דובק

חברה ישראלית לייצור סיגריות

דּוּבֶּק בע"מ הוא המפעל היחיד לייצור סיגריות הפועל כיום בישראל, והוא מייצר ומשווק גם טבק למקטרת, סיגרים, מציתים ונייר גלגול.

דובק בע"מ
לוגו החברה
עובדות ב"דובק" מעשנות בהפסקת הצהרים, 1950
עובדות ב"דובק" מעשנות בהפסקת הצהרים, 1950
נתונים כלליים
מייסדים מרתין גהל
תקופת הפעילות 1935–הווה (כ־89 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה פתח תקווה עריכת הנתון בוויקינתונים
 
www.dubek.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
משרדי דובק בקריית אריה בפתח תקווה

היסטוריה עריכה

החברה נוסדה בשנת 1935 על ידי מספר תעשיינים, ובהם מרטין גהל (Martin Gehl) שעלה מגרמניה. מפעל החברה הוקם ברמת גן. בשנת 1960 החלו מניותיה להיסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב, ובשנת 1971 רכשה את שתי מתחרותיה, סיגריות מספרו ומטוסיאן, והשיגה מונופול בשוק המקומי. מאמצע שנות ה-60 של המאה ה-20 ניהל את החברה זרח גהל, בנו של מרטין, וחקירה שנוהלה נגדו ונגד החברה באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 גרמו לטלטלה בחברה[1].

ב-21 במאי 1989, הוצתה דליקה במפעל החברה בבני ברק. אלמוני שהתקשר למשטרה לקח אחריות על המעשה בשם ארגון הימין הרדיקלי "הסיקריקים", וטען שהדבר נעשה מכיוון שבמפעל מועסקים ערבים[2].

בשנת 2003 הפכה החברה לחברה פרטית, ושנה לאחר מכן הייתה למשווק הבלעדי בארץ של מוצרי החברה הדנית "האוס אוף פרינס" ("House Of Prince"). הרחוב בו שוכנים מפעל החברה ומשרדיה בפתח תקווה קרוי על שמו של מרטין גהל.

פעילות עריכה

מפעלה העיקרי של דובק, כמו גם הנהלתה, שוכנים כיום בקריית אריה בפתח תקווה, ומפעל ייצור הטבק נמצא בבני ברק, כיום חלק ממתחם המפעל העתיק את פעילותו למפעלים האחרים של דובק, ועל המגרש שנמכר ליזם פרטי נבנה קניון. ברשותה של דובק מנגנון הפצה משלה המגיע לכ-10,000 נקודות מכירה ברחבי הארץ, וכן עוסקת החברה בייצוא חלק ממותגיה. מנגנון השיווק משרת גם את משקאות האנרגיה "רד בול" ו-"XL", ובעבר, גם את המשקה "blu". החברה מעסיקה כ-300 עובדים.

מותגים עריכה

 
סיגריות "טיים" בשימוש חיילי צה"ל בסיני בזמן מלחמת ההתשה
  • "נובלס"[3] - מותג סיגריות זול יחסית שהושק בשנת 1952, וזכה לפופולריות בקיבוצים, בנח"ל, ובבתי הכלא.
  • "טיים" - מותג שהושק בשנת 1965 והיה משך שנים מותג הסיגריות הפופולרי בארץ.
  • מותגים אחרים - נלסון (1943), דובק 10[4], לידו[5], שרתון (1965), ברודוויי 80 (1969), ברודוויי 100, אירופה (1971), מונטנה (1980), גולף (1988), מוסטנג (1992), No9‏ (2007) ורויאל[6].

מחירים עריכה

בשנות ה-60 של המאה ה-20 מחירה של חפיסה "אסקוט" היה 94 אגורות, חפיסה "דובק פילטר": 94 אגורות, חפיסה "טיים": 1.25 לירה ישראלית, חפיסה "דובק 10": 80 אגורות, חפיסה "סילון": 64 אגורות, חפיסה "דגל": 64 אגורות.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא דובק בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה