דיטה פאסטורי-ברטוק

פסנתרנית הונגרייה

דיטה פאסטורי-בָרטוקהונגרית: Pásztory Edith-Bartók;‏ 31 באוקטובר 190324 בנובמבר 1982) הייתה פסנתרנית יהודייה-הונגרייה ואשתו השנייה של המלחין בלה ברטוק, שהקדיש לה רבות מיצירותיו, בהם "מחוץ לבית" והקונצ'רטו לפסנתר מס' 3.

דיטה פאסטורי-ברטוק
Pásztory Edith
לידה 31 באוקטובר 1903
רימבסקה סובוטה, סלובקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בנובמבר 1982 (בגיל 79)
בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות פרקשרטי בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג בלה בארטוק (1923 – ?) עריכת הנתון בוויקינתונים
ילדים פטר בארטוק עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אמן מצטיין של הונגריה (1963) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

אדית (דיטה) פאסטורי נולדה ברימאסומבאט שבאוסטרו-הונגריה (כיום רימאוְוְסקָה שוֹבּוֹטָה, סלובקיה), בתם של מורה לפסנתר ומורה בבית ספר תיכון. דיטה למדה נגינה בפסנתר בקונסרבטוריון של בודפשט, קיבלה תעודת סיום בשנת 1921 וכעבור שנה המשיכה את לימודיה באקדמיה המלכותית למוזיקה, שם הייתה תלמידה פרטית של בלה ברטוק.

ברטוק התגרש מאשתו מרטה זיגלר (1967-1893) ביוני 1923. הייתה לו משיכה מובהקת לנערות ונשים צעירות ממנו בהרבה. מרטה הייתה רק בת 16 כשנישאה לו בשנת 1909, והוא היה בן 28. במקרה של דיטה, היא הייתה בת 19 והוא בן 43. באחד הימים ליווה אותה הביתה אחרי שיעור נגינה וללא הכנה מוקדמת, הציע לה נישואים ונתן לה שלושה ימים לשיקול דעת לפני שתגיע להחלטה. עד אז, נשמר ביניהם בקפדנות קשר של מורה ותלמידה בלבד. היא נענתה לו, ולאחר קבלת רישיון מיוחד, נישאו כעבור שבוע, באוגוסט 1923.[1]

ב-1924 ילדה דיטה את פטר ברטוק, בנה היחיד אך בנו השני של בעלה. מרטה זיגלר ילדה את בלה ברטוק השלישי ב-22 באוגוסט 1910, שנה לאחר נישואיהם.

דיטה חלתה ובמשך תקופה מסוימת עברה טיפולים בבתי מרפא בדבוס, שווייץ, ובבוקרשט שברומניה.

בשנת 1926 הקדיש ברטוק את הסוויטה שלו "מחוץ לבית": לדיטה.[2]

דיטה נטשה את קריירת הסולנית שלה, אך בהמשך עודד אותה בעלה לנגן עמו יצירות לפסנתר בארבע ידיים. יחד עם נגני כלי ההקשה סול גודמן והנרי דנק, ביצעו בלה ודיטה פאסטורי-ברטוק לראשונה את הסונאטה של ברטוק לשני פסנתרים וכלי הקשה ב-16 בינואר 1938, בקונצרט היובל של האגודה הבינלאומית למוזיקה עכשווית (ISCAM) בבזל, שווייץ.

בני הזוג המשיכו להופיע בקונצרטים לארבע ידיים ולשני פסנתרים ברחבי אירופה. ב-1940 ערך ברטוק עיבוד לשני פסנתרים לשבעה מן הקטעים ב"מיקרוקוסמוס" שלו, להרחיב את הרפרטואר שלו ושל דיטה.[3] באותה שנה היגרו לארצות הברית כדי להימלט מן המשטר הנאצי, מחמת יהדותה של דיטה. הקונצרט האחרון שלהם התקיים בבודפשט ב-8 באוקטובר 1940. ב-29 או ב-30 באוקטובר הגיעו לניו יורק.[4]

חייהם באמריקה התאפיינו בקשיים כספיים, בידוד תרבותי וחברתי וחסך אמנותי. בניגוד לבלה, ששלט באנגלית, גרמנית, רוסית ועוד, דיטה לא דיברה ולא הבינה אנגלית ונאלצה לסמוך על התרגום של בעלה. המוזיקה של ברטוק לא זכתה לביצוע בתזמורות או בהרכבים קאמריים, ולהופעותיו עם דיטה כצמד פסנתרנים כמעט לא היה ביקוש. בתקופה זו לקה בלה ברטוק בלוקמיה, אף כי טבעו האמיתי של מצבו לא הובא מעולם לידיעתו.

בן-ארצו של ברטוק, פריץ ריינר, היה אחד מתומכיו המעטים, ובעידודו ותחת שרביטו, ניגנו ברטוק ודיטה את ביצוע הבכורה של הקונצ'רטו לשני פסנתרים, הגרסה התזמורתית של הסונאטה לשני פסנתרים וכלי הקשה, ב-31 בינואר 1943 בקרנגי הול, עם הפילהרמונית של ניו יורק. הייתה זו הפעם האחרונה שברטוק ניגן לפני קהל.

ברטוק היה עדיין חולה אבל נראה שהתאושש אחרי שקיבל כמה הזמנות: מסרגיי קוסביצקי לקונצ'רטו לתזמורת (אוגוסט-אוקטובר 1943), מיהודי מנוחין לסונאטה לכינור סולו (נובמבר 1943-מרץ 1944), ומוויליאם פרימרוז לקונצ'רטו לוויולה. הוא אף עלה לא מעט במשקל והתלונן שהוא עומד להתפוצץ. הוא החליט גם לחבר קונצ'רטו שלישי לפסנתר כמתנת הפתעה לדיטה, שעמדה לחגוג את יום הולדתה ה-42 בסוף אוקטובר 1945. אבל התאוששותו הייתה אשליה, והוא מת בניו יורק ב-26 בספטמבר 1945. הוא הספיק לסיים את הפרטיטורה של הקונצ'רטו לפסנתר מס' 3 פרט ל-17 התיבות, אך השאיר הוראות מוצפנות, שטיבור שרלי יכול היה להיעזר בהן להשלמת היצירה. הקונצ'רטו לוויולה היה בשלבי טיוטה בלבד, רחוק הרבה יותר מסיום, אבל גם חלקי הטיוטה שלו צורפו יחדיו ותוזמרו בידי שרלי.

בכבוד לנגן בביצוע בכורה את הקונצ'רטו השלישי לפסנתר בפברואר 1946 זכה ג'רג' שאנדור, אבל דיטה פאסטרי-ברטוק ביצעה והקליטה אותו לאחר זמן עם הפילהרמונית של וינה בניצוח טיבור שרלי, בשנת 1964.

 
קברם של בלה ברטוק (מרכז) ודיטה (שמאל)

לאחר מות ברטוק, חזרה דיטה בשנת 1946 לבודפשט, שם נשארה עד סוף ימיה והקדישה את חייה להנצחת זכר בעלה. היא הופיעה בקונצרטים של יצירותיו, לעיתים קרובות עם ארז'בט טוסה. כמו כן הקליטה כמה קטעים מתוך "מיקרוקוסמוס".

דיטה פאסטורי-ברטוק האריכה ימים אחרי בעלה ב-37 שנים ומתה בבודפשט בשנת 1982, בת 79. יובל המאה לבלה ברטוק נחוג שנה קודם לכן. היא קבורה לצדו בבודפשט.

פרס בלה ברטוק-דיטה פאסטורי קרוי על שמם.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה