דודא רפואי
דּוּדָא רְפוּאִי (שם מדעי: Mandragora autumnalis, שם נרדף: Mandragora officinarum) הוא צמח בר רב-שנתי צמוד קרקע וחסר גבעול, ממשפחת הסולניים[2][3]. מין זה בעל שושנת עלים גדולים, שקוטרה 40 עד 60 ס"מ, ובמרכזה פרחים סגולים. שורשו הוא שורש שיפודי מעובה ומפותל, לכאורה בעל צורת אדם, שהקדמונים ייחסו לו סגולות פריון. דודא רפואי מזוהה באופן ודאי לדודאים המוזכרים במקרא בסיפור הדודאים (בראשית, ל', י"ד–ט"ז).
 דודא רפואי
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | מכוסי זרע |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | צינוראים |
| משפחה: | סולניים |
| סוג: | דודא |
| מין: | דודא רפואי |
| שם מדעי | |
 Mandragora autumnalisברטולוני, 1820 | |
דודא רפואי הוא צמח חורפי שגדל בשטחים פתוחים בחבל הים תיכוני, לבלובו ופריחתו בתחילת החורף, חניטת פירותיו בימי קציר חיטים כמסופר בתורה על הדודאים שמצא ראובן. פירותיו הצהובים והריחניים, שדומים בצורתם לעגבנייה ומכילים זרעים רבים, מבשילים בסוף האביב, בחודש מאי. הפרי והזרעים רעילים. ולא רק זאת, חומרים מעוררי הזיות ונרקוטיים נמצאים ברוב חלקי הצמח, ובכמויות גדולות הם יכולים להיות רעילים. חלקי הצמח אינם נאכלים על יד הצאן והבקר.
סיסטמטיקה
עריכהדודא רפואי הוא מין יחיד בסוגו בישראל[4], ובעולם הוא אחד מתוך שני מינים בסוג דודא לפי שיטה אחת[5] או אחד מארבעה מינים לפי השיטה השנייה[6]. השיטה הראשונה משיכת שני מינים בלבד לסוג דודא: Mandragora officinarum ו-Mandragora caulescens, ולדעתה שני המינים הנוספים Mandragora autumnalis ו-Mandragora turcomanica, שאותם משיכת השיטה השנייה, הם בעצם שמות נרדפים ל-Mandragora officinarum ולא מינים שעומדים ברשות עצמם.
ומכאן שני שמות מדעיים נרדפים לדודא רפואי: Mandragora autumnalis ו- Mandragora officinarum. המילה "officinarum" היא מלטינית ופירושה "רפואי" או "שייך לבית מרקחת". המילה "autumnalis" היא מלטינית ופירושה "שייך לסתיו" או "של הסתיו". ולכן השם אינו מדויק לדודא רפואי בישראל שפריחתו מתרחשת דווקא בתחילת עונת החורף ובמהלכה, או שמא השם "סתווי" נבחר כדי להדגיש את ייחודו ועמידותו של הדודא רפואי ופרחיו הסגולים דווקא בעונת הגשמים בניגוד לצמחים אחרים.
בית גידול ותפוצה
עריכההתפוצה הטבעית של דודא רפואי היא ים-תיכונית: באיי הים התיכון, במדינות המגרב של צפון אפריקה (מרוקו, אלג'יריה ותוניס), וממערב אירופה (פורטוגל וספרד) בואכה לדרום אירופה (איטליה, יוון, טורקיה) אל מערב איראן ואל המזרח התיכון (סוריה ולבנון ירדן וישראל)[2]. בישראל הוא גדל בבתות, בשדות ובבתי גידול מופרים כמעט בכל החבלים הים תיכוניים. רכס מעון בדרום יהודה הוא אתר התפוצה הדרומי ביותר (Locus terminus) בישראל[4].
צמחי דודא רפואי וצמחים אנטי-פסטורלים רבים מרמזים על רעיית בקר חזקה (לחץ רעיה גבוה) במקום המונע השתקמות צמחים נוספים. הרעילות והסרחון של העלים דוחים את הצאן והבקר מלאכול דודא רפואי ועל כן הוא נעשה שכיח בשדות אלו.
