פתיחת התפריט הראשי

דפנה גולן (נולדה ב-28 באוקטובר 1957) היא פרופסור לסוציולוגיה, פעילת שמאל ופעילת זכויות אדם ישראלית. גולן מלמדת בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית ובמרכז מינרבה לזכויות האדם, היא עמיתת מחקר במכון טרומן לקידום השלום באוניברסיטה העברית בירושלים ומנהלת פרויקט שותפות אקדמיה-קהילה באוניברסיטה.

דפנה גולן
אין תמונה חופשית
לידה 28 באוקטובר 1957 (בת 62)
באר שבע
ענף מדעי סוציולוגיה
מקום מגורים ישראלישראל  ישראל
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים
בית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה
מוסדות האוניברסיטה העברית בירושלים
מרכז מינרבה לזכויות האדם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

גולן היא בת שנייה למאיר גולן, איש לח"י לשעבר ולעופרה גולן. גדלה בבאר שבע ולמדה בתיכון המקיף ג' בעיר, בו שימשה אמהּ כיועצת. גולן למדה במגמה הריאלית, וסיימה את לימודיה בכיתה י"א, במסגרת בחינות בגרות אקסטרניות. התגייסה לצה"ל בשנת 1975, ושימשה קצינה. ב-1981 קיבלה מהאוניברסיטה העברית תואר ראשון בלימודי אפריקה, וב-1982 קיבלה תואר שני בסוציולוגיה מבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה בפריז.

ב-1984 החלה לעבוד באוניברסיטה הפתוחה, ועברה באותה שנה להרצות באוניברסיטת נטאל, עד שנת 1985. משנת 1985 עד שנת 1988 שימשה כחוקרת אורחת באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. בין השנים 1993-1988 הרצתה באוניברסיטה העברית, במסגרת החוג ללימודי אפריקה, ובין השנים 1994-1991 הרצתה בנוסף גם במסגרת החוג ללימודים בינלאומיים. בשנת 1989, פרסמה מאמר אודות משטר האפרטהייד בדרום אפריקה ואודות שבט הזולו, כחלק מלימודי הדוקטורט שלה. משנת 1991 עד שנת 2000 שימשה כעמיתת מחקר אורחת באוניברסיטת ויטווטרסרנד ובאוניברסיטת סטנפורד, וכמרצה בתוכנית ללימודים בינלאומיים באוניברסיטת וסליאן, שבג'ורג'יה.

בשנים 2001-1999 מונתה על צמצום הפערים במשרד החינוך, ובמסגרת התפקיד ריכזה ועדה של אנשי חינוך, בה הציעו דרכים להקטנת הפערים ההולכים וגדלים בחינוך בישראל; לאחר מכן שימשה כרכזת קבוצת עבודה ללימוד תכנון ויישום. ב-1999 שבה להרצות באוניברסיטה העברית, במסגרת הפקולטה למשפטים. ספרה הראשון, "איפה אני בסיפור הזה?" ראה אור בשנת 2002. בשנת 2004 נמנתה עם צוותו של הארגון הישראלי ליהודי אתיופיה. בשנת 2005, יצא לאור ספרה השני "אי-שוויון בחינוך" על אפליית החינוך הערבי בישראל, שנתמך בחלקו על ידי מרכז מינרבה לזכויות האדם באוניברסיטה העברית. ב-2006 ייסדה את תוכנית שותפות אקדמיה-קהילה לשינוי באוניברסיטה העברית; התוכנית משרתת את כל המוסדות להשכלה גבוהה בישראל, והיא נועדה לקדם את המחויבויות ההדדית בין המוסדות לסטודנטים ולקהילה, ולמען עשיית צדק חברתי וקידום זכויות האדם בחברה הישראלית. החל משנת 2006 משמשת גולן כעמיתת מחקר במכון טרומן לקידום השלום.

גולן היא ממייסדיו של ארגון "בצלם", והייתה מנהלת המחקר הראשונה שלו. בשנת 1991 פורסם מחקרה המשותף עם סטנלי כהן - "חקירת פלסטינים בתקופת האינתיפאדה: התעללות, "לחץ פיסי מתון", או עינויים?". בשנת 1993 ייסדה את ארגון "בת שלום" - ארגון פמיניסטי של נשים ישראליות ופלסטיניות לשלום, ושימשה כמנהלת שלו עד שנת 1997. פרסמה כחמישה עשר מאמרי דעה בעיתון "הארץ", בין הנושאים עליהם כתבה - הפרות של זכויות אדם בשטחים, אי שוויון בין יהודים לערבים בישראל, בעיקר בירושלים, ההתנתקות, גשר המיתרים, ההתעלמות מהמגזר הערבי בבחירות לעיריית ירושלים ועוד.

בחודש אפריל 2014, השתתפה פרופ' גולן באירוע "TEDxHIT" בו היא מדברת על שילוב בין האקדמיה לבין עשייה חברתית.[1]

דפנה גולן נשואה לפרופסור אמוץ עגנון, ולזוג שני ילדים. היא מתגוררת עם משפחתה בירושלים.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דפנה גולן, בערוץ היוטיוב של "טד"