אוריאל בן-עמי

עיתונאי ישראלי

אוריאל בן-עמי (נולד ב-21 בספטמבר 1955) הוא איש תקשורת, עיתונאי, סופר, מנחה ומו"ל. בעל חברת אור-מדיה תקשורת לייעוץ ומיזמי תקשורת.

אוריאל בן-עמי
אוריאל בן-עמי, 2015
לידה 21 בספטמבר 1955 (בן 64)
נהלל
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק עיתונאי, פובליציסט עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

אוריאל בן-עמי נולד וגדל במושב העובדים נהלל, למשפחה עובדת אדמה ממייסדי המושב.[1] החל לעסוק בעיתונות עוד בילדותו ככתב בעיתוני הילדים והנוער הארץ שלנו ומעריב לנוער.

שירת בצה"ל ככתב צבאי בעיתון במחנה, לאחר שנפצע באימוני ההכשרה במסלול לוחם נח"ל. במסגרת תפקידו ככתב צבאי נשלח מטעם עיתון במחנה לקורס קצינים ולאחריו פרסם סדרת מאמרים ייחודית "קורס קצינים - מבט מבפנים".

בוגר תואר ראשון בפילוסופיה ומחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. שימש רכז הנהגת צופי ירושלים ובמקביל החל לעבוד ברשות השידור, כעורך-שדר בקול ישראל בתוכניות דוקומנטריות ובעריכת תחקירים לטלוויזיה הישראלית (בטרם נקראה הערוץ הראשון).

ב-1983 ערך כתבות תחקיר בעיתון כותרת ראשית.

ב-1984 הצטרף למערכת דבר והיה כתב העיתון ביהודה ושומרון בעת חשיפת המחתרת היהודית. סיקר את משפט המחתרת ואת האינתיפאדה הראשונה, החל מ-1987 בפרסום מאמרים, כתבות תחקיר ומגזין בדבר השבוע.

ב-1988 הצטרף לעיתון על המשמר ככתב העיתון ביהודה ושומרון, ועסק בו ביחסי המתנחלים, הפלסטינים, צה"ל והמשטרה. פרסם מאמרים, כתבות וטור אישי שבועי בשם "נפצים", ובו רשמים מסיוריו בשטחים. במקביל הצטרף לצוות מקימי עיתון ירושלים, הראשון ברשת ידיעות תקשורת, בייסודו של אדם ברוך, ובו פרסם כתבות תחקיר ודיוקן של ראשי המתנחלים.

ב-1990 ראה אור ספרו שאגה אחרונה במטולה בהוצאת משרד הביטחון, על בני הדור השני למייסדי ארגון השומר. בספר הובאו גילויים ועדויות על פרשיות שזכו להד ציבורי נרחב, ובהן נקמת דמו של אלכסנדר זייד על ידי יצחק חנקין, וכן עדותו של חנקין בנוגע לרצח ארלוזורוב.

שירת כקצין היסטוריה במילואים. בשנת 1991, בעת שירותו במילואים במהלך מלחמת המפרץ הראשונה, סיקר ותיעד את פעילות דובר צה"ל תא"ל נחמן שי ויחידת דובר צה"ל. לאחר המלחמה מונה ליועץ מומחה במשרד הביטחון וחוקר בכיר במחלקה להיסטוריה של צה"ל, וחקר את יחסי צה"ל והתקשורת במלחמת המפרץ, בשילוב ראיונות עם מפקדי צה"ל, עורכי העיתונים והעיתונאים והשדרים הבכירים בעת המלחמה. עקב חילוקי דעות מקצועיים, נגנז מחקרו.[2]

ב-1992 הקים את חברת התקשורת אור-מדיה, העוסקת בייעוץ ואסטרטגיה תקשורתית, הוצאה לאור, ייזום וניהול פרויקטים בהסברה, תחקיר ותיעוד, ליווי מנהלים בכירים וארגונים באירועי תקשורת. החל משנה זו החל ללמד במוסדות שונים להשכלה גבוהה, ובהם האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת חיפה, המכללה האקדמית ספיר והמכללה האקדמית נתניה. בתחומי הוראתו עוסק בכתיבה ועריכה עיתונאית, דוברות ומיתוג ארגוני, אסטרטגיה תקשורתית ותקשורת בינאישית.

ב-2016 פרסם את ספר שיריו "מנהלל ועד בכלל – רטרוספקטיבה", על יחסיו עם מקום הולדתו והשפעותיו עליו.[3] הספר יצא בהוצאת אור-מדיה, לאחר קמפיין מימון המונים מוצלח באתר הדסטארט.[4]

ספריועריכה

ספרים שחיבר:

ספרים בעריכתו:

  • ספר היובל לבני-דרור: 1946–1996, אור-מדיה, 1996
  • יעקב (ג'קי) אלאלוף: זכרונות, אור-מדיה, 2006

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה