דמוקרטיה פגומה

דמוקרטיה פגומה הוא מושג שהוצע על ידי מדעני המדינה וולפגנג מרקל, הנס-יורגן פוהל ואורל ס. קרואסון בתחילת המאה ה-21 כדי להבהיר את ההבחנות בין מערכות פוליטיות טוטליטריות, אוטוריטריות ודמוקרטיות. המונח מבוסס על הרעיון של דמוקרטיה משובצת . ישנן ארבע צורות של דמוקרטיה פגומה, על פי האופן שבו כל מדינה הגיעה לנקודה בה הדמוקרטיה פגומה. גורמים נוספים לדמוקרטיות פגומות הם רמת המודרניזציה, מגמות כלכליות, הון חברתי, חברה אזרחית, מוסדות פוליטיים וחינוך.

מאפיינים של דמוקרטיה בריאה

דמוקרטיה היא שיטת ממשל שבה אזרחים פרטיים מוציאים לפועל את הכוח שלהם בצורה ישירה על ידי בחירת נציגים לגוף שלטוני אחד או יותר.^{[דרוש מקור]} דמוקרטיות בריאות יכולות להיות מסווגות כפגומות כאשר אחד או יותר ממרכיבי המפתח של הממשלה חסרים, או שהם לא מצליחים לפעול כראוי זה עם זה. כל הדמוקרטיות מספקות זכות בחירה אוניברסלית, בחירות חופשיות והוגנות המתקיימות באופן קבוע, מערכת רב-מפלגתית, מקורות מידע מרובים במדינה, זכויות אוניברסליות וקבלת החלטות של בוחרים ללא הפרעה של אליטות במדינה או גורמים חיצוניים.

סוגי דמוקרטיות פגומות

דמוקרטיה בלעדית

צורה אפשרית אחת של דמוקרטיה פגומה היא דמוקרטיה בה לא קיימת זכות בחירה אוניברסלית, כך שהמשטר נקבע בבחירות אך הבוחרים אינם ממיצגים את כלל האזרחים. במדינות שונות קיימות הגבלות שונות על זכות הבחירה, אשר יש מדינות ששוללות אותה בשל פשעים.

דמוקרטיה מוגבלת

כאשר צבאות, יזמים, בעלי קרקעות, מיליציות מקומיות או תאגידים רב-לאומיים משיגים דריסת רגל בתחומים פוליטיים ונוטלים את הכוח מידיהם של פקידים שנבחרו באופן דמוקרטי, התוצאה היא דמוקרטיה בתחום מוגבל.

דמוקרטיה לא ליברלית

ערך מורחב – דמוקרטיה לא ליברלית

פגם אפשרי אחר בדמוקרטיה הוא כאשר למרות קיומן של הבחירות חופשיות וזכות בחירה לכל, כוחם של נבחרי הציבור מאפשר להם לפגוע בנורמות חוקתיות ואחרות.^{[דרוש מקור]} זכויות אזרח אינדיבידואליות מתבטלות חלקית או אינן מבוססות בחוק. דמוקרטיה לא-ליברלית היא הצורה הנפוצה ביותר של דמוקרטיה פגומה.

דמוקרטיה של נציגות

בדמוקרטיה של נציגות יש לרשות המבצעת שליטה מלאה ולרשות המחוקקת ולרשות השופטת יש כוח מוגבל מאוד על הרשות המבצעת. נורמות חוקתיות מבוצעות רק לעיתים רחוקות, והבלמים ומאזני הכוחות ההכרחיים לדמוקרטיה בריאה מתערערים.

משטרים אנוקרטיים

משטרים אנוקרטיים הם דיקטטורות עם מוסד דמוקרטי של בית מחוקקים. יש בהן עירוב של מאפיינים דמוקרטיים ואוטוקרטיים, אשר עלול לגרום לעלייה בקונפליקטים במדינה. ממשלות מסוג זה יכולות להתקיים כאשר האליטה השלטת נמנעת מפגיעה חמורה בזכויות ואינה גונבת או מבטלת בחירות. מפלגת השלטון דואגת לכך שהפרת זכויות לא תזכה לפרסום גדול כדי לא להסעיר את הציבור שהיא שולטת בו.

קובה למשל, היא משטר אנוקרטי עם תכונות אוטוקרטיות ודמוקרטיות כאחד. בקובה, למפלגה הקומוניסטית יש שליטה מלאה על המדינה אך עדיין קיימות תכונות דמוקרטיות, למשל "האספה הלאומית של הכוח העממי" ש-600 חבריה נבחרים לכהונה של חמש שנים בהצבעה עממית. עם זאת, בבחירות לתפקידי האספה אין למפלגה הקומוניסטית תחרות.

ראו גם

• דמוקרטיה חלולה