מאפיינים
עריכה
דודא רפואי הוא צמח עשבוני רב-שנתי חורפי, חסר גבעול. השורש הארוך הוא שורש שיפודי ועבה, מעמיק חדור לקרקע עד כ-2 מטרים ומסתעף על פי רוב לסעיפים צדדים המעמיקים מאוד באדמה[7]. בזכות המזון האגור בשורש הוא מקדים ללבלב ואף לפרוח בחורף. סביב השורש צומחת בתחילת החורף, בתחילת נובמבר, שושנת עלים ענקית צמודה לאדמה, שקוטרה 40 עד 60 ס"מ ואף יותר.
העלים גדולים מאוד (20 עד 30 ס"מ), מסורגים, פשוטים, מקומטים מאוד וצבעם ירוק כהה ורענן וקמלים בימי השרב של אפריל ותחילת מאי.
הפרחים הפורחים כבר בחודש דצמבר, מרובים, יוצאים יחידים מחיק העלים ממרכז השושנת ונישאים על עוקצים ארוכים שאורכם גדול פי 2 עד 6 מאורך הפרח. הפרחים דו-מיניים, נכונים (סימטריים) בעלי עטיף כפול, מאוחי עלי כותרת. עלי הכותרת נושרים כיחידה אחת שלמה.
הגביע דמוי פעמון, בעל 5 אונות שמאוחים בבסיסן וקודקודן חד. הגביע משתייר ומתפרה (גדל עם הבשלת הפרי).
הכותרת דמוית פעמון, קוטרה 2 עד 3 ס"מ וצבעה סגול או כחלחל, מאוחת עלים בבסיסם ובעלת 5 אונות. הכותרת נפתחת בבוקר ונסגרת בערב וכן בימי סגריר. עם פתיחת הפרח החדש, חמשת האבקנים, כמספר עלי הכותרת, בעלי מאבקים סגולים, מאוחים לצינור כותרת וצמודים אל דפנות הכותרת אבל הם אינם ערוכים מול עלי הכותרת. ואילו עמוד השחלה והצלקת שלה, שצבעה (צהוב-ירוק) ניצבים במרכז הפרח. הצלקת מבשילה לפני האבקנים[7]. האבקה נעשית בידי דבורי דבש. כעבור יום או יומיים מתכופף עמוד השחלה הצדה ואת מרכז הפרח תופסים האבקנים עם מאבקים מכוסים אבקה. המאבקים נפתחים בסדקי אורך.
השחלה עילית ומתחת לבסיסה נפרש צוף. על הצוף מכסות ציציות שערות שבחלק התחתון של זירי האבקנים.
הפירות, המבשילים במאי, הם ענבות גדולות כדוריות, ריחניות ועסיסיות, קוטרן כ-3 ס"מ וצבען הירוק הופך בהבשילם לצהוב, תרוג או כתום עז. לפרי ריח נעים, חזק ומשכר. הפרי עטור בגביע משתייר.
הזרעים רבים ורעילים.
כל חלקי הצמח מכילים רעלים חריפים (בעיקר אטרופין), המגנים עליהם מפני הרעייה. רעלים אלו מסוכנים גם לאדם. ידועים מקרים של ילדים שאכלו את עליו המתוקים וסבלו מהרעלה קשה. הפירות ראויים למאכל אדם כשהם בשלים, טעמם נעים ומזכיר אננס. גם בתקופה זו, חרצני הפרי מסוכנים לאדם.
פנולוגיה ומחזור חיי הפרח
עריכהדודא רפואי הוא צמח חורפי שמותאם לפריחה בתנאי חורף קשים, מסוף נובמבר ועד תחילת אפריל, באמצעות מנגנונים מיוחדים. המזון האגור בשורש המעובה מאפשר לו להקדים ללבלב ואף לפרוח בשיא החורף והגשמים. כמו כן, פריחתו בחורף אינה מותנית כנראה בפרקי זמן של חום ויובש שיביאו להתמיינות קודקודי הצמיחה לניצני פרחים. לדודא רפואי אין צינור כותרת ארוך המגן על הצוף ומונע מהילתו מטיפות גשם, ואין פרחים נוטים מטה כפי שמצוי בצמחים אחרים. אדרבא, פרחיו זקופים עם פתיחתם. ומה יש במקום? על הצוף מכסות ומגינות שערות צפופות ולבנות דוחות מים (הידרופוביות) שמכסות את חלל קרקעית הפרח. בנוסף, תקופת פריחה ממושכת ופרחים רבים שנסגרים בשעות הערב ונפתחים בשעות הבוקר המאוחרות מאפשרות האבקה בימי שמש, כאשר המאבקים ובמיוחד דבורי הדבש זקוקות נואשות לצוף ואבקה.
בזכות המזון האגור בשורש הוא מקדים ללבלב ואף לפרוח בחורף. סביב השורש צומחת בתחילת החורף, בתחילת נובמבר, שושנת עלים ללא גבעול. עלי השושנה קמלים בימי השרב של אפריל ותחילת מאי. הפרחים הפורחים כבר בחודש דצמבר. הפרי הירוק מופיע במהלך אפריל והפירות מבשילים במאי ומופצים עד סוף חודש יוני[4]. הזרעים נפוצים על ידי ציפורים ובעלי חיים אחרים האוכלים את ציפת הפרי.
כל צמח של דודא רפואי פורח במשך כשבועיים-שלושה, ובעת בעונה אחת מופיעים עליו בין פרח אחד ל-15 פרחים, עם ממוצע 5.3 פרחים. מספר הפרחים לצמח בוגר בודד נע בין 21 ל-84 פרחים, עם ממוצע של 50 פרחים.
הפרחים מתקיימים עד כחמישה ימים, בהתאם לתנאי מזג האוויר. הם נפתחים בכל יום בבוקר המאוחר ונסגרים אחר הצהריים. הפרח מפתה את המאביקים באמצעות אבקה שחשופה לכל דורש וגם באמצעות צוף הזמין מעת פתיחת הפרח ועד לנבילתו. רוב האבקה (האבקה מוצלחת נמדדת בנגיעות בצלקת) מתבצעות על ידי דבורי דבש, אשר יורדות לתחתית הפרח בחיפוש אחר הצוף החיוני להן כל כך בתקופת הגשמים.
האבקה והפריה
עריכהביום הראשון לפריחה של דודא רפואי, עמוד השחלה נמצא במרכז הפרח והצלקת התפוחה שבקודקודו מוטה לעבר עלי הכותרת ומתנשאת מעל המאבקים. הצלקת מבשילה ביום אחד לפני המאבקים. מנגנון זה בפרח דו-מיני שבו הצלקות בשלות להאבקה בעוד המאבקים סגורים מכונה פרוטוגיניה. הפרוטגיניה מאפשרת האבקה הדדית ומונעת או מצמצמת האבקה עצמית.[8]
לקראת היום השני לפריחה, תופסים את מרכז הפרח האבקנים עם מאבקים פתוחים ומכוסים אבקה, בעוד הצלקת מתכופפת לעברם ומקצרת את המרחק ביניהם. תנועת אברי המין האחד לעבר השני המביא לקיצור המרחק ביניהם מאפשרת האבקה עצמית שנמנעה עד כה. ואכן, נצפתה נביטת גרגרי אבקה הן כתוצאה מהאבקה עצמית והן מהאבקה זרה כאחד. אולם, נמצא שנחשוני הנביטה, שנוצרו לאחר האבקה עצמית, נחסמים לפני הגעתם אל הביציות שבשליות, ובכך נמנעת ההפריה ויצירת זרעים. במילים אחרות, בדודא רפואי כפי שידוע ממיני סולניים אחרים, קיים מנגנון של אי-תאימות עצמית מאוחרת.
דודא רפואי ברפואה העממית
עריכהסביב הצמח מהלכות אגדות רבות מימי קדם. במקרא מוזכר הדודא כצמח המסייע בבעיות פוריות, והזיהוי שלו עם הדודא המקראי[9] מקובל כוודאי. בספרות היוונית והרומית מוזכר הצמח פעמים רבות; השתמשו בו לרפואה, לטיפול בבעיות פריון, כשיקוי אהבה, כסם הרדמה, לכישוף, ולטיפול בשדים ורוחות. המחזה מנדרגולה של ניקולו מקיאוולי מבוסס על האמונה בסגולותיו המיתיות של צמח הדודא. על פי הספר הארי פוטר וחדר הסודות, הצמח מרפא את אלה שאובנו ממבט הבסיליסק.
השם Mandragora מופיע בכתבים היווניים הקלאסיים בעיקר בהקשר של תכונות רפואיות של הצמח וכוחות הגנה שלו נגד כוות כישוף של הצמח, ולא בהקשר של נזק או סכנה לבעלי חיים. הדודא הוא אכן צמח רעל מסוכן. מיצוי מן השורש בכמויות גדולות גורם לאיבוד התיאבון, איבוד ההכרה, האטת קצב הנשימה ולבסוף מוות.
דודא רפואי במחקרים מודרניים
עריכהבשורש הדודא נמצאים אלקלואידים וביניהם אטרופין, סקופולאמין והיוסציאמין, שהם חומרים פעילים בעלי השפעה חזקה על מערכת העצבים המרכזית ועל הרפיית השרירים החלקים. הם מרחיבים את אישוני העיניים, ממריצים את פעולת הלב. ועוד. פעולתם ידועה והם מופקים ממינים אחרים של משפחת הסולניים, כגון דטורה ושיכרון.
השימוש הרפואי בדודא רפואית כיום מצומצם ביותר, בגלל תופעות הלוואי הכרוכות בשימוש בו, שכוללת הזיות ותסמיני הרעלה.
הדודא במקרא
עריכה
הדודא נזכר שש פעמים במקרא, בשתי הופעות. ההופעה הראשונה בספר בראשית כוללת את חמשת האזכורים הראשונים, כאשר ראובן מוצא דודאים בשדה: "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר-חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל-לֵאָה אִמּוֹ". רחל מבקשת מלאה את הדודאים, ולאה דורשת תמורה, שכן: "הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי". רחל מציעה לה לשכב עם יעקב במקומה באותו לילה: "לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ [יעקב] הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ" (בראשית, ל', י"ד). בעקבות משכבם באותו לילה נולד יששכר. ההופעה השנייה היא כצמח המפיץ ריח נעים: "הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ" (שיר השירים, ז', י"ד). בספר ירמיהו מופיעים "דּוּדָאֵי תְאֵנִים" (ירמיה, כ"ד, א'), במשמעות של דוּד, סל תאנים.[10]
תרגומים רבים תרגמו את ה'דודאים' כ- Mandragora autumnalis[11], הקרוי בימינו דודא רפואי. גם אסף הרופא כתב: "דודאים, נקראים בלשון ארם יברוחין, וכל לשון מנדרגורא". בספרות חז"ל מובא עוד מגוון זיהויים: "מאי דודאים? אמר רב: יברוחי. לוי אמר: סיגלי. ר' יונתן אמר סביסקי" (סנהדרין צט ע"ב). במדרש מובא: "ר' חייא בר אבא אמר: יברוחין. ר' יצחק אמר: שעורין. ר' יהודה בר סימון אמר: מיישין."[12]
הדודא הרפואי היה בשימוש במצרים העתיקה כפי שעולה מהמקורות הכתובים, מציורי קיר ומן הממצא הבוטני-ארכאולוגי[11].
יש להבהיר שהדודאים גדלים בר בארצות הים התיכון, אולם לא בחרן (מזרחית לסוריה של היום), שם לפי הסיפור חיו יעקב ונשותיו - לכן ייתכן שהצמח המוכר לנו היום אינו הדודאים שבהם השתמשה רחל, או שמקור הסיפור הוא בארץ ישראל[דרוש מקור].
קישורים חיצוניים
עריכה
- דודא רפואי, באתר ITIS (באנגלית)
- דודא רפואי, באתר NCBI (באנגלית)
- דודא רפואי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- דודא רפואי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- דודא רפואי, באתר Tropicos (באנגלית)
- דודא רפואי, באתר GBIF (באנגלית)
- דודא רפואי, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ דודא רפואי באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ 1 2 Mandragora autumnalis, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ Mandragora autumnalis, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 18-07-2023
- ^ 1 2 3 דודא רפואי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ Mandragora, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 24-11-2023
- ^ Mandragora, POWO plants of the World Online. Published on the Internet, 06-08-2024
- ^ 1 2 מיכאל זהרי, כל עולם הצמחים, תל אביב: עם עובד בע"מ, 1982, עמ' 516
- ^ אמוץ דפני, דן איזיקוביץ, האבקה בראי ישראלי, ישראל: פרדס הוצאה לאור, 2023, עמ' 73-76
- ^ המוזכר בספר בראשית פרק ל' פסוק י"ד.
- ^ אליה שמואל הרטום, תורה נביאים כתובים - מפורשים פרוש חדש בצירוף מבואות על פי שיטת מ. ד. קאסוטו, כרך ירמיה - מפֹרש על-ידי א. ש. הרטום, הוצאת יבנה, 1976. פירוש לירמיה פרק כ"ד פס' א', עמ' 80.
- ^ 1 2 זוהר עמר, צמחי המקרא, ירושלים: הוצאת ראובן מס, 2012, עמ' 89-93
- ^ ילקוט שמעוני, תורה, קכ"ט