האספה המכוננת הרוסית

האספה המכוננת הרוסית (ברוסית: Всероссийское учредительное собрание) הייתה גוף שנבחר ברוסיה בנובמבר 1917 במטרה לאשר את החוקה של המדינה החדשה. האספה קיימה ישיבה יחידה בינואר 1918, ופוזרה על ידי הבולשביקים.

ישיבת האספה המכוננת בארמון טבריצ'סקי בפטרוגרד (5 בינואר 1918)

בחירות

כינוס האספה המכוננת היה בין המטרות המרכזיות של ממשלת המעבר הרוסית. עצם שם הממשלה בישר שהיא תתקיים עד לכינוס האספה וקבלת החלטותיה על הסדר שלטוני במדינה. הבחירות היו צריכות להתקיים ב-12 בנובמבר (25 בנובמבר לפי הלוח הגרגוריאני) 1917. מיד לאחר מהפכת אוקטובר, ולדימיר לנין פרסם צו לפיו מועד הבחירות לא משתנה. החלטות ממשלת המעבר לא נתנו תשובה מהו המינימום של חברי האספה שמאפשר להכריז על תחילת ישיבותיה. בעקבות כך פורסם צו של לנין לפיו הישיבות יפתחו ברגע שלסנקט פטרבורג יבואו 400 חברי האספה.

לקראת מועד רישום רשימות מפלגתיות חל פילוג במפלגה הסוציאל-רבולוציונרית וממנה התפלג החלק השמאלי שלה. אומנם המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית (שמאל) החדשה לא הספיקה להכין רשימת מועמדים נפרדת. בעקבות כך ולדימיר לנין הציע לדחות את הבחירות למועד אחר, אך הצעתו לא התקבלה. בהתאם לכך, חברי המפלגה שהתפלגו נכנסו לאספה ברשימה כוללת.

בבחירות השתתפו כ-64% מבעלי זכות הבחירה ברוסיה ונבחרו 715 חברי המועצה. הרוב היה לנציגי המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית (אס-ארים) והם זכו ב-370 מקומות (52%), הבולשביקים זכו ב-175 מקומות (25%). המנשביקים נחלו תבוסה מוחצת וקיבלו רק 15 מקומות. הבולשביקים זכו ברוב במוסקבה, סנקט פטרבורג וערים גדולות נוספות. אס-ארים זכו באזורים לא-עירוניים ובדרום המדינה. נציגי מפלגה הדמוקרטית החוקתית הגיעו למקום השני במוסקבה וסנקט פטרבורג, אך בסך הכול זכו ב-4.5% מהקולות (17 מקומות).

רשימה יהודית

לקראת מערכת הבחירות אורגנה רשימה יהודית שהורכבה מברית בין הסיעות הציוניות למפלגות יהודיות נוספות ונציגיהם נבחרו לאספה:

• יודל ברוצקוס (מינסק)
• יעקב מזא"ה (מוגילב)
• נאום סירטין (קייב)
• נפתלי פרידמן (מוגילב)
• ישראל גרוזנברג (חרסון)

בנוסף לכך היה מספר רב של יהודים בסיעות אחרות.

הכנות לכינוס

לאחר פרסום תוצאות הבחירות היה ברור שלבולשביקים אין רוב. שלטון הבולשביקי היה בסכנה ובהתאם לכך ולדימיר לנין החל לבחון אפשרות לפיזור האספה. לעומת זאת לב קמנייב היה בעד הכינוס, יוסיף סטלין דגל בדחיית הכינוס בלבד. לאון טרוצקי וניקולאי בוכארין הציעו לכנס אספה בה ישתתפו נציגי הבולשביקים ואס-ארים שמאליים בלבד. מארק נתנסון מראשי אס-ארים שמאליים תמך במהלך זה.

מפלגה הסוציאל-רבולוציונרית שקיבלה רוב, דגלה בהמשך השתתפות המדינה במלחמת העולם הראשונה וזאת בניגוד לדעה שהייתה רווחת בקרב החיילים.

ב-26 בנובמבר (9 בדצמבר לפי הלוח הגרגוריאני) לנין פרסם צו לפיו לתחילת הישיבות נדרשת נוכחות של 400 נבחרים. ב-28 בנובמבר (11 בדצמבר לפי הלוח הגרגוריאני) לנין פרסם צו על הוצאת מפלגה חוקתית-דמוקרטית מוץ לחוק ומעצר כל חבריה. יצחק נחמן שטיינברג מראשי אס-ארים שמאליים התנגד למהלך שהיה צריך להביא למאסר של מפלגה שלמה, אך מעשית המפלגה לא עשה דבר.

ב-11 בדצמבר (24 בדצמבר) ולדימיר לנין הצליח להעביר החלטה בוועד המרכזי של הבולשביקים לפיו המפלגה תפעל לפיזור האספה. ב-20 בדצמבר סוכם שישיבות האספה יחלו ב-5 בינואר (18 בינואר) 1918 תוך הערכה שעד אז בסנקט פטרבורג יהיו מעל 400 חברי האספה. ב-23 בדצמבר 1917 הוכרז על מצב חרום בסנקט פטרבורג.

הישיבה הראשונה ופיזור האספה

ב-5 בינואר (18 בינואר) עיתון פראבדה פרסם הודעה לפיה חל איסור מוחלט על ההפגנות בעיר. ההודעה הייתה חתומה על ידי ראש הצ'קה בעיר מיכאיל אוריצקי שהיה גם יושב ראש הוועדה המארגנת של האספה. בהוראת הבולשביקים כוחות צבא התמקמו סביב ארמון טבריצ'סקי בו הייתה מתוכננת להתקיים ישיבת האספה. כצעד נגד אורגנה הפגנת תמיכה לאספה בה השתתפו עשרות אלפים. ההפגנה פוזרה בכוח ותוך שימוש בירי. באופן רשמי צוין 21 הרוגים ומאות פצועים. הפגנה דומה נערכה במוסקבה וגם היא פוזרה תוך שימוש בירי.

הישיבה נפתחה כמתוכנן, תוך השתתפות 410 חברי האספה, מהם 138 בולשביקים ותומכיהם. יעקב סברדלוב פתח את הישיבה והוא קרא לאספה להכיר בכל ההחלטות של הממשלה החדשה בראשות ולדימיר לנין ובמיוחד להכיר בהכרזת המדינה החדשה כ"מדינה סובייטית". אומנם האספה סירבה לדון בהצעת הכרזה ברוב של 237 נגד 146 קולות.

לאחר מכך נבחר יושב ראש הכינוס - ויקטור צ'רנוב. הוא נבחר ברוב של 244 קולות. ב-3 בלילה של 6 בינואר, הודיע ראש סיעת הבולשביקים פיודור רסקולניקוב שסיעתו עוזבת את הארמון. חברי האספה הנותרים קיבלו מספר החלטות:

• חוק האדמה, לפיה כל האדמות עברו לחזקת המדינה.
• קריאה למדינות הלוחמות לתחילת משא ומתן והפסקת אש.
• הכרזת רוסיה כרפובליקה פדרטיבית ודמוקרטית.

לקראת בוקר מפקד השומרים הודיע לוויקטור צ'רנוב שהשומרים עייפים וצריך לסגור את הישיבה. צ'רנוב סיכם את הדיון והישיבה הבא הייתה צריכה להתקיים בערב 6 בינואר.

בהתאם להוראת ולדימיר לנין, לכל חברי האספה ניתנה רשות לעזוב ללא הפרעה, אך לשומרים ניתנה פקודה לנעול את הבניין ולא לפתוח אותו לקראת הישיבה המתוכננת לערב. ב-9 בינואר (22 בינואר) 1918 פורסמה בעיתון פראבדה הודעה על פיזור האספה. ב-18 בינואר (31 בינואר) קיבלה הממשלה בראשות ולדימיר לנין החלטה להוציא אזכור האספה מכל החוקים ובאותו יום ועידה כלל-רוסית של הסובייטים אישרה את החלטות הממשלה הבולשביקים על פיזור האספה.

חברי האספה ניסו להתאסף באחד מבתי הספר של העיר אך לא היה ניתן לקיים ישיבה סדירה. הועלתה הצעה להעביר את הישיבות לקייב, אך לאור מצב הביטחוני בעיר הדבר לא היה מעשי. ראשי המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית התאספו והחליטו שלא ניתן להתנגד לפיזור בכוח צבאי מכיוון שמדובר בממשל מהפכני ויש להתנגד בצורה לא אלימה תוך ניסיון להחזיר את השליטה בסובייטים בבחירות שהיו צפויות להתקיים במהלך שנת 1918.

ויקטור צ'רנוב עבר לסמרה בה הוקם ועד תמיכה לאספה המכוננת שהיה המוסד השלטוני באזור. ועדות דומות הוקמו באופה ואומסק. באביב 1918 ועדות אלו התאגדו והקימו ממשל זמני באזור. ממשל זה פוזר על ידי אלכסנדר קולצ'ק.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא האספה המכוננת הרוסית בוויקישיתוף

• האספה המכוננת הרוסית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)