דאגלס גורדון

דאגלס גורדון (באנגלית: Douglas Gordon; נולד ב-20 בספטמבר 1966) הוא אמן היוצר במגוון סוגי אמנות: וידאו ארט, צילום, מוזיקה ופיסול.

דאגלס גורדון
Douglas Gordon

דאגלס גורדון בפתיחת התערוכה "אני גם... דאגלס גורדון" במוזיאון תל אביב לאמנות, 2013
לידה	20 בספטמבר 1966 (בן 58) גלאזגו, הממלכה המאוחדת
מקום לימודים	בית הספר סלייד לאמנות יפה בית הספר לאמנות של גלאזגו Dumbarton Academy
תקופת הפעילות	1987–2012 (כ־25 שנים)
תחום יצירה	ציור, פיסול, וידאו ארט
זרם באמנות	אמנים בריטים צעירים
יצירות ידועות	24 Hour Psycho
פרסים והוקרה	פרס טרנר (1996)

תולדות חייו

דאגלס גורדון נולד בגלאזגו שבסקוטלנד, למשפחה דתית של עדי יהוה. הוא מעיד על עצמו שיש קשר "בין החינוך הדתי שקיבלתי בבית - שלוש פעמים בשבוע בכנסייה, חלוקת ספרים ופמפלטים מדלת לדלת אחר הצהריים" – ובין יצירותיו. הוא מספר עוד, שאמו החזיקה ליד מיטתה שני ספרים בלבד, התנ"ך והביוגרפיה של גולדה מאיר. "זו מיטה מוזרה מאוד לישון בה", הוא מעיר.
גורדון למד משנת 1984 עד 1988, לתואר ראשון בבית הספר לאומנות של גלאזגו, ובתקופה זו עסק בעיקר במיצגים. בשנת 1990 הוא סיים את התואר השני באומנות, בבית הספר ע"ש סלייד לאומנויות בקולג' האוניברסיטאי של לונדון. בלימודי תואר זה הוא עבר להתמקד בצילום.
בשנת 2006 הוא חבר ללהקת האלקטרו פופ Chicks on Speed, יחד הם נתנו סדרה של הופעות שבסיומה אף הוציאו ביחד סינגל.
כמו רבים מאמני שנות ה-90, הוא מרבה בנסיעות והתגורר בערים רבות בהן גלאזגו, לונדון, ניו יורק ועתה ברלין. “יש משהו מאתגר ומושך בלהיות כל הזמן בטיסות”, הוא מספר. על זכיותיו בפרסים הוא מגיב לאוצר תערוכתו במוזיאון תל אביב, עמי ברק: “מישהו אמר שמכרתי את נשמתי לשטן" – פרסים אמנותיים באופן רצוף משנת 1996 עד 2000, “אולי באמת מכרתי את נשמתי לשטן. אבל תודה לאל, אני לא מצליח להיזכר בכך!”. עד לשנת 2008 – הוא גם שימש כמבקר המסעדות של מגזין פלייבוי הצרפתי.
כיום הוא מתגורר בברלין עם בת זוגו הישראלית, זמרת הסופרן רותי רוזנפלד, בתה של המלחינה נורית הירש. לזוג בת בשם לילי. לגורדון בן נוסף מנישואים קודמים. מבקרי אומנות מגדירים אותו כמעין פרא סקוטי - אמן בינלאומי ענק וילד רע מבחירה. מרדן שחרט בקעקועים על גופו חלק מהאני מאמין שלו .
דאגלס גורדון, הציג תערוכות מקיפות במוסדות האמנות הגדולים בעולם וזכה בפרסים יוקרתיים, הוא מיוצג על ידי הגלריות היוקרתיות גגוזיאן (Gagosian Gallery) בניו יורק ואיבון למבר (Yvon Lambert) בפאריס, ומחירי עבודותיו מאמירים למאות אלפי דולרים. זה יותר מ-15 שנים הוא מנהל רומן מורכב עם ישראל, שראשיתו ב-1996 בהצגה בתערוכה בירושלים. בשנת 1998 הציג תערוכת יחיד ראשונה בארץ בגלריה דביר התל אביבית מאז הוא הופיע שם במספר תערוכות וממשיך לשתף פעולה עם הגלריה.

מיצירותיו

גורדון מדגיש בעבודותיו את המאבק בין טוב לרע, ספרו של רוברט לואיס סטיבנסון, המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומר הייד משמש השראה לרבות מיצירותיו. הוא משתמש גם ברעיונות מספרו של גיימס הוג, "זיכרונותיו הכמוסים של חוטא ישר” שאף הקדים את יצירתו של סטיבנסון ושימש לה מקור השראה. גורדון מביא לפני הצופה מקרי קיצון רפואיים, אנקדוטות וקטעי ארכיון יוצאי דופן. באמצעות טכניקות וידאו ארט ועל ידי הצבתם בסביבה מבודדת, ונקייה.
"פסיכו 24" ביצירה זו גורדון מתבסס על סרט של אלפרד היצ'קוק, בשם זה. בעבודתו הוא השתמש בטכניקת extreme slo-mo שבה קצב מעבר התמונות אטי פי עשרה ויותר מזה של המקור. זאת, כדי שהצופה יחוש ש"משהו נוסף מסתתר שם". שמשהו שאי-אפשר לראות במהירות הרגילה של הסרט. כפי שאמר גורדון עצמו, "זה כאילו שההילוך האטי עצמו חושף את התת-מודע של הסרט". משך הסרט בעיבודו של גורדון הוא 24 שעות ומכאן שמו.
"זידאן, דיוקן של המאה ה-21" - עבודה משותפת של גורדון עם האמן הצרפתי פיליפ פארנו. הסרט עוקב, באמצעות 18 מצלמות מסונכרנות, אחר כוכב הכדורגל זינדין זידאן במהלך משחק של קבוצתו באותה תקופה, ריאל מדריד, ומספק – באופן פרדוקסלי – היכרות אינטימית עם הריחוק וקור הרוח שהיו לתו ההיכר של הכדורגלן הטוב בעולם.
"364.K" - על שני מסכי וידאו גורדון עוקב אחר שני מוזיקאים ישראלים ממוצא פולני, אברי לויתן ורועי שילוח, במסעם ברכבת מברלין לוורשה. בסיומו של המסע וכגולת הכותרת שלו, הם מנגנים את הסימפוניה של מוצארט לכינור ולויולה, שעל שמה נקראת יצירתו.
"שחק מת" - (Play Dead) על שני מסכי וידאו גדולים ומוניטור קטן, נראית פילת קרקס, שאומנה לשחק מול המצלמה, משוטטת בגלריית גגוזיאן. הפילה מוקרנת בזוויות לא שגרתיות על גבי שני המסכים ואילו על המוניטור היא מוקרנת בתקריב. נוצרת קרבה שמקורה בסיטואציה הקיצונית שבה מצויה החיה העצומה. מלאכותיות הסצנה אינה גורעת מן הרגשות שהיא מעוררת, מהתחושות הקיצוניות שהיא מעלה.
"טקסט של 30 שניות" - טקסט לבן מופיע על קיר שחור, ונורה המופעלת באמצעות קוצב זמן מאירה אותו במשך 30 שניות, כך שאפשר לקרוא קטעים מהטקסט אך לא את כולו. בעבודה זו מתואר ניסוי שביצע רופא צרפתי בתחילת המאה ה-20 ובו ניסה לתקשר עם ראשו של פושע שהוצא להורג מיד לאחר שנערף בגיליוטינה. במשך 25-30 דקות, המשיך הראש הכרות להגיב במצמוץ על הקריאה בשמו.
"הנרי המורד" - בכיכובו של השחקן הנרי הופר שנראה כשהוא מקשקש בטושים אדומים על גופו העירום וכמו פוצע את עצמו ואז כמו ניצת מבפנים ועולה באש. העבודה מציעה התבוננות בגוף כמרחב של השלכה, ומעידה על משיכתו של דאגלס גורדון לקעקועים, שבהם כיסה את גופו שלו".
"קצה הציוויליזציה" - מיצב וידאו של שלוש הקרנות, בליווי קול, המתאר פסנתר כנף נשרף ומתכלה בנופי קאמבריה, על הגבול בין אנגליה לסקוטלנד. פסנתר הכנף, כסמל התרבות המערבית. בנקודת הנוף, שבעבר סימנה את קצה האימפריה הרומית - גבול העולם התרבותי.

