פתיחת התפריט הראשי
"רכבת" הספרינט של קבוצת HTC בטור דה פראנס 2011: הרוכב הקדמי מסיים את המשיכה שלו ומפנה מקום למרק רנשאו (במרכז) המשמש כמושך האחרון של הספרינטר מרק קאוונדיש (בחולצה הירוקה)
אמצע המאוץ: הספרינטר רוברט פורסטר (מקבוצת גרולשטיינר (במרכז)) מפלס לו דרך בין שני יריבים
סוף המאוץ: פורסטר גובר על יריביו (מימין: דניאלה בנאטי) תוך כדי הנמכת ראשו אל בין כתפיו בצורה האופיינית לספרינטרים

ספרינטר הוא רוכב אופניים (במרוץ אופני כביש או במרוץ אופני מסלול) המצטיין ביכולת להגיע למהירות רכיבה גבוהה מאוד למשך זמן קצר יחסית. תכונה זו מסייעת לו במאוצים אל קו סיום המרוץ. מאחר שחלק נכבד ממרוצי האופניים מסתיימים במאוץ רב משתתפים, חשיבותו של הספרינטר לקבוצת האופניים שלו היא רבה ובמרוצים שבהם צפוי סיום מסוג זה, משמש הספרינטר כרוכב המוביל של הקבוצה.

מלבד שימוש בספרינט כטקטיקה בסיום המרוץ, נערכים גם מאוצי ביניים (המכונים לעיתים primes) במהלך מרוצים וגם שם יש לספרינטר יתרון. מאוצי ביניים נערכים גם במרוצים חד-יומיים להגברת העניין במרוץ, כמו בקריטריום לדוגמה, כאשר בכל כמה סיבובים של המסלול מוגדר קו הסיום כספרינט ביניים. במרוצי קטעים, זוכים הרוכבים בנקודות עבור מאוצי ביניים ומאוצי קו הסיום, ונקודות אלו נצברות ומדרגות אותם בתחרות הנקודות שבמרוץ (לדוגמה, בטור דה פראנס רוכב המוביל בקטגוריית הנקודות בחולצה הירוקה).

יכולת ההאצה היא אחת התכונות החשובות ביותר לכל רוכבי אופני הכביש, גם אלו שאינם נחשבים ספרינטרים קלאסיים. תכונה זו חשובה גם בבריחות, גם בסיוע לרוכב הקבוצה הספרינטר וגם בסיכויים לנצח במאוץ אל קו הסיום (או מאוץ ביניים) של קבוצת רוכבים קטנה.

תוכן עניינים

פיזיולוגיה ומאפייניםעריכה

לספרינטרים יש יחס גבוה יותר של סיבי שריר מהיר (המכונים גם בלשון פופולרית "סיבים לבנים") מאשר רוכבים שאינם ספרינטרים.[1] ספרינטרים נוטים בדרך כלל להיות בעלי מבנה גוף מוצק יותר מאשר רוכב האופניים הממוצע, דבר המאפשר להם יצירת פרץ קצר של מהירות הנדרש במאוץ. חלק מהספרינטרים (בעיקר הגבוהים שבהם) מסוגלים להגיע למהירות גבוהה מאוד אך זקוקים למרחק רב כדי להגיע למהירות זו, בעוד שאחרים יכולים לייצר תאוצה קצרה וחדה. תכונות נוספות שנוטים לייחס לספרינטרים הם שליטה מרבית באופניים, קואורדינציה, שיווי משקל מעולה ואומץ לב. תכונות אלו הכרחיות במאוץ רב משתתפים שבו מגיעים הרוכבים למהירות של 70 קמ"ש, בצפיפות גבוהה ותוך חילופי עמדות במהלך המאוץ.

קיימת נטייה לחלק את הספרינטרים לשתי קבוצות:

  • ספרינטרים קלאסיים - רוכבים שתחום התמחותם היחיד הוא במאוצים רבי משתתפים. הם תלויים באופן רב בחברי קבוצתם, מתקשים לעיתים קרובות בקטעים גבעיים בתוך המרוץ היומי, עד למצב בו הם מפגרים אחרי הדבוקה ונעדרים מהספרינט הסופי. מאידך - כשהם מקבלים את התנאים המיטביים ותווי השטח הוא מישורי - הם הרוכבים המהירים ביותר.
  • ספרינטרים מטפסים - רוכבים רב גוניים יותר. מסוגלים להתמודד בעליות קצרות יחסית (וחלקם גם ארוכות, למשל אלחנדרו ואלוורדה). רוכבים אלו מתקשים לעיתים להתמודד עם הספרינטרים הקלאסיים, אך במרוצים סלקטיביים יותר, בהם מגיעה דבוקה קטנה יותר אל קו הסיום הם הרוכבים המהירים ביותר.

