דברי ימי ישראל

דברי ימי ישראל (בגרמנית: Geschichte der Juden, ההיסטוריה של היהודים; תורגם גם בשמות דברי היהודים ותולדות היהודים), מאת ההיסטוריון צבי גרץ, היא יצירה מונומנטלית, ראשונה מסוגה, המונה 11 כרכים ומתעדת את תולדות עם ישראל. בחיבור מושם דגש על גזרות הגלות, קידוש השם ומאבק העם היהודי לשמירת ייחודו הלאומי. הספר שימש במשך זמן רב כמקור המוסמך ללימודי ההיסטוריה היהודית, ותורגם לשפות אירופיות רבות.

הכרך הראשון לצאת לאור היה הכרך הרביעי מהספר, בשנת 1853. אחריו יצאו הכרך השלישי (1855) והכרך החמישי (1860). עד 1870 יצאו כל הכרכים 3–11. שני הכרכים הראשונים, המספרים את תולדות ישראל בזמן כתבי הקודש, יצאו רק בשנים 1874–1876, אחרי שובו של גרץ ממסעו לארץ ישראל. שני הכרכים הפכו בינתיים לשלושה, כאשר הכרך השני פוצל לשניים. גרץ פרסם במהלך השנים כמה מהדורות מקוצרות של ספרו.

מאפייני החיבור

החידוש הגדול של הספר היה הדגש על הלאומיות היהודית המודרנית. מפעלו הגדול של גרץ תרם לחיזוק התודעה היהודית המסורתית, בתהליך אותו הגדיר ההיסטוריון ישראל בר-טל במונחים המעבר מתודעת "אומה" לתודעת "לאום". גרץ תרם לכך באמצעות כתיבתו שאיפשרה לבסס את תודעת הלאום היהודי ההיסטורי על יסוד 'נראטיב' היסטורי שלם יחסית, דבר שהתאפשר מכך שגרץ כהיסטוריון תיאר את היהדות כעניין אחדותי והיסטורי. היהדות נתפשת בספרו של גרץ כלאום עם מסורת תרבותית מאוחדת והיסטוריה מתמשכת. בכך אפשר גרץ את הטרנספורמציה של היהודים לתקופה המודרנית. מפעלו של גרץ תרם בין השאר לחיזוק והעשרת התודעה הציונית, שהחלה מתפתחת באותה התקופה, כפי שניתן ללמוד בין השאר מהמקרה של משה הס.

כפי שהראה יוסף קסטין, גרץ ביטא בחיבורו זה מסקנות לאומיות-יהודיות מובהקות, כמו למשל בקטע הזה: "ההיסטוריה של התקופה שלאחר חתימת התלמוד עדיין נתייחדה לה איפוא תכונה לאומית; אין היא משמשת כל עיקר היסטוריה של הדת או של הכנסיה בלבד, משום שאינה עוסקת במהלך ההתפתחות של מקצוע-תורה גרידה, אלא גם בגזע-עם, שאמנם אין לו קרקע ולא ארץ-מולדת ולא גבולות גיאוגרפיים ולא איגוד מדיני, אלא שהוא מעמיד במקום הענינים החמריים הללו את הכחות הרוחניים".

הספר אינו הרצאת דברים יבשה (אם כי הוא כולל שלל פרטים, שמות ותאריכים). הוא נכתב בפאתוס ומתוך התרוממות הנפש, וכך נפתח הפרק הראשון בכרך הראשון בדברו על ארץ כנען (בתרגום כאמור לעיל):

"ארץ השוכנת לחוף ים רועש, אשר מראה פני אדמתה חליפות לו: רכסי הרים נישאים, כיפות גבעות, מישורי הרים וגאיות עמוקים – ארץ כזאת תעורר את העם היושב בה, אם לא קהו חושיו בו, למפעלים, העולים על מעשה יום יום."

והוא מסיים את ספרו הגדול, בכתבו על חכמת ישראל בתקופתו:

"בתי המדרש האלה לחכמת ישראל היו יכולים, לו התמכרו בכובד ראש לחקירת האמת, לקבל על עצמם את תפקיד אליהו הנביא, שהיו מחכים לו ליישב את כל הספיקות ולפתור בייחוד את השאלה, אם מותר להכניס תיקונים בדת ומה הן גבולותיה של התיקונים האלה, שהביאו לפירוד ביהדות, - להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם."

בניגוד לתוכן הספר עצמו, המהווה אפוס של רדיפות, את הכרך ה-11 סיים גרץ בתחושת ביטחון לגבי חיי היהודים בגרמניה שלאחר מלחמת צרפת–פרוסיה:

”אני יכול לחתום את כרכי ההיסטוריה שלי בתחושת אושר: בעולם התרבותי מצא סוף סוף השבט היהודי גם הכרה, ולא רק צדק וחירות. עתה יש לו חירות בלתי מוגבלת לפתח את כישרונותיו, לא בזכות רחמים אלא כזכות שאותה קנה באמצעות סבלו הממושך והנורא”.

תרגום לעברית

כבר בשנות השבעים של המאה ה-19 החלו לתרגם חלקים מהספר לעברית. אברהם קפלן תרגם את הכרך השלישי (וינה 76–1875) וקלמן שולמן את הכרך הראשון (וינה 78–1876).

בשנת תרמ"ח ניגש שאול פנחס רבינוביץ (שפ"ר) לתרגם את כל הספר (תרגום שהוגדר כמפעל חייו^{[דרוש מקור]}) וקרא לו "דברי ימי ישראל". הכרך הראשון מהתרגום היה יותר כעיין עיבוד שנעשה מספר ההיסטוריה של גרץ לעם (אשר ממנו השמיט רבינוביץ בין השאר חלקים מן המקור הקשורים לביקורת המקרא) ואילו שאר הכרכים היו תרגום ממשי מההוצאה הגדולה אך בהשמטות ובהוספות. רבינוביץ' לא תרגם את הכרך האחרון, כמו גם את הפרק על צמיחת הנצרות, אותם תרגם אחר כך י. א. טריווש. גרץ סמך ידו על תרגום רבינוביץ, ואפשר לו להוסיף משלו ולהשמיט קטעים שעלולים לפגוע בקוראים דתיים או קטעים שהצנזורה הרוסית לא הייתה מרשה לפרסם.

את החלק הרביעי מהספר תרגם גם א. ד. פינקל (ורשה 1893) ובשנת תרס"ה התחיל נחום סוקולוב להוציא תרגום חדש, ממנו יצא החלק הראשון והחלק השני לא נשלם.

רק בשנת תרצ"א-1931 יצא תרגום של כל הסדרה (בשישה כרכים) מתוך המהדורה המקוצרת מאת שמואל ליב ציטרון (כרכים א-ב), ד"ר אברהם שלום קמנצקי (כרכים ג-ד), וא. בן-אורי (כרכים ה-ו), בהוצאת אחיספר שעל-יד חברת צנטרל, ורשה:

• כרך ראשון: מראשית היות ישראל לעם עד התקוממות החשמונאים (בצירוף מבוא מפרט ותולדות המחבר מאת פישל לחובר ועם הערות מדעיות מאת ד"ר אברהם שלום קמנצקי).
• כרך שני: מימי הנשיאים החשמונאים עד חרבן ירושלים (כולל הקדמה, ההיסטוריון כאמן וכסופר מאת יעקב פיכמן והערות מדעיות מאת קמנצקי).
• כרך שלישי: מחרבן הבית השני עד תקופת הגאונים.
• כרך רביעי: מראשית התפתחותה של התרבות היהודית-הספרדית עד גזרות השמד על היהודים בספרד.
• כרך חמישי: מגזרות-השמד על היהודים בספרד עד יסוד מרכז חדש ליהדות באמשטרדם (בעריכת לחובר).
• כרך ששי: ממלחמת שלושים השנים עד העת האחרונה.

לקריאה נוספת

• ראובן מיכאל, "על ייחודן של תולדות ישראל בעיני יוסט, גרץ ודובנוב", תמורות בהיסטוריה היהודית החדשה, מרכז זלמן שזר, 1987, עמ' 501–526.
• ישראל ברטל, "היסטוריה לאומית ומסורת אבות-הילכו שניים יחדיו", תלמוד ישראלי, מסכת עצמאות (עורך: דב אלבוים), "הפיסקה השלישית", תל אביב 2016, עמ' 13-11.

• ההיסטוריה האוניברסלית של היהודים (הונגריה 1906)

קישורים חיצוניים

• Geschichte der Juden דברי ימי ישראל במקורו (בגרמנית)
• יעקב רוטשילד, דובנוב, גרץ, יעבץ - סקירה השוואתית, באתר "דעת"
• דברי ימי ישראל חלק IV מהספר בתרגום לאנגלית בהוצאת ה-JTS (המכללה הדתית היהודית - של התנועה המסורתית) יצא בשישה חלקים. חלק זה דן בהתפתחות הקבלה וביהודים באירופה ובארץ ישראל בימי הביניים המוקדמים (סביב המגפה השחורה וגירושי היהודים הראשונים, החל מ-1270 ועד 1650) (באתר ספרי גוגל). באתר חלקים נוספים מקוונים.