פתיחת התפריט הראשי

גריסה (נייר)

נייר גרוס על גבי מגרסת נייר
מספריים מרובי להבים, לגריסה ידנית

גריסה של נייר היא גזירתו לרצועות דקות (ברוחב של פחות מחצי סנטימטר) או לפתיתים, לשם הפיכת הטקסט המודפס על הנייר לבלתי קריא, בדרך כלל לשם אבטחת מידע. לעיתים נלקח הנייר הגרוס לשריפה, על מנת לוודא את השמדתו, אך בדרך כלל הוא מושלך לאשפה או מועבר למיחזור. הגריסה נעשית בדרך כלל באמצעות מכונה המיועדת לכך - מגרסת נייר, אך לגריסת כמות מצומצמת של נייר ניתן להשתמש גם במספריים מרובי להבים.

שימושים לתוצרי הגריסהעריכה

לרצועות הנייר או הפתיתים שנוצרו בתהליך הגריסה מקובלים שימושים שונים:

  • מיחזור - העברה למפעל למיחזור נייר, כחומר גלם ליצירת נייר.
  • מצע לבעלי חיים
  • חומר מילוי - באריזה של חפצים שבירים ניתן להשתמש בתוצרי הגריסה כחומר מילוי רך, שיגן עם המוצר הארוז בטלטולי הדרך.
  • דלק לבעירה.
  • חומר בידוד - תוצרי הגריסה, מעורבבים עם חומר מונע בעירה, משמשים לבידוד בבנייה.

שחזור מסמכים שנגרסועריכה

המחשה לכך שגריסה לבדה אינה מונעת שחזור של המידע על ידי אויב נחוש, התקבלה בעת השתלטות איראן על שגרירות ארצות הברית בטהראן, בנובמבר 1979. טרם ההשתלטות גרסו עובדי השגרירות את המסמכים הסודיים שבה, אך לאחר ההשתלטות לקחו האיראנים את המסמכים הגרוסים, ובעמל רב שחזרו אותם (תהליך השחזור הוצג בסרט "ארגו"). המסמכים המשוחזרים פורסמו על ידי האיראנים.[1] בעקבות זאת שופרו שיטות הגריסה המשמשות את הממשל בארצות הברית.

בימיו האחרונים של השלטון הקומוניסטי במזרח גרמניה, בשנת 1989, ראשי השטאזי נתקפו בהלה וניסו לגרוס כל מסמך שעלה בידם מארכיון הארגון. הם אף החלו לקרוע מסמכים ביד משכשלו המגרסות תחת העומס. עשרות אלפי שקים עמוסים בפיסות נייר הוסתרו בחופזה אך נמצאו עד מהרה, ובשנת 1995 שכרה ממשלת גרמניה חברה מומחית לתחום לשחזור המסמכים. במשך 6 שנים הצליחו תריסר אנשים לשחזר מסמכים מתוך 300 שקים. לאחר מכן החל תהליך שחזור באמצעות מחשב, להאצת שחזור יתר 16,000 שקי המסמכים, המכילים למעלה מ-33 מיליון דפים.[2]

בשנת 2011 הכריזה DARPA, הסוכנות למיזמי מחקר ביטחוניים של מחלקת ההגנה של ארצות הברית, על תחרות לפענוח חמישה מסמכים, שנגרסו ליותר מ-10,000 פיסות. 9,000 קבוצות נרשמו לתחרות, וכעבור 33 ימים מתחילתה זכתה בה קבוצה מסן פרנסיסקו, שחבריה השקיעו קרוב ל-600 שעות אדם בפיתוח תוכנת ראייה ממוחשבת לפענוח המסמכים.[3]

בתרבותעריכה

סרט הקולנוע הישראלי משנת 2014, "אפס ביחסי אנוש", הוא קומדיה שחורה העוסקת במערכות היחסים בין חיילות שלישות בבסיס צה"ל בנגב. אחת מגיבורות הסרט, דפי, היא חיילת חסרת מוטיבציה המשרתת כמש"קית נייר וגריסה. הדמות הראשית בסרט, זוהר, נענשת בניקוי וסידור המשרד במשך הלילה, וכנקמה גורסת את כל המסמכים שבמשרד, ושרידיהם ממלאים את חדרה של קצינת השלישות.

הערות שולייםעריכה