גריגור טאטבצי
גריגור טאטֵבָצי (שם חילוני: חוּט'לוּשָׁה, 1346 - 27 בדצמבר 1409 מנזר טאטב, טאטב, ארמניה), כומר הכנסייה האפוסטולית הארמנית.
 | |
| לידה |
1346 בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה, ממלכת ארמניה העתיקה  |
|---|---|
| פטירה |
27 בדצמבר 1409 (בגיל 63 בערך) Tatev monastery, ארמניה |
| מקום לימודים |
Tatev monastery |
|
grigortatevatsi | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
טאטבצי נולד במחוז ואיוטס דזור, ארמניה. בגיל 7, הוריו של שולחו אותו ללמוד. מאוחר יותר, הוא המשיך את לימודיו באוניברסיטת טטב, בהיותו תלמידו של הכומר הקדוש חוהן וורוטנצי.
בשנת 1371 עלה טאטבצי לרגל לירושלים עם מורו וקיבל שם דרגת כומר פרישות, ובדרך חזרה למנזר שלהם, במחוז דרנג'יאץ[1] הוסמך לכומר ווורוטנצי.
פעילות עריכה
בשנת 1388, לאחר מותו של מורו, הפך טאטבצי למנהיג של אותו מנזר. בתפקידו, לימד פילוסופיה, תאולוגיה, דקדוק, מוזיקולוגיה וקורסים נוספים.
לאחר שהתיישב בטאטב בשנת 1390, אסף טאטוואצי סביבו תלמידים רבים שהגיעו ללמוד כאן מסיוניק ומחלקים אחרים של ארמניה והמשיך בפעילותו החינוכית. במהלך מנהיגותו הגיע בית הספר של טאטב, שהפך לאוניברסיטה, לשיא שגשוגו, והפך למרכז של מדע, תרבות, אמנות וחיי רוח[1].
טאטבצי לימד מספר דמויות בולטות של התרבות הארמנית של המאה ה-15 : טובמה מצופצי, ארקל סיונצי ואחרים. יותר מ-300 תלמידי טאטוואצי מילאו תפקיד משמעותי בחיים הרוחניים-כנסייתיים, המדעיים, התרבותיים והציבוריים הארמנים. במקביל, הוא עסק בנושאים לאומיים-כנסייתיים, נלחם נגד מטיפים קתולים, יחידות, הגן על עצמאותה של הכנסייה הארמנית[1].
הוא כונה "הפטריארך של הדוקטרינה", ואף כ"מאיר השני", בהשוואה לגרגוריוס המאיר, מייסד הכנסייה האפוסטולית הארמנית. לטטוואצי יש תרומה שאין לה תחליף להפצת התרבות הארמנית, להארה ולהחדרת החשיבה האירופית לחוגי האינטלקטואלים הארמנים.
טאטוואצי היה גם צייר ומוזיקאי מיניאטורי. נשמרה בשורה שנכתבה בשנת 1297 (Matenadaran, כתב יד 7482), אשר אוירה על ידי טאטוואצי בשנת 1378.
טאטוואצי חי חיים קפדניים, תמיד לבש בגדים שעירים ופרגוטי[2].
יצירה עריכה
טאטוואצי כתב פירושים, דרשות, וידויים, יצירות תאולוגיות ופילוסופיות יקרות ערך. באותן יצירות נדונו השקפותיו הפדגוגיות של המחבר, בעיות קוגניציה וידע.
תאולוגי עריכה
החשובות ביותר הן היצירות האנציקלופדיות "ספר השאלות" ו"ווסקפוריק", שבהן לא רק מידע הקשור למדע התקופה ולבעיות החיים המגוונות ביותר, אלא גם ההישגים בני מאות השנים של המחשבה הדתית הארמנית. מספר בעיות מוזיקליות, פולחניות, תאורטיות ואסתטיות נדונות ב"ספר השאלות". בין היתר, כתב הוא פירושים ליצירותיהם של אריסטו והלוגיקן דוד הבלתי מנוצח[1].
ספרי דרשות עריכה
גם ספרו "הטפה" ייחודי מסוגו, עם כרכים "חורף" ו"קיץ". הוא יצר ספר לימוד של הטפה, שם הודגש התפקיד של הרטוריקה בדרשות.. טאטוואצי בפילוסופיה הגן על עקרון האמת של ההכרה במהויות אלוהיות כפולות ובטבע, תחם את תחומי האמונה והמדע, התאולוגיה והפילוסופיה[1].
לדבריו, ארבעת היסודות הם נצחיים.
הוא ראה בתנועות המתפצלות מהכנסייה ובחמדנות של המעמדות השליטים את הסיבה העיקרית להפרת ההרמוניה החברתית. אליבא דטאטבצי, למלך או לנסיך אין זכות ואינם יכולים לפתור סוגיות בעלות משמעות לאומית ללא הסכמה כללית של רוב העם.
ידע והמעלות הטובות אינם מולדים, אלא נרכשים, ותפיסה חושית בריאה היא הבסיס להכרה, שעליה נשענת התבונה. בשל כך, הטיל טאטבצי על המורה תפקיד חשוב בחינוך ובגידול הילד, שהיה צריך להיות מסור ובעל התנהגות ללא דופי. הוא האשים את השרים בהרס המדינה הארמנית, שלא הצליחו לפתור את הבעיות הלאומיות בשל אנוכיותם.
משנתו הכלכלית עריכה
טאטבצי, בהיותו הוגה תקופת הכלכלה הטבעית, דן בסוגיות של ארגון כלכלי, קודם כל, מנקודת המבט של יצירת ערך צרכני של מוצרים, תוך התחשבות בהם כדרך לספק את הצרכים של אנשים.
טאטוואצי הבחין בין שתי קבוצות בין צרכים חומריים וסחורות:
- טובין חיוניים, העונים על דרישות ראשוניות, אם הם נוכחים, אדם יחיה, ואם הם לא נוכחים, אדם ימות;
- טובין שאינם חיוניים לאדם, חפצי קישוט ויופי, כגון כסף וזהב, הזרים לצרכיו הטבעיים של האדם, שכן הם אינם מזון, משקה, ואינם כסות.
למרות שהוא מכיר בעובדה שהם אינם נחוצים, טאטבצי מעריך את חשיבותם של זהב וכסף בכך שהם מספקים את דרישות האנשים לקישוט והגינות.
בעבודותיו יצר טאטבצי הוראה מוצקה על עבודה ומאפייניה, חלוקת עבודה חברתית וסיווג ענפי ייצור, ארגון הייצור החברתי. ראשית, טאטבצי התייחס לעבודה כתנאי לחיים ולפעילות של האדם. טאטבצי ראה בעבודה את הברכה הגדולה ביותר של האדם, המבדילה את האדם מעולם החי.
