בראשית

הספר הראשון בתנ"ך
(הופנה מהדף ספר בראשית)

סֵפֶר בְּרֵאשִׁית הוא הספר הראשון בספרי התנ"ך. בתנ"ך היהודי הספר פותח את חלק ה"תורה" (חמישה חומשי תורה), ובביבליה הנוצרית מכונה הספר Γένεσις בתרגום השבעים היווני, או Genesis בתרגום הוולגטה הלטיני, והוא כלול ב"Pentateuch" (חמשת הספרים) שבברית הישנה.

בראשית
Jacob Wrestling with the Angel.jpg
יעקב נלחם במלאך, יצירה מהמאה ה-19
שפה עברית
תקופה היסטורית מבריאת העולם עד מות יוסף
מספר פרקים 50
מספר פסוקים 1533
סדרת ספרים התורה
הספר הבא שמות
דמויות מרכזיות אדם, חוה, נח, אברהם, שרה, יצחק, רבקה, יעקב, לאה, רחל, יוסף

במסורת היהודית מיוחס הספר למשה רבנו, שכתב אותו מפי האלוהים. מספר פרשני מקרא באשכנז של ימי הביניים כבר הצביעו על עריכות בספר המאוחרות לימי משה. בחקר המקרא מקובל לייחס את הספר לעריכה של מספר מקורות שהסתיימה בתקופת בית ראשון. הספר מכיל חמישים פרקים, והוא מתאר את אירועי בריאת העולם וראשית האנושות עד לרדת שבטי ישראל למצרים, כפי שהתרחשו על פי המקרא.

שם הספרעריכה

שמו של הספר - "בראשית" - נגזר מהמילה הפותחת אותו בהתאם לנוהג הרווח בספרות המזרח הקדום[1]. אולם, לא קיימות עדויות לכך שזה היה שם הספר גם בתקופה קדומה.

בקרב היהדות ההלניסטית עלה המנהג לכנות את הספר בשם Γενεσις (בתעתיק: גנסיס; ובתרגום לעברית - יצירה או התהוות). ככל הנראה, מדובר בקיצור השם "Γενεσις χύσμου" (התהוות העולם)[1] וזאת על שם האירוע המסופר בתחילת החיבור - בריאת העולם. בעקבות הנוהג הזה, התקבע שם החיבור ככזה גם בתרגום השבעים. מתרגום השבעים, עבר השם גם לתרגומים הלטיניים ונקרא "Gensis" וכך גם בתרגומים המאוחרים בלשונות האירופיות השונות.

בפשיטתא, נקרא הספר "ספרא דבריתא" (מארמית: ספר הבריאה).

בתלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ"ה, עמוד א' במסגרת מחלוקת בנוגע לזיהוי "ספר הישר", ר' יוחנן מצביע שמדובר על ספר בראשית. רבי יוחנן מבסס את טענותיו על דברי בלעם: "תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים" (במדבר, כ"ג, י'). הישרים, לשיטתו, אלה הם אבות האומה (אברהם, יצחק ויעקב).

נושאים מרכזייםעריכה

בספר מופיעים שני אמצעים ספרותיים חוזרים: סצנת דפוס ואילנות יוחסין. סצנות הדפוס המופיעות בספר בראשית מופיעות בעיקר בסיפורים על אבות האומה. שני סוגי סצנות דפוס בולטים הם סצנת הפגישה ליד הבאר וסצנת לידת הבן עבור אישה עקרה. אילנות היוחסין המופיעים בספר בראשית תופסים מקום נכבד בתיאור קורות ראשית האנושות. אילנות יוחסין אלה באים לתאר את מקורותיהם של עמים נוספים במזרח התיכון ואף מעבר לו. יוצאים מכלל זה הם אילנות היוחסין שלפני המבול, שכן אוכלוסיית העולם, פרט לנח ובניו, נמחתה מן העולם.

לחלק מהסיפורים המופיעים בספר בראשית מקבילות בסיפורים עממיים אחרים במזרח הקדום. דוגמה לכך היא סיפורו של אותנפישתים, המופיע בעלילות גילגמש, אשר לו קווים מקבילים לסיפור נח והמבול (פרקים ו'-ט'). כמו כן, ישנם סיפורים או קטעי סיפורים בספר הבאים להסביר תופעות טבע שונות. לדוגמה, בסוף סיפור המבול (פרק ט') מופיע ההסבר להופעת הקשת בענן, לפיו הקשת בענן היא האות לבריתו של אלוהים עם נח והאנושות שלעולם לא ימחה אלוהים נפש חיה במבול נוסף.

הבריאה ושחר האנושותעריכה

פרקים א'-ב' בספר בראשית מספרים כיצד ברא האל את העולם והאדם. פרק א' ותחילת פרק ב' מתארים את בריאת העולם במאמר האל במשך שישה ימים וכיצד קידש את היום השביעי בו "שבת מכל מלאכתו". בהמשך פרק ב' מסופר כיצד "ביום עשות ה׳ אלהים ארץ ושמים" יצר האל את האדם הראשון מהאדמה, לאחר מכן נטע את הצמחים, ולבסוף יצר את בעלי החיים מהאדמה ואת האישה מצלעו של האדם. פרק ג' מספר על חטאם של האדם והאישה הראשונים, סיפור חטא עץ הדעת, שבו אכלו אדם וחוה מפרי עץ הדעת האסור, ועקב כך נענש המין האנושי כולו. פרק ד' מספר את סיפור קין והבל, שבו רצח קין, האח הבכור, את הבל, אחיו הצעיר, בשל קנאתו בו ואת תולדות בניו של קין.

פרק ה' מתאר את לוח העמים: אילן היוחסין מאדם ועד נח. צאצאי האדם הרבו לחטוא, והמוסר האנושי הלך והידרדר עד שלבסוף החליט האל למחות מהעולם את בני האדם ואת בעלי החיים על ידי הורדת מבול הרסני. סיפור המבול מובא בפרקים ו'-ט'. המבול נגזר לבוא על בני האדם משום ש"מלאה הארץ חמס" ו"רבה רעת האדם". האל קרא לנח, הצדיק היחיד באותו הדור, לבנות תיבה ולהעלות אליה את משפחתו ואת כל בעלי החיים והעופות, כדי שימשיכו את החיים על פני האדמה. בהמשך שוב חוטאים בני האדם בבניית מגדל בבל, המפורשת כהעזת פנים כנגד האל, ובעקבות כך שפתם מבולבלת והם מופצים ברחבי הארץ.

לאחר סיפור המבול מתואר אילן היוחסין של בני נח, שבו מפורט ייחוסם של העמים שחיו באזור המזרח התיכון והקרוב. ביתר פירוט מתואר ענף הצאצאים שממנו נולד אברהם, או אברם כפי שנקרא בתחילה, אבי אומות רבות שביניהן העם היהודי.

אברהםעריכה

הסיפורים על אברהם נפרשים על פני פרקים י"ב-כ"ה. האל מתגלה לאברהם ומצווה עליו לצאת ממקום מולדתו, חרן, וללכת לארץ כנען. הוא מבטיח לאברהם שייתן לו את ארץ כנען ויברך אותו בזרע רב, כלומר צאצאים רבים. האל חוזר על הבטחות אלו לאורך שלל הסיפורים שאברהם במרכזם, כגון בברית בין הבתרים (פרק ט"ו), בברית המילה (פרק י"ז), ובעקדת יצחק (פרק כ"ב). הבטחת הארץ קורמת במובן מסוים עור וגידים כבר בחיי אברהם, המצטווה ללכת לאורכה ולרוחבה של ארץ כנען. אברהם מקדש את הארץ על ידי בניית מזבחות לאל, מתיישב במקומות שונים, חופר בארות ולבסוף קונה לו ולשרה, אשתו, אחוזת קבר במערת המכפלה בחברון (פרק כ"ג). במהלך נדודיו אברהם יורד לתקופה קצרה למצרים בשל רעב בכנען, כפי שיעשו בעתיד ניניו. ברכת הזרע מתגשמת לראשונה כאשר נולד ישמעאל, בנו משִפְחתו הגר. לאחר מכן, כשהוא בן 100 שנה, נולד בנו יצחק מאשתו שרה ואז הוא מצטווה על ידי האל להרחיק את בנו ישמעאל - בכך מסומן יצחק כממשיך השושלת. לבסוף, זוכה אברהם לחתן את בנו יצחק, ובסוף ימיו הוא מבדיל אותו לטובה משאר בני הפילגשים.

סיפורים נוספים המסופרים במסגרת החטיבה על אברהם הם סיפור מהפכת סדום ועמורה וסיפור הגר וישמעאל במדבר.

יצחקעריכה

פרקים כ"א-ל"ה מספרים על יצחק. הגם שאין המקרא מרבה לספר עליו, מאפיינים רבים בסיפורי אברהם חוזרים ונשנים בקורות יצחק: כאביו, הוא מתכוון לרדת מצרימה כאשר הרעב תוקף את כנען, אך האל מצווה עליו להישאר בארץ; הוא מסתכסך עם אבימלך מלך גרר בשל הסתרת הקשר שלו עם רבקה אשתו, ועם הפלשתים על בארות מים, אך האל תמיד לצדו והוא נוחל הצלחות רבות. בערוב ימיו מבכר יצחק את בנו הבכור עשו על בנו הצעיר יעקב, אך עקב מעשיה של אשתו, הברכה מגיעה דווקא לבן הצעיר.

יצחק מתואר לרוב כאדם סביל - החל מעקדתו, דרך מציאת האישה עבורו, וכלה במסירת ברכתו ליעקב.

יעקב ובניועריכה

מחזור הסיפורים על יעקב ובניו הוא הארוך ביותר בספר בראשית (פרקים כ"ה-נ'). גם יעקב, כמו אביו, נאלץ להתמודד מול אחיו על זכות הבכורה, שמשמעותה ירושת הארץ ובחירת אבי האומה. הוא מציג עצמו לפני אביו יצחק כעשו ומקבל את ברכתו, ואז בורח מכנען לחרן.

בחרן נאלץ יעקב להתמודד מול דודו, לבן הארמי. הוא נושא שתי נשים (לאה ורחל) ושתי פילגשים (בלהה וזלפה), שיחד יולדות לו 12 בנים ובת, וחוזר לארץ כנען.

בעת חזרתו לכנען הוא נאבק לבדו במלאך האלוהים ומנצח אותו (פרק ל"ב), ובשל כך הוא מקבל את השם ישראל (ישר-אל). בארץ כנען מתחילות לבוא עליו צרות: בתו דינה נאנסת ואחיה נוקמים את האונס, תוך שהם מטילים חשש קיומי על המשפחה, בנו האהוב יוסף נעדר לאחר שאחיו מכרוהו לעבדות, בניו נאשמים בריגול במצרים ואחד מהם אף נאסר, והם נדרשים להביא ככופר את בנו הקטן בנימין.

לבסוף מתברר שהבן הנעדר, יוסף, מכהן כמשנה למלך מצרים, והוא מבקש מאביו לבוא ולהתגורר לידו בארץ גושן, ומיטיב עם משפחתו.

