
סרטים עריכה
היפה והחיה (סרט, 1991) עריכה
גסטון נראה לראשונה באמצע בשיר פתיחת בסרט "Belle", כשנרמז על כך כי זה עתה הוא חוזר ממסע ציד. בשיר, גסטון מצהיר בפני לה-פו, עוזרו הנאמן ועושה דברו, על כוונתו לשאת את בל לאישה. לאחר מכן, גסטון נפגש עם בל, אבל דיבוריו ודעותיו על קריאת ספרים ועצמאיותן של נשים גורמים לבל להיגעל ולהסתייג ממנו, והיא חוזרת הביתה בעודה משאירה אותו מאוכזב נוכח כישלונותיו לחזר אחריה. למחרת, עם זאת, גסטון מארגן חתונה מחוץ לביתה של בל בניסיון לכפות עליה להינשא לו, אך בעודו מעיר שוב הערות סקסיסטיות על נשים, בל משפילה אותו כשגורמת לו למעוד אל תוך שלולית בוץ גדולה. זועם ומושפל, גסטון נשבע ללה-פו לשאת את בל לאישה בכל מחיר.
מאוחר יותר, במהלך סופת שלג, מוריס מתפרץ בפתאומיות אל הטברנה המקומית ומזהיר את תושבי הכפר מפני חיה מפלצתית אשר כלא את בל כאסיר בטירתו. במחשבה שהוא מדבר שטויות, תושבי הכפר זורקים אותו מן הטברנה, אך גסטון מבין כי הוא יכול להשתמש בטענות השערורייתיות של מוריס לטובתו. הוא משחד את בעל בית המשוגעים המקומי, מסייה ד'ארקו, על מנת שיאיים לזרוק את מוריס לבית המשוגעים על מנת ללחוץ על בל להינשא לו. עם זאת, הם מגלים כי מוריס שוב נעלם. כאשר בל חוזרת עם מוריס מהטירה, היא מגלה כי גסטון מחכה לה שם. גסטון מצווה לקחת את אביה אל בית המשוגעים, אך מציע לבל כי מוריס ישוחרר לחופשי בתנאי שהיא תינשא לו. מזועזעת ונגעלת, בל מסרבת, אך לעומת זאת מצליחה להוכיח את טענותיו המטורפות של אביה, לכאורה, על חיה המתגורר בטירה ענקית ביער באמצעות המראה הקסומה שהחיה נתן לה. גסטון מבין כי בל מאוהבת בחיה, ובזעמו על כך שבל התאהבה בחיה "מפלצתית" לכאורה על פניו, הוא מצווה לכלוא את בל יחד עם מוריס. לאחר מכן, גסטון מעודד את שאר תושבי הכפר לצאת ולבצע לינץ' בחיה.
במהלך הקרב בטירתו של החיה, גסטון עוקף את הקרב שנוצר בין תושבי הכפר לבין משרתי הטירה ומתעמת עם החיה לבדו באגף המערבי. כאשר החיה אינו מגיב להתגרותיו של גסטון בו, לאחר שאיבד את רצונו לחיות מאז עזיבתה של בל (על מנת להציל את אביה האבוד, שחיפש אותה), גסטון משתמש בחתיכה מן אחד מהפסלים שעל צריחי הטירה כפגיון מאולתר על מנת לנסות להרוג את החיה. החיה, לעומת זאת, חוזר לכוחו כשהוא רואה את בל חוזרת לאחר שברחה מהמרתף בו נכלאה, ומכריע את המאבק בינו לבין גסטון למאבק שקול.
גסטון מבין כי הוא אינו יכול להסתמך רק על כוחו בלבד כדי להרוג את החיה, ובמקום זה מתחיל להתגרות בו כדי בטענה כי בל לעולם לא תאהב מפלצת. בתגובה, החיה מכריע את גסטון וכמעט שהורג אותו, אך לבסוף חס על חייו ומצווה עליו לעזוב ולא לשוב לעולם. עם זאת, כאשר גסטון רואה את החיה חובק את בל, הוא נחוש שוב להרוג את יריבו אחת ולתמיד, ודוקר את החיה מאחור עם פגיון. החיה מניף את זרועו לאחור בכאב, מה שגורם לגסטון לאבד את שיווי משקלו וליפול אל מותו.
היפה והחיה (סרט, 2017) עריכה
ברימייק המחודש של הסרט המונפש, גסטון מגולם על ידי השחקן לוק אוונס. בריאיון למגזין "אמפייר", אוונס ציין כי הגרסה המחודשת של גסטון תשמר את רקע הצייד שלו מגרסת הסרט המונפש, אך בנוסף, דמותו של גסטון תהיה גם חייל לשעבר שלחם בצבא הצרפתי. בריאיון, אוונס אף רמז כי גרסתו המחודשת של גסטון תהיה אפלה ושטנית הרבה יותר ממה שהייתה בסרט המונפש. דמותו המחודשת של גסטון ואף פעולותיו זהות לגרסתו של גסטון מהסרט המקורי, אם כי ישנם כמה הבדלים משמעותיים: משועמם מחייו השלווים לאחר שחזר מהמלחמה, גסטון מחזר באובססיביות אחרי בל, אם כי בעדינות ובנימוס רב יותר. גסטון נחוש בדעתו להינשא לבל, וזאת מפני שהוא מחשיב את שונותה ועצמאיותה כאתגר מרתק. בנוסף, גסטון מראה בבירור דחייה וגועל מניסיונותיהן של "הבימבטס", שלישיית אחיות האובססיביות אליו והמחזרות אחריו רק בשל הופעתו המרשימה. בביתה של בל, גסטון מציע לה נישואים, אך בצורה עדינה, לאחר שמוריס ימות, אך זאת האחרונה דוחה אותו. זועף בטברנה המקומית, גסטון מתוסכל מניסיונותיו הכושלים לחזר אחר בל, עד שלה-פו מעודד אותו בשיר. מוריס מופיע, בטענה כי בל כלואה בטירה מרוחקת על ידי חיה מפלצתית. מסוקרן, גסטון מציע לעזור למוריס לשחרר אותה, אך במהלך המסע, גסטון מפקפק בטענותיו של מוריס, ובסופו של דבר, נוטש אותו בזעם להיאכל על ידי זאבים כאשר הוא מסרב לאפשר לו להינשא לבל. מאוחר יותר, מוריס חוזר ומאשים את גסטון בניסיון לרצוח אותו, אך גסטון משטה בתושבי הכפר, גורם להם להאמין כי מוריס הוא זקן משוגע, ומזמן את מסייה ד'ארקו שייקח אותו אל בית המשוגעים המקומי. גסטון מציע למוריס כי הוא ישחרר אותו בתנאי שייתן לו את ידה של בל לאישה, אך מוריס עדיין עומד בסירובו. כאשר בל מופיעה ומוכיחה את קיומו של החיה עם המראה הקסומה, קנאתו של גסטון דוחפת אותו לצוות לכלוא את בל יחד עם אביה וכן לשכנע את התושבים להסתער על הטירה ולהרוג את החיה. הוא מתעמת עם החיה לבדו ויורה בו מספר פעמים, אך בל, שהשתחררה בינתיים בעזרתו של אביה, מופיעה ומשרה בחיה כוח להילחם בחזרה, עד שהוא מכריע את גסטון ומחזיק אותו מעל התהום. גסטון מתחנן לרחמים, והחיה חס על חייו, אך במקום לעזוב את הטירה, גסטון, המנסה להציב את עצמו שוב בעמדה עדיפה יותר, נעמד על גשר סמוך ויורה שוב בגבו של החיה, מותיר אותו פצוע באופן אנוש. בתגובה לגסיסתו של החיה, הטירה מתחילה להתפורר והגשר עליו גסטון נעמד נשבר ושולח אותו אל מותו. שלא כמו בסרט המונפש, מותו של גסטון מוצג על המסך.
לגו נסיכות דיסני: ארמון ההרפתקאות עריכה
בסרט שהוקרן בדיסני פלוס בשנת 2023, שבו גסטון משמש כנבל הראשי, כשבין מעשיו חטיפת המלך טריטון וגניבת קלשונו, שימוש במראת הקסם של המלכה הרעה והשתלטות על צורת הדרקון של מליפיסנט. כאשר ממולו עומדות הנסיכות מואנה, אריאל, רפונזל, טיאנה ושלגיה.
טלוויזיה עריכה
בית העכבר עריכה
למרות מותו בסרט, גסטון מופיע שוב בהופעות אורח בסדרה "בית העכבר" וכן ובסרט מיוחד שנקרא "בית הנבלים" שיצא ישירות ל-DVD ומהווה חלק מיקום הסדרה "בית העכבר". כמו בסרט המקורי, גם בסדרה זו גסטון דובב על ידי ריצ'רד וייט.
הופעתו הזכורה ביותר של גסטון בסדרה, הייתה בפרק "Daisy's Debut", בו גסטון מופיע שוב ושוב לאחר שדמויות משבחות פעולות או מיומנויות של דמויות אחרות, ומעיד על עצמו בנרקיסיזם בולט כי "No one [some verb] like Gaston", עד שטימון מתעצבן ומעיר בכעס כי "Actually, no one asked the opinion of Gaston". בפרק אחר, "Halloween with Hades", גסטון אוכל אחד מהתפוחים המורעלים של המלכה הרעה, באומרו כי "!No one eats candied apples like Gaston", ולאחר מכן הוא נופל לתרדמה דמוית מוות (בדומה לשלגיה). או אז, דייזי מעירה בסרקזם כי "and now no one needs a wake-up kiss like Gaston".
שני פרקים אלו מהווים דוגמאות בולטות למחווה לשירו המפורסם של גסטון מסרט האנימציה, "Gaston".
עד עצם היום הזה עריכה
בסדרה "עד עצם היום הזה", גסטון מופיע בהופעות אורח פעמיים, פעם אחת בעונתה הראשונה של הסדרה, ופעם שנייה בעונתה החמישית. בסדרה, בניגוד לסרט המקורי, גסטון מתארס לבל בנישואי תועלת עבור הממלכה של בל, ובנוסף, לגסטון יש תואר אצולה ושם משפחתו הוא "לה-גום", שני מאפיינים שאמורים היו להיכלל בסרט, אך נחתכו, וכמו בסרט, בל נגעלת מגסטון מפני שהיא מוצאת אותו "רדוד ושטחי".
בעונה הראשונה, גסטון מגולם על ידי השחקן סייג' ברוקלבנק, והוא ניסה להשיב את בל לאחר שנלקחה על ידי עוץ לי גוץ לי כחלק מעסקה שחתמה על מנת להציל את הממלכה שלה, אך עוץ לי גוץ לי הורג אותו בכך שהוא מכשף אותו לצורת ורד ונותן את הורד במתנה לבל.
בעונה החמישית, גסטון, המגולם כעת על ידי השחקן וס בראון, מופיע בפרק השבע עשרה של העונה, "Her Handsome Hero". בפרק זה, נחשף יותר על הרקע של גסטון: לורד לה-גום עושה עסקה עם סר מוריס שיוכל לקבל את כל העזרה הנדרשת ממלכתו על מנת להילחם באוגרים, באם בתו של מוריס, בל, תינשא לבנו, גסטון. בתחילה, גסטון מתואר כאצילי ומנומס יותר מאשר בסרט המקורי, אך מאוחר יותר הוא מתגלה כנבל אכזרי, לאחר שהוא ובל מוצאים אוגר צעיר שנפל בשבי, וגסטון מענה אותו על מנת לקבל מידע, מעשה שבל החשיבה כבלתי נסלח. מודעת לכך שתוקפנותו של גסטון עלולה לעורר את האוגרים למלחמה, ועל מנת להגן על הממלכות, בל מסכימה בחוסר רצון להינשא לגסטון. כאמור לעיל, גסטון נהרג מאוחר יותר על ידי עוץ לי גוץ לי כאשר ניסה להציל את בל ממנו.
לאחר מותו, גסטון הולך ונהיה ממורמר יותר יותר, שכן, נסיבות מותו גרמו לו להאשים את בל במותו. לאחר שבל ועוץ לי גוץ לי מגיעים אל העולם התחתון במטרה להציל את קפטן הוק, האדס מציע לגסטון הזדמנות לפדות את עצמו על ידי הריגת האפל (עוץ לי גוץ לי). במקביל, האדס מציע עסקה נוספת לבל, שאם גסטון או עוץ לי גוץ לי ידחפו את האחר לנהר הנשמות האבודות, אזי בל תוכל לשמור על בנה שטרם נולד. עם זאת, כאשר הגיע הזמן, בל מנסה לשכנע את עוץ לי גוץ לי לא לפגוע בגסטון, מפני שהיא לא מוכנה להגן על גדעון בדרך כזו. עם זאת, כאשר גסטון מנסה לירות חץ לעבר עוץ לי גוץ לי, בל בטעות דוחפת את ארוסה לשעבר אל תוך הנהר, דנה אותו לאבדון נצחי אותו, ובכך מאפילה את נשמתה לשווא, שכן היא לא פעלה לפי העסקה עם האדס.
לשיר סיפור עם בל עריכה
גסטון מופיע במספר פרקים, בהם הוא מנסה שוב לחזר אחר בל ולשכנע אותה להינשא לו, אך ללא הצלחה.
ברודוויי עריכה
תפקידו ואישיותו של גסטון במחזמר המבוסס על הסרט נשאר פחות או יותר אותו הדבר - צייד סקסיסטי, אגואיסטי, גס, בהמי, שוביניסט ובהמי שאוהב רק את עצמו. כמו בסרט, מטרתו של גסטון לקחת את ידה של בל לאישה נשאר זהה, אם כי בניגוד לסרט, הוא מתנהג יותר בנחמדות לנערות הבימבטס ומקדיש להן יותר יחס (במהלך המחזמר הוא אף אומר כי "המפגשים" שלהם יימשכו אף לאחר נישואיו לבל, מה שמרמז בעקיפין על רצונו לנאוף עימן). שינוי נוסף במחזמר, בניגוד לסרט, הוא בסצנת ההצעה, בה לא מתקיימת מסיבת נישואין מחוץ לביתה של בל כמו בסרט, וגסטון נותן לבל דיוקן מיניאטורי של עצמו כמתנה.
בנוסף לשיר "Gaston", במחזמר יש לגסטון אף את השיר "Me", אותו הוא שר בסצנת ההצעה ומציע לה נישואין בצורה יהירה וגועלית. בשיר מרומז בעדינות על כך שרגשותיו כלפי בל הם יותר מאשר הערצה ליופייה החיצוני, אך הוא אף פעם לא אומר לה את זה בגלוי. נוסף על כך, על מנת למנוע השלכות שיכלו לנבוע מכך שהכפריים ידעו על תוכניתו של גסטון לסחוט את מוריס, כל הנוכחים, למעט לה-פו, עוזבים את הטברנה לפני שהוא רוקם את תוכניתו. כמו בסרט, גסטון מת אחרי שנפל מגג הטירה של החיה, אך לא לפני שדקר אותו פעמים רבות (בניגוד לסרט שבו הוא דקר את החיה רק פעם אחת) אחרי ששיקר במצח נחושה כי בל שלחה אותו לטירה על מנת להרוג אותו.
שחקנים בולטים אשר שיחקו את התפקיד בברודוויי כוללים את בורק מוזס (שגילם את התפקיד בהפקת הברודוויי המקורית ובהפקה המקורית בלונדון), מארק קודיש, כריסטופר סיבר, קודי קרלטון, דוני אוסמונד (שתרם גם את קולו של לי שאנג במולאן) וסטיב קונדי. בהפקה האוסטרלית, השחקן יו ג'קמן גילם את התפקיד לראשונה.
אחר עריכה
החיה שבפנים: סיפורו של הנסיך עריכה
ספר זה, החושף את האירועים שקדמו לאירועי "היפה והחיה", חושף בין היתר כי גסטון היה חברו הטוב ביותר של הנסיך אדם לפני הפיכתו לחיה. לעיתים קרובות הם בילו יחד בטברנה המקומית ופלרטטו עם נשים צעירות. הספר גם חושף כי גסטון היה אחראי בעקיפין להטלת הקללה על הנסיך, וזאת מפני שהוא חשף בפני הנסיך כי האישה אליה הוא היה מאורס, קירקה, היא אשת אדמה פשוטה, וכתוצאה מכך הנסיך ביטל את אירוסיהם בקרירות. כתוצאה משברון הלב, קירקה ואחיותיה החליטו לנקום בנסיך על ידי הפיכתו לחיה. בסופו של דבר, גסטון הושלך מהטירה על ידי הנסיך לאחר שהרס את ניסיונו להתארס עם נסיכה מממלכה סמוכה. אף על פי שגסטון לא הפך לרהיט, הקללה השפיעה אף עליו וגרמה לו לשכוח אט אט את ידידותו עם הנסיך. מאוחר יותר, אחיותיה של קירקה, שהיו מעוניינות שהקללה תישאר על הנסיך, הפעילו על גסטון מניפולציות שגרמו לו לרצות לתקוף את הטירה ולהרוג את החיה. החיה, שזכר את ידידותו עם גסטון, ריחם עליו, אך גסטון נפל אל מותו לאחר שניסה שוב לדקור את החיה.