תערוכות

• 1993 - "פסיכו- 24" הוצגה בגלריית KW) Kunst-Werk Berlin) בברלין, “Migrateurs” ב-מרכז ז'ורז' פומפידו. ובחלל טרמוויי בגלאזגו.
• 1996 - גורדון ואמנים אחרים בפרויקט הפיסול של מינסטר בגרמניה.
• 1996 - גלריית טייט במסגרת תחרות פרס טרנר.
• 1997 - ייצג את בריטניה בביאנלה של ונציה.
• 2001 - תערוכה רטרוספקטיבית במוזיאון לאומנות מודרנית בלוס אנג'לס. התערוכה הועברה אחר כך לגלריה לאומנות בוונקובר, למוזיאון תאמאיו במקסיקו ולמוזיאון הירשהורן במדינת וושינגטון.
• 2005 - "היהירות של האלגוריה" במוזיאון גוגנהיים הגרמני בברלין.
• 2006 - Superhumanatura בגלריה הלאומית של סקוטלנד באדינבורו.
• 2006 - "קו הזמן" המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק.
• 2006 - רטרוספקטיבה של יצירותיו ב-Kunstmuseum Wolfsburg וכן בגלריה הלאומית לאמנות מודרנית של אדינבורו סקוטלנד.
• 2012 - מוזיאון לאמנות מודרנית בפרנקפורט.
• 2013 - "אני גם... דאגלס גורדון" מוזיאון תל אביב לאומנות.

סרטים

2006 - "זידאן: פורטרט של המאה העשרים ואחת", פסטיבל קאן.
2010 - "K364", פסטיבל הסרטים של ונציה.
2012 - "הנרי המורד", Art Basel’s Art Unlimited.

פרסים

שנה	שם הפרס	נותן הפרס	מקום
2012	פרס על שם קתה קולוויץ	האקדמיה לאומנות ע"ש קתה קולוויץ	ברלין
2011	פרס לונדון לביצוע אומנותי	פסטיבל הפרינג'	לונדון
2011	Les Rencontres rles festival	פסטיבל הקיץ לצילום	צרפת
2008	פרס Roswitha Haftmann	קרן Roswitha Haftmann	ציריך
1998	פרס הוגו בוס	מוזיאון סולומון ר. גוגנהיים	ניו יורק
1998	Central Kunstpreis awarded	Kölnischer Kunstverein	קלן
1997	פרס הביאנלה של ונציה		איטליה
1996	פרס טרנר	גלריית טייט	לונדון

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דאגלס גורדון בוויקישיתוף

• Monsters Inc
• DOUGLAS GORDON Henry Rebel, 2011
• דאגלס הכובש: תערוכה מעולה של האמן דאגלס גורדון במוזיאון תל אביב
• אלי ערמון אזולאי, לפי דאגלס גורדון, תערוכה היא כמו מעצר, באתר הארץ, 24 בינואר 2013
• גליה יהב, פילים בקנה של דאגלס גורדון, באתר הארץ, 2 במרץ 2013
• לפתות אך לא במפורש
• אני גם... דאגלס גורדון
• סיפורו העצוב של שלמה: כמה דברים על ה-slow motion
• דאגלס גורדון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• דאגלס גורדון, באתר Discogs (באנגלית)