דבורה פוגל
דבורה פוגל (1902, בורשטין, גליציה, (כיום אוקראינה) – 1942, גטו לבוב; ידועה גם בשם: דבוירה פוגעל, או באנגלית: Debora Vogel) הייתה משוררת, מסאית ומחנכת ביידיש. פוגל שלטה בפולנית ובגרמנית וידעה עברית, ולמדה במיוחד יידיש ופרסמה בעיקר בשפה זו כביטוי לקשריה המיוחדים עם היהדות. פוגל השלימה את לימודי הדוקטורט שלה באוניברסיטאות בלבוב ובקרקוב והייתה ארוסתו הראשונה של הסופר ברונו שולץ. היא נספתה בשנת 1942 בגטו לבוב.[1][2]
 | |
| לידה |
4 בינואר 1900 בורשטין, ממלכת גליציה ולודומריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| נרצחה |
אוגוסט 1942 (בגיל 42) לבוב, District of Galicia, גרמניה הנאצית |
| מדינה |
האימפריה האוסטרו-הונגרית, הרפובליקה הפולנית השנייה |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה היגלונית, אוניברסיטת לבוב |
| שפות היצירה |
יידיש, פולנית, גרמנית |
  | |
ביוגרפיה עריכה
הסתיו החמישי
|
|---|
| מאת דבורה פוגל; תרגמו מיידיש: שרה מלצר ומשה קרבץ |
|
הַסְּתָו הַחֲמִישִׁי |
| מתוך המאמר: "לא היה זה יום צהוב" / ניצה פרילוק) |
דבורה פוגל נולדה בבורשטין למשפחה לא שומרת מצוות ודוברת פולנית. אביה, אנשל פוגל, היה מנהל בית הספר של הברון הירש בבורשטין. במלחמת העולם הראשונה, כשהייתה דבורה בת 14, ברחה המשפחה לווינה, אוסטריה, ולאחר מכן השתקעה בלבוב, שם כיהן אביה כמנהל בית היתומים בעיר. אמה הייתה אחותו של הרב הראשי של שוודיה, ד"ר מרדכי מרקוס אהרנפרייז, שעבד בשיתוף פעולה הדוק עם הרצל בקונגרס הציוני הלאומי הראשון. היא שימשה כמנהלת המשק בבית היתומים בלבוב.[2][3]
ב-1926 סיימה פוגל באוניברסיטת קרקוב את לימודי הדוקטורט וב-1928 החלה בהוראת פסיכולוגיה וספרות פולנית בסמינר העברי למורים בלבוב. בין הספרים שכתבה: "מָנֶקינים" (בובות בחלון ראווה), 1934 - שירה, ו"פריחת האקציה" (עץ השיטה) - 1935, פרוזה.[1]
במהלך לימודיה כתבה פוגל שירה בגרמנית, אך לאחר שהכירה את ספרות היידיש החלה בהדרגה לכתוב בשפה זו. היא החלה להיות פעילה במעגלים הספרותיים ביידיש, ואף כתבה מספר מאמרים לכתבי עת יידים ופולניים. שיריה ומאמריה הופיעו גם בכמה עיתונים יהודיים בניו יורק.[2]
על מערכת היחסים הרומנטית בין דבורה פוגל ובין ברונו שולץ מעידים חמישה מכתבים שלה שהתגלו בעליית הגג של שולץ, לאחר שנספה גם הוא בשואה. חליפת המכתבים הזו השפיעה על יצירתם של שני הצדדים. שולץ נהג להעלות זיכרונות במכתביו לצד טקסטים גרוטסקיים ופנטסטיים. פוגל הכירה בערכם הספרותי של הטקסטים, ועודדה אותו לפרסם אותם כסיפורים, וכך נולד ספרו הידוע: "חנויות הקינמון".[4] היא, מצדה, כתבה את חוויותיה מיחסיה עם שולץ בשיריה. בסופו של דבר בוטלו האירוסים ופוגל נישאה לאחר ונולד להם בן אחד, אנשל.
יצירתה עריכה
בספר שיריה "טאג פיגורן" (דמויות יום) כתבה פוגל על תפיסתה את כתיבת השירים:
חוק השיעמום הוא ללא חומלה. ולא בלבד בהתרחשויות ובחוויות מתגלה החוק הזה, אלא גם מהלך חיי הצורה מוסדר ונמדד על ידו. עד כדי כאב אפשר שיגיע שעמומו של סגנון. פירוש: צירופי צורה של סוג מיוחד כבר נתבלו מרוב שימוש [...] או אז הם נבלעים בתוך שטחים אפורים, שקיפחו אי-שם את שרטוטיהם, ובאחת קיפחו את צבעוניותם ודמיונותם, הכרוכים באותו שרטוט...
— דבורה פוגל / טאג פיגורן
פוגל, טען דב סדן, ראתה את תהליך יצירתה מקביל לציור המודרני, ושאיפתה הייתה לעקור את ההבדל ביניהם.[3] היא בחרה במכוון דרך מונוטונית קרה ללא חרוז, ללא משקל, בתחביר פשוט, והרבתה להשתמש בצבעים. הביקורת הסתייגה ממנה תחילה, כינתה את הטקסט שלה מינימליסטי, אינטלקטואלי ושופע מוטיבים נשיים. הם קראו לה המשוררת הפילוסופית או המשוררת האוונגרדית.[1]
"סחרחורת הצבעים" בשירי פוגל, טוענת פרילוק, היא תולדה של הזרם הפוטוריסטי של התקופה, ששאף לתאר את העתיד ואת היופי של העולם הטכנולוגי המשתנה.[1] היא נהגה לחזור בשיריה על מספרים וצבעים, על מבנים תחביריים, על עצמים ותיאורים. "העיקרון השני של החיים הוא הסטטיות", היא כתבה במאמר שלה.[5]
מספריה עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- דב סדן, אבני מפתן, הוצאת י.ל. פרץ, תשכ"ב, כר' א', עמ' 225–231
- שמשון מלצר, על נהרות, עשרה מחזורי שירה מיידיש, ספריית פועלים, תשל"ז, 2 כר'.
קישורים חיצוניים עריכה
- כתבי דבורה פוגל בפרויקט בן-יהודה
- ספרים של ועל דבורה פוגל בספרייה הלאומית
- נילי דגן, פוגל דבורה
דבורה פוגל (1900-1942), דף שער בספרייה הלאומית
- Anna Elena Torres, Circular Landscapes: Montage and Myth in Dvoyre Fogel's Yiddish Poetry, Nashim, No. 35, Fall 2019, in JSTOR
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4
ניצה פרילוק, לא היה זה יום צהוב שהכול יכול להתרחש בו, באתר הארץ, 29 במאי 2017
- ^ 1 2 3 Jewish Women's Archive Encyclopedia - Dvoyre Fogel
- ^ 1 2 דב סדן, אבני מפתן, כר' א', הוצאת י.ל. פרץ, עמ' 225–231
- ^ עופר דינס, "אחד מאותם דברים פלאיים ספורים, אשר מתרחשים רק פעם בחיים, ואולי אפילו רק אחת לכמה תריסרי חיים", באתר הארץ, 26 בפברואר 2008
- ^ 1 2 ניצה פרילוק, אבקש לא לתת להם את תעודות הבגרות עד שישיבו לי או למר המנהל את הספרים, באתר הארץ, 10 בפברואר 2020