במהלך הספר, גסטון מזכיר נסיך מממלכה שכנה זכה לאושר ועושר לאחר "העניין עם נעל הזכוכית מווינה", מה שמרמז על כך כי "סינדרלה" מתרחש באותו היקום יחד לצד "היפה והחיה", "שלגיה ושבעת הגמדים" ו"בת הים הקטנה".
זיכיון היורשים עריכה
כאחד מנבלי דיסני המפורסמים ביותר ביקום של "היורשים", גסטון מוזכר פעמים רבות ברומנים, בסרטים ובסדרת הספין-אוף הקשורים לזיכיון.
ברומן "היורשים: אי האבודים", מוזכר כי לגסטון הוא אבא לשני תאומים בשם גסטון ה-II וגסטון ה-III. ברומן, האגומאניה של גסטון מרומזת בעובדה שהוא קרא לתאומים שלו בשמו, ואף כי נראה כי התאומים חולקים מאפיינים זהים לאישיותו של אביהם, אם כי הם אינם מפלרטטים אחר נשים באובססיביות ואף נראה כי הם נוהגים בנחמדות כלפי נערים אחרים באי. גסטון מוזכר אף בסרט "היורשים", שם מליפיסנט מציינת בפני ג'יי, בנו של ג'אפר, כי על גסטון לקנא בשריריו של זה האחרון. בסרט "היורשים 2", מתגלה כי לגסטון יש בן זקונים בשם גיל, העוזר לאומה, בתה של אורסולה ולהארי, בנו של קפטן הוק. באותו הסרט, גסטון שוב מוזכר לקראת סופו על יד בנו, גיל, כשזה האחרון מוסר למלך בן בשם אביו כי הוא [גסטון] מוסר דרישת שלום לבל ומאחל לביסט שהוא היה מסיים את מה שהתחיל בסוף אירועי הקרב על הטירה, זאת מפני שהמלך בן הוא בנם של היפה והחיה.
פארקי דיסני עריכה
העולם של וולט דיסני עריכה
מאז שנת 2012, דמותו של גסטון הפכה לדמות נפוצה ופופולרית מאוד בפארק "העולם של וולט דיסני". גסטון מופיע באטרקציות "Beauty and the Beast: Live" של אולפני הוליווד דיסני וב-"Mickey's Not So Scary Halloween Party".
גסטון נראה גם מסתובב ברחבי הפארק, ובעיקר בשער הכניסה הבינלאומי. כשזה תלוי מאוד בחבר צוות של הפארק משחק אותו, הסקסיזם שלו כלפי נשים וחוות הדעת שלו על קריאה וחשיבה עצמית משתנה בהתאם, אך למרות זאת, דמותו מאוד פופולרית בקרב המבקרות בפארק, והוא אף נחמד יותר כלפי נערות וילדות.
בפארק, לגסטון יש מסעדה משלו - "הטברנה של גסטון" - באזור "Beauty and the Beast area of the Magic Kingdom's", ודמותו יכולה להימצא שם על מנת להיפגש עם המבקרים ולברך אותם בעודם מסתובבים בטברנה מדי יום. עם זאת, לפני שנת 2015, הוא היה הדמות היחידה שהסתובבה בטברנה (אם כי הזכיר רבות את לה-פו), ולאחריה, ניתן לראות גם את נערות "הבימבטס" יחד איתו. לפני כן, הופעות הפארק של גסטון היו מוגבלות בעיקר לתהלוכות, מופעים ואירועים מיוחדים.
דיסנילנד טוקיו עריכה
גסטון משחק חלק נכבד במופע הטירה הלילי של "Once Upon A Time", שם הוא נלחם בקרב נגד החיה במהלך השיא של המופע; ובסופו של דבר נופל אל מותו.
היורודיסני עריכה
ביורודיסני, ניתן למצוא את דמותו של גסטון בעיקר באזורי "meet-and-greets" (פגוש ואחל) ברחבי הפארק. גסטון אף מופיע גם במספר מופעים, במיוחד במהלך ליל כל הקדושים.
קישורים חיצוניים עריכה
- הדף הרשמי של גסטון בפרויקט הוויקיה הרשמי של דיסני.