הארכידוכס קרל, דוכס טשן
הארכידוכס קרל לודוויג יוהאן יוזף לורנטיוס, דוכס טשן (בגרמנית: Carl Ludwig Johann Joseph Laurentius von Österreich, Herzog von Teschen; 5 בספטמבר 1771 פירנצה - 30 באפריל 1847 וינה) היה בנו השלישי של לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ואשתו האינפנטה מריה לואיסה, נסיכת ספרד, נכדה של מריה תרזה, ואחיו הצעיר של פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. נודע במיוחד בשל כך שהביס את נפוליאון בונפרטה בקרב אספרן-אסלינג, וכך הנחיל לנפוליאון את התבוסה הראשונה שלו מאז המצור על עכו.
 | |||||||||
| דיוקן של קרל דוכס טשן | |||||||||
| לידה |
5 בספטמבר 1771 פירנצה, הדוכסות הגדולה של טוסקנה .svg){kind=small} | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
30 באפריל 1847 (בגיל 75) וינה, האימפריה האוסטרית  | ||||||||
| שם מלא | קרל לודוויג יוהאן יוזף פון הבסבורג-לותרינגן | ||||||||
| שם לידה |
Carl Ludwig Johann Joseph Laurentius von Österreich pp  | ||||||||
| מדינה | האימפריה האוסטרית | ||||||||
| מקום קבורה |
הקריפטה הקיסרית | ||||||||
| בת זוג | הנרייטה, נסיכת נסאו-ויילבורג | ||||||||
| שושלת בית הבסבורג - לורן | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
ביוגרפיה עריכה
 | |
| הארכידוכס קרל, דוכס טשן, במהלך קרב אספרן אסלינג, שבו הביס את נפוליאון (21–22 במאי 1809) | |
| מקום קבורה |
הקריפטה הקיסרית |
|---|---|
| מדינה |
האימפריה האוסטרית |
| בן או בת זוג |
הנרייטה, נסיכת נסאו-ויילבורג (15 בספטמבר 1815–?) |
| צאצאים |
מריה תרזה, ארכידוכסית אוסטריה, Archduke Friedrich of Austria, Archduchess Maria Karoline of Austria, Archduke Wilhelm Franz of Austria, הארכידוכס אלברכט, דוכס טשן, קרל פרדיננד, ארכידוכס אוסטריה, Rudolf Franz Erzherzog von Österreich |
| השתייכות | הצבא האוסטרי |
| תקופת הפעילות | 1791–1815 (כ־24 שנים) |
| דרגה | גנרל-פלדמרשל |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד בכיר בצבא האוסטרי | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמות נפוליאון | |
| עיטורים | |
| |
| | |
ראשית חייו עריכה
קרל נולד ב-5 בספטמבר 1771 בעיר פירנצה כבנו השלישי של לאופולד הראשון, הדוכס הגדול של טוסקנה ולאשתו האינפנטה הספרדייה מריה לואיסה, נסיכת ספרד. אביו היה בנה השמיני של מריה תרזה ופרנץ הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ואמו הייתה בתו של קרלוס השלישי מלך ספרד. בזמן שנולד עוד שלטה סבתו אולם כעבור שמונה שנים נפטרה ובנה יוזף השני עלה לשלטון, אך נפטר כעבור עשר שנים בלבד, ומשום שהמועמד הבא בתור לכתר הארכידוכס קרל יוזף שנפטר כשטרם מלאו לו 16, הפך אביו לקיסר האימפריה הרומית הקדושה. אולם כעבור שנתיים נפטר גם הוא ואחיו הבכור פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה עלה לשלטון.
המלחמות הנפוליאוניות עריכה
לאחר הכישלון בקרב מרנגו, בו הביס נפוליאון בונפרטה כוח אוסטרי גדול בהרבה מזה שלו, חתמו האוסטרים על הסכם שלום. עם זאת, הם החלו להתכונן למלחמה הבאה. הקיסר הזעיק את אחיו הצעיר לבצע רפורמות בצבא. באותו זמן קרל היה המפקד האוסטרי המוכשר ביותר, אולם הוא נתקל בחומה בצורה של חדלי אישים שחששו ממנו, ואף ניסו להסית נגדו את הקיסר. קרל שבחן את הצבא הגיע למסקנה שהוא לא מוכן לקרב חדש והציע הסכם שלום ארוך טווח עם צרפת. אולם אז התערב ראש ממשלת בריטניה, ויליאם פיט הבן. בריטניה הייתה זקוקה לבעלות ברית רבות בשביל המלחמה הבאה שלה בצרפת וניסתה לדחוק את אוסטריה להכריז מלחמה. משגילו הבריטים שהבעיה העיקרית של האוסטרים היא הכסף העניקו לאוסטריה הלוואות נדיבות.
האוסטרים הניחו שהצרפתים יחזרו על הטקטיקה הטיפוסית שלהם - פלישה לאיטליה, ולכן הארכידוכס קרל נשלח לשם בעוד שעל הכוחות בגרמניה הופקד גנרל בינוני למדי בשם קרל מאק פון לייבריך. כוחותיו של ליבריך התבצרו באולם שבבוואריה שם חיכו לתגבורת רוסית בפיקודו של מיכאיל קוטוזוב.
ההתנהלות הצרפתית הייתה מתוכננת היטב. נפוליאון הניח שאם יושמד הצבא האוסטרי באולם לפני שיגיעו הרוסים יהיה הכוח הרוסי מחוסל. גנרל צרפתי בשם מסנה נשלח לאיטליה בראש גיס של 50,000 על מנת לעכב את הכוחות של קרל שמנו כ-100,000 חיילים. הוראותיו של מסנה היו פשוטות - לא לתת לקרל לצאת מאיטליה וכך לנתק את שני הכוחות האוסטרים.
בקרב אולם השמיד נפוליאון את מרבית הכוח של ליבריך - כעת הייתה הדרך פתוחה בפניו לווינה. 12,000 חייליו הנותרים של ליבריך נאלצו להמתין לתגבורת הרוסית הרחוקה. מששמע קרל על המצב הקשה הוא מיהר לעזוב את איטליה, אולם מסנה כפה עליו קרב קשה שהסתיים ללא הכרעה. קרל עשה מספר ניסיונות נוספים לצאת מאיטליה, אולם כולם נכשלו. מששמע קוטוזוב, מפקד הכוח הרוסי, שהצבא האוסטרי חדל למעשה מלהתקיים נסוג חזרה וחבר אל עיקר הצבא הרוסי. נפוליאון כבש את וינה אך עזבה, ויצא להדביק את הרוסים.
ב-1809 הצטרפה אוסטריה לקואליציה האנטי-צרפתית החמישית. האוסטרים תקפו את צרפת וניצחו בכמה קרבות קטנים מול גנרלים של נפוליאון, אולם אז חצה נפוליאון את הדנובה וכבש את הכפרים האוסטריים הקטנים אספרן ואסלינג. מטרתו הייתה לכבוש את הגשרים שעל הנהר וכך להעביר את שאר הצבא הצרפתי לכיבוש וינה. קרל הניח ל-27,000 צרפתים לעבור את הנהר ותכנן לקטוע אותם לאחר מכן. נפוליאון לא עמד בפיתוי והכניס את עצמו למלכודת - כאשר עברו הגדודים הראשונים התקיפו 95,000 החיילים האוסטרים את הכוח הקטן בהרבה ושחררו את הכפרים. לאחר מכן הם קטעו את המעבר הצרפתי וכבשו חזרה את הגשרים.
הניצחון הקטן הזה העלה את המורל בקרב האוסטרים, אך כבר ב-6 ביולי של אותה שנה נערך קרב ווגראם - הקרב הסתיים ללא הכרעה אולם האוסטרים ספגו אבדות כבדות ונאלצו לחתום על הסכם שנברון.
אחריתו עריכה
קרל פרש מן הצבא והעביר את הפיקוד ליוהאן הראשון יוזף, נסיך ליכטנשטיין, ובמהלך מלחמת הקואליציה האנטי-צרפתית השישית לא קיבל תפקיד, ואף מסר את תפקיד מפקד הצבא בבוהמיה לקרל פיליפ, נסיך שוורצנברג.
ב-17 בספטמבר 1815 התחתן קרל עם הנרייטה, נסיכת נסאו-ויילבורג, בתם של פרידריך וילהלם, נסיך נסאו-ויילבורג ולואיזה איזבלה, רוזנת העיר קירכברג, וב-30 באפריל 1847 מת קרל בווינה ונקבר בקריפטה הקיסרית.
משפחתו עריכה
בשנת 1815 התחתן קרל עם הנרייטה, נסיכת נסאו-ויילבורג, בתם של פרידריך וילהלם, נסיך נסאו-ויילבורג ולואיזה איזבלה, רוזנת העיר קירכברג, ממנה נולדו לו 7 ילדים:
- מריה תרזה, ארכידוכסית אוסטריה (1816–1867)
- הארכידוכס אלברכט, דוכס טשן (1817–1895)
- קרל פרדיננד, ארכידוכס אוסטריה (1818–1874)
- פרדיננד פרידריך, ארכידוכס אוסטריה (1821–1847)
- רודולף, ארכידוכס אוסטריה (1822)
- מריה קרולינה, ארכידוכסית אוסטריה (1825–1915)
- וילהלם, ארכידוכס אוסטריה (1827–1894)
אילן יוחסין עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- הארכידוכס קרל, דוכס טשן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- הארכידוכס קרל, דוכס טשן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קרל (1771-1847), ארכידוכס של אוסטריה, דף שער בספרייה הלאומית