סיפורי יעקב משולבים בסיפורי בניו, וגם סיפורי בניו משולבים אלו בתוך אלו. הציר המרכזי הוא יוסף, אך גם ראובן ויהודה הם גיבורי עלילות משנה (מעשה ראובן, מעשה יהודה ותמר, וכן מכירת יוסף). בסוף ספר בראשית יעקב אוסף את בניו כדי לומר להם את אשר יקרה להם באחרית הימים (פרק מ"ט). במקצת הדברים נמצאים רמזים להורשת נחלות בארץ ישראל בימי יהושע. יעקב מת במצרים ונקבר בכנען ובכך הוא סוגר מעגל חיים נפתל.

ספר בראשית נחתם במותו של יוסף ובציוויו את אחיו להעלות בבוא היום את עצמותיו לארץ המובטחת.

חלוקת הספרעריכה

ספר בראשית פותח בבריאת העולם ובקורותיו של אדם וראשית האנושות, לרבות קורות נח הצדיק והמבול וסיפור מגדל בבל. לאחר מכן מביא הספר את תולדות אבות האומה הישראלית: אברהם, יצחק ויעקב, וכן 12 בני יעקב. כך, בצורה תמציתית, חולף הסיפור על פני מאות שנים בספרו את היווצרות שורשי העם היהודי על פי המסורת המקראית (יש המכנים תופעה ספרותית זו בשם 'טלסקופיה'). הסיפור מכוון לתאר את מקורותיו של עם ישראל ולפיכך מרבה להתרכז בדמויות המרכזיות, אבותיה הקדומים של האומה, תוך כדי התעלמות משאר דמויות סובבות.

ספר בראשית מחולק ל-50 פרקים וסך פסוקיו הוא 1533. בקריאת התורה החומש מחולק ל-12 פרשות:

הפרשה הפרקים מספר
הפסוקים
וסימנו
תחילת הפרשה לפי ספר סדר הדורות לבריאת העולם התקופה
בשנים
אירועי הפרשה ההפטרה
בראשית א' – ו',ח' קמ"ו - "אמציה" 1,536 בריאת העולם, בריאת האדם, השבת, גן עדן, חטא עץ הדעת והעונש, קין והבל, עשרת הדורות מאדם ועד נח, חטא בני האלוהים ספר ישעיה, פרק מ"ב
נח ו',ט' – י"א קנ"ג - "בצלאל" 1,536 467 המבול - ההכנות, 40 יום והיציאה, ברית הקשת, מעשה חם, תולדות בני נח, מגדל בבל, עשרת הדורות עד אברם ספר ישעיה, פרק נ"ד
לך לך י"ב – י"ז קכ"ו - "נמלו" 2,003 44 אברם בארץ, הירידה למצרים, הפרידה מלוט, הבטחת הארץ, מלחמת המלכים, ברית בין הבתרים, הגר וישמעאל, אברהם אבינו, שרה אימנו, ברית המילה ספר ישעיה, פרק מ' - פרק מ"א
וירא י"ח – כ"ב קמ"ז - "אמנון" 2,047 37 בשורת המלאכים, מהפכת סדום ועמורה, מעשה לוט ובנותיו, אברהם בגרר, הולדת יצחק אבינו, שליחת הגר וישמעאל, ברית אבימלך, עקידת יצחק והברכה לאברהם ספר מלכים ב', פרק ד'
חיי שרה כ"ג – כ"ה,י"ח ק"ה - "יהוידע" 2,084 24 רכישת מערת המכפלה וקבורת שרה, שליחות העבד ובחירת רבקה, נישואי יצחק ורבקה, נישואי אברהם וקטורה, מות אברהם אבינו, תולדות ישמעאל ספר מלכים א', פרק א'
תולדות כ"ה,י"ט – כ"ח,ט' ק"ו - "עלו" 2,108 77 בני יצחק ורבקה: יעקב ועשו - ההיריון, האופי, הבכורה וכל אחד פונה לדרכו ובאמצע הירידה לגרר ספר מלאכי, פרק א'
ויצא כ"ח,י' – ל"ב,ג' קמ"ה - "מחניים" 2,185 20 יעקב יוצא לחרן, סולם יעקב, המפגש עם רחל, הנישואין ללאה, הולדת בני יעקב, החזרה לכנען והברית עם לבן הארמי ספר הושע, פרק י"ב
וישלח ל"ב,ד' – ל"ו קנ"ד - "קליטה" 2,205 11 המפגש עם עשו, גיד הנשה, התיישבות בשכם, מעשה שכם ודינה ותגובת שמעון ולוי, העלייה לבית אל, מעשה ראובן, ותולדות עשו ספר עובדיה, פרק א'
וישב ל"ז – מ' קי"ב - "יבק" 2,216 14 חיי יוסף - השליחות לשכם, מכירתו, הירידה למצרים, מעשה יהודה ותמר, מעשה אשת פוטיפר, ופתרון חלום שרי פרעה. ספר עמוס, פרק ב'
מקץ מ"א – מ"ד,י"ז קמ"ו - "יחזקיהו" 2,228 5 חלומות פרעה, פתרונם, יוסף כמשנה למלך, הרעב בכל הארצות, האחים באים ושבים עם מזון, יוסף מתכנן את הלקח שילמד אותם ספר מלכים א', פרק ג'-פרק ד'
ויגש מ"ד,י"ח – מ"ז,כ"ז ק"ו - "יהללאל" 2,233 5 התנצחות יהודה עם יוסף, התוועדות יוסף, הזמנת יעקב ובניו למצרים, ירידת בני ישראל למצרים (מתקיימת ברית בין הבתרים), ההתיישבות בארץ גושן, מדיניות כלכלית חדשה במצרים ספר יחזקאל, פרק ל"ז
ויחי מ"ז,כ"ח – נ' פ"ה - "פה" 2,238 71 השבעת יוסף, הברכה לאפרים ומנשה, הברכות לבני יעקב, מסע לוויה מלכותי ספר מלכים א', פרק ב'