טקטיקות המאוץעריכה

הספרינטרים וקבוצותיהם מעריכים בטרם המרוץ את הסיכויים לכך שהמרוץ יסתיים במאוץ רב משתתפים. במידה והם מעריכים שהסיכוי לכך גבוה - מתחלק המרוץ מבחינתם לשני חלקים. החלק הראשון כולל את חלקו הגדול של המרוץ ובו המטרה העיקרית היא השגת קבוצת הבריחה שנוצרת במהלך המרוץ. החלק השני כולל את הקילומטרים האחרונים במרוץ ובהם סיוע הקבוצה לספרינטר והוצאת המאוץ אל הפועל.

במשך רוב המרוץ, בדרך כלל, הספרינטר אמור לרכוב בתוך הדבוקה כשהוא מוגן מהרוח באופן המרבי על ידי חברי קבוצתו. המטרה הבאה של הקבוצה היא לדאוג לכך שהספרינטר ימוקם בקילומטרים האחרונים של המרוץ במיקום אופטימלי, כלומר, בשליש הקדמי של הדבוקה. בק"מ האחרון מנסות הקבוצות להצמיד לספרינטר שלהם רוכב או שניים שיובילו אותו אל הספרינט הסופי המתחיל כ-250 מטר מקו הסיום. משם, הספרינטרים נאבקים אחד בשני עד קו הסיום.

רכבת ספרינטעריכה

החל משנות ה-80 של המאה ה-20 פותחה שיטת הולכה קבוצתית לספרינט המכונה "רכבת" (גר'). השיטה פותחה על ידי הרוכב הבלגי פרדי מרטנס ושוכללה בשנות ה-90 על ידי קבוצותיו של הספרינטר המצטיין, מריו צ'יפוליני. השיטה אומצה בהמשך על ידי קבוצות רבות המנסות להשיג באמצעותה שתי מטרות עיקריות: ניטרול בריחות יחיד מסוכנות בקילומטרים האחרונים של המרוץ והבאת ספרינטר המטרה של הקבוצה אל ראש דבוקת המאיצים, כך שהוא יוכל להתחיל את המאוץ הסופי מקדמת דבוקת המאיצים ובמהירות התחלתית גבוהה ולא יצטרך לבצע עקיפות בזמן המאוץ. לשם השגת מטרות אלו עובדת הקבוצה בקילומטרים האחרונים במרוץ בתיאום מלא. בזמן זה רוכבים כ-3-6 רוכבים מהקבוצה בטור עורפי (ומכאן הדימוי לקרונות של רכבת), בראש דבוקת הרוכבים, במהירות גבוהה מאוד, המונעת לרוב מרוכבים אחרים אפשרות בריחה. ספרינטר המטרה נמצא בחלקה האחורי של ה"רכבת" ונהנה משבירת הרוח על ידי חבריו לקבוצה. לעיתים מוסיפה הקבוצה רוכב נוסף מאחורי הספרינטר, שתפקידו למנוע מספרינטרים יריבים "לשבת על הגלגל" של הספרינטר. במהלך 2-3 הקילומטרים האחרונים במרוץ, נושר בכל פעם הרוכב הקדמי, לאחר שכילה את כוחותיו, וזה שנמצא אחריו תופס את עמדת ההולכה לכמה מאות מטרים, עד אשר גם הוא נושר. כ-200 מטר לסיום נושר המוביל האחרון ואז, לראשונה במרוץ, נחשף ספרינטר המטרה אל הרוח כשהוא ראשון בטור הרוכבים וכאן מגיע לידי ביטוי מבחנו האמיתי ביכולתו לגבור על המאיצים האחרים אשר צמודים אליו מאחור.[2] לשיטה זו יתרונות רבים, אך גם לא מעט מגרעות. שיטה זו דורשת בדרך כלל סדר קבוע של הרוכבים ברכבת, תיאום ותזמון מושלם בין הרוכבים המרכיבים את הרכבת ודורשת תרגול רב שניתן להשיגו רק במרוצי אמת. כמו כן, למוביל האחרון, המכונה באנגלית Lead-Out יש תפקיד מרכזי ברכבת, שכן לעיתים יש ספרינטרים יריבים שיצאו מוקדם למאוץ וחלפו על פני ספרינטר הקבוצה. על המוביל האחרון לנווט את הספרינטר שלו במהירות אל המקום בו יוכל לבצע את הספרינט בצורה המיטבית. תפקיד זה מאויש בדרך כלל על ידי ספרינטרים ותיקים שאיבדו מקצת מהירותם, אך הם מחפים על כך בניסיון הרב שצברו. עם השנים עוד ועוד קבוצות אימצו שיטה זו וניתן לראות בחלק מהמרוצים מספר רכבות של קבוצות שונות הנלחמות על הבכורה.

מרוצים חד-יומייםעריכה

מספר מרוצים חד-יומיים קלאסיים, למשל מילאנו - סן רמו או גנט - וולגם (אנ'), פריז - טור (אנ'), יורואייס קלאסיק (אנ'), סכלדפריס (אנ') וקורנה - בריסל - קורנה (אנ') נחשבים כנוטים לטובת ספרינטרים בגלל תווי השטח שלהם שהוא שטוח יחסית.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה