דוד ארליך

סופר ישראלי

דוד ארליך (7 באפריל 195922 במרץ 2020) היה סופר ומסעדן ישראלי, מייסד ובעלי בית הקפה הספרותי "תמול שלשום".

דוד ארליך
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 7 באפריל 1959
רמת גן, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 במרץ 2020 (בגיל 60)
ירושלים, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קריירה עיתונאיתעריכה

נולד ברמת גן. בתום שירותו בצה"ל, החל ארליך בקריירה עיתונאית. הוא עבד בעיתון "דבר" בירושלים ככתב במשך שנה. לאחר מכן שימש כחבר מערכת השבועון לנוער "חמצן", למשך שנה נוספת. לאחר מכן עבר לרדיו והיה כתב ומפיק בקול ישראל במשך שנה. לאחר מכן היה כתב מוסף "הארץ" כשלוש שנים. בתום עבודתו בעיתון הארץ עבר לארצות הברית, ושימש כמרצה באוניברסיטאות ובבתי ספר.

תמול שלשוםעריכה

בשנת 1993, כארבע שנים לאחר שעבר לארצות הברית, חזר ארליך לישראל. בתקופתו בארצות הברית התוודע ל"טרנד" בארצות הברית – בתי קפה שהם גם חנויות ספרים. בשובו לישראל, החליט להקים בית קפה במתכונת דומה, אף על פי שלא היה לו ידע בעסקים.

בית הקפה "תמול שלשום" בשכונת נחלת שבעה בירושלים, הפך למזוהה עם הקהילה הגאה, אך שירת ציבור מגוון. ארליך אמר בריאיון: "מבחינתי 'תמול-שלשום' משקף את מה שאני חושב על החיים. צריכים להיות פתוחים זה לזה בין אם אנחנו ערבים, יהודים, שחורים, לבנים, צהובים או משובצים."[1]

ספריועריכה

ארליך הוציא לאור שני קובצי סיפורים קצרים – הבקרים של שני וחמישי וכחול 18 ורומן בשם קפה שירה.

הבקרים של שני וחמישיעריכה

הבקרים של שני וחמישי, יצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות: ספרי חמד, בשנת 1999. הסיפורים עוסקים בין השאר בחיים של זוג הומוסקסואלים בירושלים, בסוגיות של זהות ושל הסתרה, ובאופייה המיוחד של החברה הישראלית, דרך דמויות מעולמות שונים, הנפגשות במקומות היומיומיים ביותר – בתור לרופא, בכניסה לבניין, ליד דוכן הגבינות במכולת. סיפורים רבים בספר כוללים מוטיבים משותפים עם סיפורים אחרים, אחד או יותר – דמויות, אירועים מכוננים, ובעיקר מקומות, עם דגש על ירושלים. הספר זכה בעיקר לביקורות חיוביות.

כחול 18עריכה

כחול 18, יצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות: ספרי חמד בשנת 2003. בניגוד לקודמו, המוטיב הירושלמי פחות בולט, ובמקומו ישנו מוטיב ישראלי חזק. עיסוקו של ארליך בפערים ובשונות בחברה הישראלית, אשר בלט בספרו הראשון, הוא חלק חשוב גם בספרו השני. חלק מן הסיפורים עוסקים באירועים מכוננים. למשל, בחור שאיבד את אהובו במצעד הגאווה בתל אביב וחיפושיו הנואשים אחריו, בים הצועדים. סיפורים רבים כוללים מוטיב להט"בי, אך פחות מבספרו הקודם. לאור זאת, עלו קולות תוהים ואף כועסים בקהילה, לפיהם ארליך ממעיט ממוטיב הלהט"ב בכוונה, כדי לפנות לקהל רחב יותר ולהיות פחות משויך לקהילה. ארליך הסביר את ההבדל בכך שרבים מן הסיפורים בקובץ הראשון נכתבו במקור עבור המגזין מגעים, שעסק בענייני הקהילה.

קפה שירהעריכה

קפה שירה, יצא לאור בהוצאת תמול שלשום, בשנת 2018. הספר מבוסס על אנקדוטות מחיי היומיום של "תמול שלשום". רומן ההולך ונרקם בין מלצרית ירושלמית לסטודנט צרפתי הוא רק ציר אחד בעלילת הספר קפה שירה, שבין דפיו משוטטות שלל דמויות שיש להן מכנה משותף: החיפוש אחר מקום ומשמעות.

חיים אישייםעריכה

בראיונות סיפר ארליך שאת נטייתו המינית גילה רק כשהיה בן 22. הוא שירת אז כקצין צה"ל, וחשש לספר להוריו השמרנים לגבי נטייתו. עם זאת, לאחר מספר חודשים סיפר להם. יציאתו מהארון לא התקבלה בקלות. ארליך הביע את תסכולו מכך ואמר שיחסם לנטייתו נשאר כך גם לאחר שנים רבות[1].

ארליך חי באופן גלוי עם בן זוגו.

היה חבר הוועד המנהל של הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות.

נפטר ב-22 במרץ 2020[2], כשבועיים לפני יום הולדתו ה-61.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 מקום לכולם בירושלים, אתר GoGay, ‏30 באוגוסט 2002
  2. ^ יובל פלוטקין, יעל פרידסון, הסופר דוד ארליך, מייסד "תמול שלשום", נפטר בגיל 60, באתר ynet, 23 במרץ 2020