אילן יוחסין של דמויות ספר בראשיתעריכה

תקופות בספר בראשיתעריכה

לפי פרשנות מסורתית, ספר בראשית נמשך על פני תקופה של 2,309 שנים: אלפיים השנים הראשונות לבריאת העולם המכונות "אלפיים שנות תוהו, ועוד 309 שנה בחיי האבות הנכללות באלפיים השנים הנקראות "אלפיים שנות תורה". זאת, לפי המקובל במסורת היהודית. וכך מובא במסכת עבודה זרה[2]: "תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי העולם, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח..." ומבואר בגמרא שאלפיים שנות תוהו נמשכו עד שהגיע אברהם אבינו לגיל 52 שאז, על פי חלק מהמפרשים, החל ללמד אנשים בחרן את דרך התורה. כלומר, אלפיים השנים הראשונות של העולם נקראות "שנות תוהו" מפני שבניגוד לתקופות שבאו אחריו, תקופה זו הייתה בלא תורה בעולם.

פירוש נוסף, משמעות המילה תוהו היא תהייה. אין זה אי סדר ללא סיבה, אלא תקופה של תהייה ושאלה. כמו "לתהות על קנקנו" שפירושו לשאול שאלה ולנסות להבין. בדומה, המילה "בוהו" באה מהמילה "בהִייה" שפירושה הסתכלות במשהו לא ברור, זהו מבט שעדיין לא נתבררו בו הצורות.

בתקופה זו קמו האימפריות הגדולות: השומרית והאכדית מצפון לארץ ישראל, והמצרית מדרום לארץ ישראל, בעמק הנילוס. לממלכות אלו היו הישגים טכנולוגיים והתפתחה בהן תרבות עירונית כפי שניתן למצוא בממצאים הארכאולוגיים המיוחסים לתקופה זו.

