פתיחת התפריט הראשי

גרופטו

מונח מתחום ררכיבת האופניים התחרותית
גרופטו בקטע הררי בטור דה פראנס ב-2005 (הרוכב המוביל בחולצת אלוף אוסטרליה הוא הספרינטר רובי מקיואן)

הגרופטואיטלקית: Gruppetto) או האוטובוס (Autobus) הוא מונח מתחום מרוצי אופני כביש המתייחס לדבוקה גדולה של רוכבי אופניים מקבוצות שונות המהווה את הקבוצת האחורית הגדולה של הרוכבים המפגרים בזמן רב אחרי הדבוקה העיקרית.

הגרופטו נוצר בדרך כלל בקטעי ההרים במרוצי קטעים, כאשר במהלך הטיפוס, רוכבים שאינם מטפסים מצטיינים, מתחילים לפגר אחרי הדבוקה העיקרית ויוצרים בהדרגה דבוקה חדשה האוספת אליה בהמשך הקטע רוכבים נוספים שלא עמדו בקצב. רוכבים אלו הם בדרך כלל ספרינטרים ופועלים (דומסטיקס) שאינם מודאגים ממיקומם בדרוג הכללי במרוץ. דאגתם העיקרית היא למנוע את פסילתם ולעמוד במגבלת הזמן אשר נקבעת לכל קטע במרוץ, כך שיוכלו לזנק למחרת לקטע הבא במרוץ. כמו כן, הם לוקחים בחשבון את יכולת השרידות שלהם בקטעים הבאים במרוץ, ולכן הם מעוניינים לחסוך את מרב האנרגיה ברכיבתם ומנסים לנצל את כל השהות שנותנת להם מגבלת הזמן.

אם הגרופטו מגיע מחוץ למגבלת הזמן, עשויים המארגנים להחליט שלא לפסול אותו אם גודל הגרופטו גדול מ-20% ממספר הרוכבים שסיימו את הקטע. עם זאת, גם כאשר מתקבלת החלטה שכזו על ידי המארגנים, אם רוכב בודד, או קבוצה קטנה של רוכבים, מפגרת אחרי הגרופטו הם כמעט בוודאות יפסלו, אלא אם הם סבלו מתאונה, ובמקרה זה הם עשויים להיות פטורים מעונש. מגבלת הזמן משתנה בהתאם לתקנון המרוץ המפורסם על ידי המארגנים; בטור דה פראנס יש מקדמים שונים בהתאם לקושי של הקטעים השונים. מקדמים אלו נמדדים באחוזים מזמנו של המנצח בקטע.

בשל האינטרס המשותף להישרדות, מצב הרוח בגרופטו שונה מבדבוקה הקדמית שבה התחרותיות עזה. לעיתים קרובות רוכבים בגרופטו מסייעים אחד לשני עם מזון ומשקאות אף על פי שהם רוכבים בקבוצות שונות. עם זאת, גם לגרופטו יש חוקים פנימיים משלו ורוכבים שאינם מצייתים להם צפויים ל"סנקציות".[1] בדרך כלל יש לגרופטו מנהיג מזדמן (מכונה גם "נהג האוטובוס") שהוא בעל ניסיון רב ומקובל חברתית בדבוקה, ומסוגל להביא את הקבוצה לחלון הזמנים הצר שבין פסילה ובין בזבוז אנרגיה.[1] בדרך כלל, מובילי הגרופטו מכתיבים קצב מתון בעליות אך במישורים ובמיוחד במורדות הם מכתיבים קצב גבוה שכן זו האפשרות הטובה ביותר שלהם לצמצם את הפער אל המובילים בקטע.[1][2] זו גם הסיבה שחלק מהספרינטרים (המתקשים בדרך כלל בעליות) נחשבים למתמחים ברכיבה במורד.[2]

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 An Autobus Named Survival, באתר cyclingnews.com, ‏ יולי 1996
  2. ^ 2.0 2.1 אמיר ענבר, המדרון הוא הפחד הכי גדול של רוכבי האופניים, באתר הארץ, 10 במאי 2017