דטרמיניזם לשוני

דטרמיניזם לשוניאנגלית: Linguistic determinism) הוא הרעיון ששפה והמבנה שלה מגבילים וקובעים את הידע או המחשבה האנושית וכן תהליכי חשיבה כמו קטגוריזציה (אנ'), זיכרון ותפיסה. המונח מציין שלאנשים המדברים בשפות שונות כשפות אם, יהיו תהליכי חשיבה שונים.[1]

הדטרמיניזם הלשוני הוא הצורה החזקה של תורת היחסיות הלשונית (הידועה בשם "היפותזת ספיר-וורף"), הטוענת כי אנשים חווים את העולם על פי מבנה השפה שבה הם משתמשים באופן שגרתי.

אף על פי שהדטרמיניזם הלשוני מילא תפקיד משמעותי מבחינה היסטורית, בלשנים מהזרם המרכזי מתייחסים אליו כעת בפקפוק.

סקירהעריכה

עקרון היחסיות הלשונית (או, במילים אחרות, היפותזת ספיר-וורף) בצורתה הדטרמיניסטית החזקה, מצא את ביטויו הברור בכתבי בנג'מין לי וורף.

המונח "השערת ספיר-וורף" נחשב כמונח לא מדויק, משום שאדוארד ספיר ובנימין לי וורף לא פרסמו מעולם חיבור משותף (אם כי הם עבדו יחד, ספיר היה מורהו של וורף) ומעולם לא ניסחו את דעותיהם כהיפותזה. ההבחנה בין גרסה חזקה וחלשה של ההיפותזה, גם היא המצאה מאוחרת יותר. ספיר ווורף מעולם לא ערכו דיכוטומיה כזו, אף על פי שבכתביהם הם מביעים, לעיתים קרובות, את דעותיהם על עקרון היחסות הזה במונחים חזקים או חלשים יותר.[2][3] שני הבלשנים היו בין הראשונים שניסחו את עקרון היחסיות הלשונית.

ספיר השתמש ברעיון ששפה היא הכרחית להבנת השקפת העולם של אדם, וכי ההבדל בשפה משמעו הבדל במציאות החברתית. אף שהוא מעולם לא בחן באופן ישיר כיצד משפיעה השפה על המחשבה, עקבות משמעותיים של עקרון היחסיות הלשונית עומדים ביסוד תפיסתו את השפה.[4]

וורף התקדם צעד נוסף ועיצב מחדש את מחשבתו של ספיר במאמרו "מדע ובלשנות". תפיסתו על תורת היחסיות הלשונית הייתה רדיקלית יותר: לדעתו של וורף, היחסים בין שפה ובין תרבות היו יחסים דטרמיניסטיים, והשפה מילאה תפקיד מכריע בתפיסת המציאות שלנו. השפה היא מה שנותן למחשבה את הביטוי שלה ובכך מעצב אותה. במילים אחרות, החשיבה נקבעת על פי השפה. ב"מדע ובלשנות" וורף קבע כי:

"נמצא כי המערכת הלשונית המצויה ברקע (במילים אחרות, הדקדוק) של כל שפה [...] המעצבת של הרעיונות, היא התוכנית ומורת הדרך [...] אנו חותכים את הטבע בקווים שסומנו למעננו על ידי שפת אמנו. [...] העובדה הזאת משמעותית ביותר למדע המודרני, כיוון שפירושה הוא כי שום יחיד אינו חופשי לתאר את הטבע לחלוטין ללא משוא פנים [...] באופן זה אנו נחשפים לעיקרון חדש של יחסיות, הגורס כי אותה עדות פיסיקלית אינה מובילה את כל הצופים לאותה תמונה של היקום, אלא אם כן הרקע הלשוני שלהם דומה או ניתן לכיול בדרך זו או אחרת"

בנג'מין לי וורף, שפה, מחשבה, מציאות, תרגום: דניאלה אייזנברג, עריכה: יאיר אור, אוב, 2004, פרק מדע ובלשנות, עמ' 87–88

לדוגמה, השפה המדוברת בפי בני ההופי, היא שפה "אל זמנית" שמערכת המילים שלה חסרה זמנים. הערכת הזמן שונה מזו של תפיסת העבר, ההוה והעתיד הליניארית ב- SAE, ההווה והעתיד ומשתנה עם כל צופה:

"הפועל ההופי האל-זמני אינו מבדיל בין הווה, עבר ועתיד באשר למאורע עצמו, אלא מצביע תמיד על סוג התקפוּת שהדובר מתכוון שתהיה לאמירתו

בנג'מין לי וורף, שפה, מחשבה, מציאות, תרגום: דניאלה אייזנברג, עריכה: יאיר אור, אוב, 2004, פרק מדע ובלשנות, עמ' 93

זמן הופי אינו ממדי ואי אפשר לספור אותו או למדוד אותו באופן שבו מודדים אותו בשפות SAE, כלומר ההופי לא יאמר "נשארתי שישה ימים", אלא "עזבתי ביום השישי". מה שחשוב בתפיסת הזמן שלהם היא האם ניתן להבטיח שאירוע התרחש או מתרחש או שניתן לצפות שיתרחש.

וורף טוען כי דבר זה ועוד הבדלים רבים אחרים מרמזים על דרך חשיבה אחרת. מאחר שהמחשבה מתבטאת ומועברת באמצעות השפה, מכאן נובע כי שפה המובנית בצורה אחרת חייבת לעצב את החשיבה לפי קווים אלה, ובכך להשפיע על התפיסה. כתוצאה מכך, דובר הופי שתופס את העולם באמצעות המדיום של השפה שלו חייב לראות את המציאות באמצעות הדפוסים שנקבעו על ידי המבנה הלשוני שלה.

מחקרים אחרים התומכים בעקרון הדטרמיניזם הלשוני הראו כי לאנשים קל יותר לזהות ולזכור גוונים של צבעים שיש להם שם ספציפי. לדוגמה, ישנן שתי מילים ברוסית עבור גוונים שונים של כחול, דוברי רוסית הם מהירים יותר להבחין בין גוונים מאשר דוברי אנגלית.[5] הדטרמיניזם הלשוני יכול גם להתבטא במצבים שבהם האמצעי למשוך תשומת לב להיבט מסוים של חוויה היא השפה. לדוגמה, בצרפתית, בספרדית או ברוסית קיימות שתי דרכים לפנות לאדם, משום שלשפות אלה יש שני כינויי גוף - יחיד ורבים. הבחירה של כינוי גוף תלוי ביחסים בין שני אנשים (פורמלי או לא פורמלי) ואת מידת ההיכרות ביניהם. מבחינה זו, הדובר של כל אחת מהשפות האלה תמיד חושב על היחסים כאשר הוא פונה אל אדם אחר ולכן אינו מסוגל להפריד בין שני התהליכים הללו.[6]

דוגמה נוספת היא מחקרו של דניאל אוורט המנתח תפיסה של מספרים של אנשי שבט פירהה (Pirahã) הברזילאי. אנשים אלה לא יכלו להעלות על הדעת מספרים מעבר ל"אחד" ו"שניים", שלהם אין מונחים של ממש בלשונם. אחרי זה כל המספרים האלה מקובצים תחת המונח "רבים". אפילו לאחר שמונה שנים של לימוד את השפה הפורטוגזית, אף אחד מהם לא יכול לספור עד עשר.[7]

ביקורתעריכה

עם זאת, דטרמיניזם לשוני ספג ביקורת נרחבת על האבסולוטיזם שלו והופרך על ידי בלשנים. לדוגמה, מיכאל פרנק ואחרים. המשיכו את המחקר של דניאל אוורט וערכו ניסויים נוספים על פירהה שפורסמו ב"מספרים כטכנולוגיה קוגניטיבית". הם מצאו כי אוורט טעה, לפירהה לא היו מילים עבור "אחד", או "שניים", אבל, במקומן היו להם מילים עבור "קטן","קצת יותר גדול", ו"רבים".[8]
טיעון נוסף נגד עקרון הדטרמיניזם הלשוני הוא שבני אדם מסוגלים לתפוס אובייקטים ואירועים שאין להם מילים מקבילות בלקסיקון המנטלי שלנו, גם אם ייצוגים לשוניים קיימים יעשו את התפיסה קלה יותר. מתנגדי התאוריה טוענים כי המחשבה קיימת לפני כל תפיסה של השפה. התאוריה של סטיבן פינקר מגלמת את הרעיון הזה. הוא הציע שכל אדם מסוגל תחילה ל"מונטאליזם אוניברסלי", שממנו כל מחשבה מורכבת לפני צורתה הלשונית. השפה מאפשרת לנו לבטא את המחשבות הקיימות האלה במילים ובמושגים לשוניים.[9]

לדוגמה, ניתן להבחין בצבעים שונים גם כאשר חסרה מילה מסוימת עבור כל גוון, כמו האבוריג'ינים מגינאה החדשה היכולים להבחין בין הצבעים ירוק וכחול אף על פי שיש להם רק ערך לקסיקאלי אחד לתאר את שני הצבעים.[10] בקהילות שבהן שפה לא מתארת צבע אין זה אומר שהרעיון הוא ריק - אלא ייתכן ויש לקהילה תיאור או ביטוי ייחודי כדי לקבוע את המושג. אוורט מתאר את המחקר שלו על שבט פירהה המשתמשים בשפה כדי לתאר מושגי צבע בדרך אחרת מדוברי אנגלית: "[...] כל מילה עבור צבע בפירהה הייתה למעשה ביטוי. לדוגמה, שחור נקרא דם מלוכלך'".[11]

לכן, בגרסתה החזקה ה'היפותזה הוורפיאנית' של קביעה לשונית של ההכרה הופרכה. אך בצורתה החלשה ההצעה ששפה משפיעה על חשיבתנו נדונה ונחקרה לעיתים קרובות.[10]

תפקיד בתאוריה ספרותיתעריכה

דטרמיניזם לשוני עומד כהשערה חלקית מאחורי מספר התפתחויות בזמן האחרון ברטוריקה ובתאוריה הספרותית.[12] לדוגמה, הפילוסוף הצרפתי ז'אק דרידה פרק את המונחים ההיררכיות ה"פרדיגמטיות" (במבנים לשוניים, כמה מילים קיימות רק כדבר והיפוכו, כגון אור /חושך ואחרות מתקיימות רק ביחס למונחים אחרים, כגון אב/בן ואמא/בת). הוא האמין שאם מפרקים את ההיררכיות הנסתרות במונחים לשוניים, אפשר לפתור "לקונה" בהבנה, "להביע ספק", ולשחרר את מוחו של הקורא/מבקר.[13] באופן דומה, ההיסטוריציזם החדש של מישל פוקו מניח כי קיים מבנה מעין לשוני בכל גיל, מטאפורה שסביבה כל הדברים שניתן להבין מאורגנים. אפיסטמה" זאת קובעת את השאלות שאנשים יכולים לשאול ואת התשובות שהם יכולים לקבל. האפיסטמה משתנה מבחינה היסטורית: כאשר התנאים החומריים משתנים, כך שהשינויים הנפשיים משתנים, ולהפך. כאשר התקופות עוברות לאפיסטמות חדשות, המדע, הדת והאמנות של העבר נראים אבסורדיים.

לקריאה נוספתעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Hickmann, Maya, Linguistic relativity and linguistic determinism: some new directions, Linguistics 38 (2), 2000, עמ' 410 doi: 10.1515/ling.38.2.409
  2. ^ Hill, Jane H; Mannheim, Bruce (1992), "Language and World view", Annual Review of Anthropology, 21: 381–406, doi:10.1146/annurev.an.21.100192.002121
  3. ^ Kennison, Shelia (2013). Introduction to language development. Los Angeles: Sage.
  4. ^ Edward Sapir, The Status of Linguistics as a Science, Language 5 (4), 1929, עמ' 207-214
  5. ^ Jonathan Winawer, Nathan Witthoft, Michael C. Frank, Lisa Wu, Alex R. Wade, and Lera Boroditsky, Russian blues reveal effects of language on color discrimination, PNAS. 104 (19), עמ' 7780-7785 doi: https://doi.org/10.1073
  6. ^ Bernard Comrie, Language and Thought
  7. ^ Bower, Bruce, The pirahá challenge: An Amazonian tribe takes grammar to a strange place, Science News 168 (24), עמ' 376–377 doi: 10.2307/4017032
  8. ^ Michael C. Frank et al, Number as a cognitive technology: Evidence from Pirahã languageand cognition, Cognition 108, 2008, עמ' 819–824 doi: 10.1016/j.cognition.2008.04.007
  9. ^ Pinker, Steven, The Language Instinct, Harper Perennial Modern Classics, 2007
  10. ^ 1 2 Masharov, Mikhail, Linguistic relativity: does language help or hinder perception?, Current biology 16, 2006
  11. ^ Kay, Paul, Color naming and the shape of color space, Language 85 (4), 2009 doi: 10.1353/lan.0.0177
  12. ^ Kneupper, Charles W, Language and thought: rhetorical implications, ETC: A Review of General Semantics 32, No. 2, 1975, עמ' 305-316
  13. ^ Of grammatology, Johns Hopkins University Press, 1967