אברהם אבינו הופיע בסוף שנות התוהו, הוא חי בתוך התרבות של ה"תוהו ובוהו". היוזמה שלו לצאת ממנה באה לידי ביטוי במדרש המתאר את שבירת הפסלים ואת לעגו למציאותם. הוא שולל את התרבות הקיימת מעיקרה. בהרס האלילים מבטא אברהם את התנגדותו הגדולה להגשמה ולאלילות. אברהם, בהוראת האלוהים, עוזב את מקומו, ביתו ומשפחתו והולך אל ארץ חדשה. מכאן החלה תקופה חדשה – אלפיים שנות תורה, תקופה שהמשיכה על פני אלפיים שנה והסתיימה בתחילת תקופת האמוראים.

נוסחים שוניםעריכה

יש כמה נוסחים עיקריים לספר:

באופן כללי, נוסח המסורה הוא הנוסח המקובל על הציבור היהודי על כל גווניו.

חיבורו של הספר לפי בקורת המקראעריכה

במשך רוב המאה ה-20 הסכימו רוב חוקרי המקרא על השערת התעודות, על פיה חמשת חומשי התורה הגיעו מארבעה מקורות עיקריים.

ארבעת המקורות המשוערים הם (מתוארכים לפי הצעתו של ולהאוזן, שהציע זאת לראשונה):

על פי השערת התעודות, כל אחד מהמקורות הללו מוסיף נופך מסוים למקרא (היבט חוקי, סיפורי, או היבט כוהני), והללו חוברו יחד על ידי עורכים שונים. ישנן מחלוקות בקרב שיטה זו, למשל יש הרואים את המקור האלוהיסטי כלא יותר מאשר גרסה של המקור היהוויסטי, בעוד שהמקור הכוהני נראה פחות ופחות כמסמך עצמאי, אלא יותר כאסופה של תיקונים והרחבות למקור היהוויסטי. ובהיפוך יש המוצאים מקורות רבים יותר, ומחלקים כל "מקור" אחד למקורות משניים נוספים. מכל מקום דוגמאות לסיפורים חוזרים ונשנים בתורה משמשות את חוקרי-המקרא לזיהוי המקורות הנפרדים - כך למשל בספר בראשית משתלבים שני סיפורי בריאה, שתי גרסאות של סיפור המבול, ועוד.

על כל פנים אצל מרבית חוקרי-המקרא מקובל כיום כי הניסוח הסופי של המקרא (בשילוב כל המקורות הנ"ל, ולאחר כל העריכות) זהו תהליך שנמשך עד אל המאה ה-6 לפנה"ס[3][4].

לגבי הסיבות לעריכת הספרים הסופית עלו בחקר-המקרא השערות רבות, וכיוון אחד הוא "הרשאת האימפריאליזם הפרסי", שהחלה לקבל בתחילת המאה ה-21 תשומת לב רבה[5][6][7][8][9][10][11]. ישנה הסכמה רחבה בין החוקרים[11][12] שהצמיחה של התשתית הארגונית היהודית בארץ ישראל, בימי שיבת ציון, הייתה תחת השפעה (או לכל הפחות מתן לגיטימיות) מצד השלטון הפרסי, שעודד את צמיחתה של אוטונומיה יהודית מאורגנת באזור ירושלים, מתוך מחשבה על אינטרסים שונים של הממלכה הפרסית. מכאן מסיקים חלק מהחוקרים שהאוטונומיה בירושלים הצריכה חוק יהודי מוגדר ומוסכם אשר יאושר על ידי הממשל הפרסי. זה העלה את הצורך להפיק קוד-חוקים שיהיה מקובל על הכל, ולכן הקבוצות היהודיות איחדו את המסורות שלהן לטקסטים אחידים. בין החוקרים הישראלים ניתן למצוא את פרופ' ברוך שורץ למשל, האומר בחיבורו "התורה וארבע תעודותיה", כי הניסוח הסופי אכן התרחש בימי שיבת ציון, ומדגיש את הצורך לחזק את הזהות היהודית כלפי פנימה - באותם הימים - ולאו דווקא כלפי השלטונות, באותה תקופה סוערת של שיבת ציון וכינון המקדש.

מכל מקום, בחקר-המקרא אין קונצנזוס שהתאוריה הזו (ואף לא אחרת), מהוות הסבר מספק לתהליך שהביא ליצירת "כתבי הקודש", כפי שהם מוכרים לנו - השערת התעודות עצמה זכתה כאמור לגישות חולקות או מקבילות (כמו שיטת ה"קטעים" או שיטת ה"רבדים") - כל אחת מהן מחייבת תפישה שונה של ה"אבולוציה" של הטקסט המקראי, וגם גדולי החוקרים הישראלים, שהניחו את היסודות לאקדמיה העברית (כמו יחזקאל קויפמן או משה קאסוטו), נטו להציג שיטות הרמוניות יותר לצמיחת האמונה היהודית - והפילולוגיה שלה.

סוגהעריכה

הסיווג המתאים ביותר לספר בראשית הוא כנראה סוגת ההיסטוריה הקדמונית (antiquarian history) - סגנון ספרותי שמתאר, למשל, את ההופעה הראשונה של בני-האדם, את סיפורי אבות האומה, וגיבורים תרבותיים, וכמו כן מתאר את מקורותיהן של תרבויות, ערים וכיוצא בזה. הדוגמאות המוכרות ביותר של סוגה זו נמצאות בעבודותיהם של ההיסטוריונים היוונים של המאה ה-6 לפנה"ס - כוונתם הייתה לחבר בין משפחות נכבדות מתקופת חייהם לבין עבר מרוחק של גבורה מפוארת, ובתהליך זה לא יצרו הבחנה בכתביהם בין מיתוס, אגדה ועובדות.

בספר בראשית, מכל מקום, תהליך היצירה הסבוך אמור עם-זאת להפוך תערובת זו של מיתוס, אגדה ועובדות למסורת כתובה אחידה ומוסכמת, המעידה בעיקר על שורשי האומה ויעדיה.

לקריאה נוספתעריכה

פרשנות ומחקר על הספרעריכה

Intercourses in the Book Of Genesis

עיונים בספר ובנושאים מתוכועריכה

קישורים חיצונייםעריכה

טקסט
אוספי מאמרים
שונות

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 משה דוד קאסוטואנציקלופדיה מקראית : אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, ירושלים: מוסד ביאליק, 1957, כרך ב, עמ' 317
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ט', עמוד א'
  3. ^ Introduction to the Pentateuch
  4. ^ Divine Substitution: Humanity as the Manifestation of Deity in the Hebrew Bible and the Ancient Near East (עמ' 94)
  5. ^ The Persian Imperial Authorization as Historical Problem and as Biblical Construct: A Plea for Differentiations in the Current Debate (2007)
  6. ^ Defining All-Israel in Chronicles
  7. ^ [http://www.scielo.org.za/pdf/vee/v36n1/35.pdf The age of reinvented empire(s) in Africa in the light of Persian hegemonic power: Reading the books of Deuteronomy and Ezra-Nehemiah in the context of Zimbabwe]
  8. ^ SURVEILLANCE IN GENESIS (עמ' 5)
  9. ^ Lee, Kyong-Jin, The Authority and Authorization of Torah in the Persian Period
  10. ^ [http://www.scielo.org.za/pdf/vee/v36n1/35.pdf The age of reinvented empire(s) in Africa in the light of Persian hegemonic power: Reading the books of Deuteronomy and Ezra-Nehemiah in the context of Zimbabwe]
  11. ^ 1 2 The Formation of the Hebrew Bible: A New Reconstruction (עמ' 206-204)
  12. ^ [http://www.scielo.org.za/pdf/vee/v36n1/35.pdf The age of reinvented empire(s) in Africa in the light of Persian hegemonic power: Reading the books of Deuteronomy and Ezra-Nehemiah in the context of Zimbabwe]