פתיחת התפריט הראשי

הבמה בעין חרוד

הבמה בעין חרוד

בנין הבמה הנמצא בקיבוץ עין חרוד מאוחד, באזור גבעת קומי, שימש כבמת תיאטרון בין השנים 1934–1938.

רעיון ההקמהעריכה

 בניין הבמה בקיבוץ עין חרוד הוקם בשנים 19341938. במקור, תכננו לבנות במקום בניני ציבור שישרתו את חברי קיבוצי האזור, במטרה לשמר את הרוח השיתופית והאווירה הקיבוצית ששרתה, כביכול, על אזור הקמתו של קיבוץ עין חרוד - זאור "גבעת קומי".[1] לאחר מכן, מרגוט קלאוזנר ויהושע  ברנדשטטר, מחלוצי התיאטרון הישראלי וממקימי תיאטרון "הבימה" ו"אולפני ההסרטה הרצליה", הגו את הרעיון להקמת במה משותפת במקום. היה זה במסגרת ניסיון "להביא את התרבות העברית אל החלוצים – בביתם".[2]

חברי הקיבוצים בעמק חרוד אימצו בחום את רעיון ההקמה של הבמה. הם שכרו את האדריכל הנודע אריה שרון, והתכנון היה הקמת מבנה גבוה כדי לנצל את התנאים של מעלה הגבעה, הן מבחינה אקוסטית והן לצורך הגנה על המרחב.[2]

התוכנית שהתקבלה הייתה הקמת מבנה שגובהו 14 מטר, ולו פתח רחב בקיר הפונה אל מעלה הגבעה. בפתח תוכננה במת עץ גדולה, כדי שהקהל הרב ינצל את מזג האוויר הנוח של העמק וישב תחת כיפת השמיים. לאחר אישור התוכניות החלו הקיבוצים לאסוף כספים ממקורות שונים, על מנת לממשן ולהקים במה משותפת לכל תושבי האזור.[2]

איסוף הכספים ובניית הבמהעריכה

באוגוסט 1932 מסר החבר אהרון ציזלינג לאספת חברי עין חרוד, כי עלות הקמת הבמה עומדת על כ-750 לירות א"י. לפי הצעתו, המימון היה אמור להגיע באופן הבא: 150 לירות מגוף בשם "קרן הבמות", 200 לירות נוספות מהלוואה, 159 לירות כתרומה מסוחרי הכפר הערבי הסמוך "נוריס" (אנ') (כיום - היישוב נורית), אתם היו הקיבוצים בקשרי מסחר, ושאר המימון - מעבודת חברים.[2]

הבנייה החלה בשנת 1934 והסתיימה בשנת 1938. המבנה הענק תוכנן כך שהחלל הגבוה משמש כאפקט הגברה, והוא ניצב בקדמת עין חרוד, בולט לעיני כל מי שעברו בדרך הראשית של העמק. בחזית המבנה היה פתח רחב, ששימש ליציאת השחקנים אל בימת העץ. מול החזית נבנו בשיפוע ספסלים מעץ, שלאחר מכן חודשו ונבנו כספסלי בטון.[2]

חניכת הבמהעריכה

הצגת התיאטרון הראשונה התקיימה במקום ב-1938, ובה הועלה המחזה "האנוסים" בהפקה של תיאטרון "הבימה". בהצגה השתתפו גדולי השחקנים של אותה העת, ובהם חנה רובינא ויהושע ברטנוב. האולם החל להתמלא כבר בשעות הצהריים, ולפי עדויות של אנשי הקיבוצים שהתאספו במקום התחושה הייתה כחג, הקהל התנהג בכבוד ובשקט, והיה מגוון מבחינת גילאים. בתום ההצגה נערכה מסיבה על הבמה לכבוד חברי הבימה, עם כיבוד. ובנוסף כמה אמנים כמו ברטנוב וחנה רובינא עלו לבמה להקריא ולשיר שירים יחד עם הקהל.[2]

שימושים נוספים של המבנהעריכה

בנוסף לשימוש המבנה כבמת תיאטרון, שימשה הבמה גם למגוריהם של כמה אנשים.

מתחת לבמה היו חדרים שבהם התגוררו אנשי פלוגות הלילה המיוחדות וגם כמה מאנשי הקורס הראשון של מפקדי ארגון "ההגנה".[2]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ארכיון עין חרוד
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 יריב פלג, "הבמה" בעין חרוד: מתיאטרון תוסס למבנה נטוש, my net, ‏22\5\17