דניאל כהן-בנדיט

דניאל כהן-בנדיט
Daniel Cohn-Bendit
	דניאל כהן-בנדיט נואם ביום הראשון של התענית ב-Biberach/Riss
לידה	4 באפריל 1945 (בן 79); מונטובן, צרפת
מדינה	צרפת, גרמניה
השכלה	בית הספר התיכון על שם בופון (1958); אוניברסיטת פריז מערב נאנטר לה דפאנס ;
מפלגה	מפלגת הירוקים הגרמנית
בן או בת זוג	Ingrid Apel
	www.cohn-bendit.eu/de
	19 ביולי 1994 – 30 ביוני 2014; (20 שנה)
	19 ביולי 1994 – 30 ביוני 2014; (20 שנה)
פרסים והוקרה
	מדליית תיאודור הויס (2013); פרס ציצרו-רדנר (2009); פרס חנה ארדנט (2001); פרס ליסנקו (2002) ;

דניאל כהן-בנדיט (בגרמנית: Daniel Cohn-Bendit; נולד ב-4 באפריל 1945) המוכר גם כ"דני האדום" הוא פוליטיקאי יהודי-גרמני-צרפתי. היה ממנהיגי הסטודנטים בהפגנות מאי 1968 ונשיא-משותף של הקבוצה הירוקה בפרלמנט האירופי.

חייו

כהן-בנדיט נולד וגדל בצרפת בעיר מונטובן להורים יהודים תושבי גרמניה שברחו מהנאצים בשנת 1933. הוריו שבו לגרמניה כשהיה בן 13, ודניאל התחנך שם. הוא שב לצרפת בשנת 1965 כדי ללמוד באוניברסיטה, כאזרח גרמני, במחלקה לסוציולוגיה של האוניברסיטה של נאנטר (Nanterre).

בחודש מאי 1968 פרצו הפגנות הסטודנטים בפריז נגד כל מה שייצג השלטון הגוליסטי ושהתפתחו בהמשך לשביתה כללית ברחבי צרפת. כהן-בנדיט הכריזמטי, מנהיג משכבר הימים של קבוצות סטודנטים שמאלניות, צץ ועלה עד מהרה כמנהיג וכדמות הציבורית המייצגת את מחאת הסטודנטים וכונה "דני האדום" (גם בזכות שיערו הג'ינג'י). במהלך המאורעות, יצא לביקור בברלין וב-21 במאי הוצא נגדו צו שאסר עליו להיכנס לצרפת בשל היותו "זר חתרני". יהדותו וגרמניותו שימשו ככלים לתקוף אותו בידי מתנגדיו, בעיקר לאחר קריסת המחאה. שלטון הימין נשאר במקומו.

בגרמניה הוא היה אחד ממייסדי הקבוצה המרקסיסטית-אוטונומיסטית Revolutionärer Kampf (מאבק מהפכני) ברוסלסהיים, שם היה חבר, בין השאר, של יושקה פישר. כהן-בנדיט עבד במספר משרות נוספות במהלך השנים, בין היתר בגן ילדים בפרנקפורט, עד שהצטרף למפלגת הירוקים הגרמנית והפך לסגן ראש עיריית פרנקפורט בשנת 1989. הוא נבחר לפרלמנט האירופי בשנת 1994, ובשנת 1999 שב לפוליטיקה הצרפתית כמנהיג מפלגת הירוקים הצרפתית (Les Verts) ברשימת מועמדיה לפרלמנט האירופי. בשנת 2004 נבחר לפרלמנט האירופי ברשימה של מפלגת הירוקים הגרמנית, ואילו בשנת 2009 בראש הירוקים הצרפתים. לפני הבחירות לפרלמנט האירופי של שנת 2014, הודיע כהן-בנדיט כי לא יתמודד לכהונה נוספת ופרש מהחיים הפוליטיים כנבחר ציבור.

דעותיו השנויות במחלוקת של כהן-בנדיט משכו אליו אש מכל הכיוונים. מימין תקפו את תמיכתו בהגירה חופשית יותר ובלגליזציה של סמים קלים, כמו גם נטישת האנרגיה הגרעינית. משמאל הותקף כהן-בנדיט על תמיכתו במדיניות כלכלית של שוק חופשי ובשל תמיכתו בהתערבות הצבאית בבוסניה ובאפגניסטן.

הוא כתב, יחד עם אחיו, גבריאל, את הספר Obsolete Communism: The Left-Wing Alternative אשר יצא לאור ב-1968. ספר זה משלב את אירועי מאי 1968 עם ביקורת על הסטליניזם, המפלגה הקומוניסטית הצרפתית ומוסד האיגוד המקצועי. ספרו, שנותר זמין לרכישה גם עשרות שנים לאחר יציאתו, השפיע רבות על המחשבה האנרכיסטית והסוציאליסטית. כמו כן, ב-1975 פורסם ספרו "הבזאר הגדול". בספר כתב בין היתר אודות עבודתו בגן ילדים בפרנקפורט: "בכל הכנות מיניותו של הילד מדהימה. עבדתי עם ילדים בני ארבע עד שש. כשילדה בת חמש מתחילה להסיר ממך את הבגדים זה פנטסטי, זה משחק ארוטי". עם זאת, מאוחר יותר חזר בו מדבריו וטען ש"אז לא ידעו מה שידוע היום על פדופיליה".^[1]^[2]