הדיוויזיה ה-94 (ארצות הברית)
הדיוויזיה ה-94 הייתה דיוויזיה של צבא ארצות הברית שהשתתפה במלחמת העולם השנייה.
 | |
| תג הכתף של הדיוויזיה | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית |
| שיוך |
 צבא ארצות הברית |
| סוג | דיוויזיה |
| בסיס האם |
פורט-לי  |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות |
1918 1921 1956 – 1918 1946 כיום |
| מלחמות | מלחמת העולם השנייה |
  | |
היסטוריה
עריכהמלחמת העולם הראשונה
עריכההדיוויזיה ה-94 הוקמה ב-1918 ונועדה לקום עם חיילים דוברי ספרדית שגויסו מפוארטו ריקו. הצבא מצא שחסרים לו מספיק מדריכים דוברי ספרדית כדי להכשיר גברים ליחידות התמיכה והשירות של הדיוויזיה, ולכן הוסכם ליצור אותה כדיוויזיה "על הנייר" המורכבת רק מארבעה רגימנטים של חי"ר, כמו הדיוויזיה ה-93. לרגימנטים הרגלים הוקצו מספרים 373–376, שהיו משויכים לדיוויזיה ה-94 של הצבא הלאומי. רגימנטים הרגלים ה-373 וה-374 אורגנו עם פוארטו-ריקנים היספנים, בעוד שרגימנט הרגלים ה-375 אורגן עם אפרו-פוארטו-ריקנים. רגימנט הרגלים ה-376 מעולם לא אורגן. עם סיום מלחמת העולם הראשונה, היחידות פורקו במחנה לאס קאסאס, פוארטו ריקו.
בין המלחמות
עריכההדיוויזיה ה-94 הוקמה מחדש במילואים המאורגנים ב-24 ביוני 1921, הוקצתה לאזור הקורפוס הראשון, והוקצתה לקורפוס ה-11. הדיוויזיה הוקצתה למדינת מסצ'וסטס כאזור הבית שלה. בניגוד ליחידות הסדירות והמשמר במרחב הקורפוס הראשון, הדיוויזיה ה-94 לא השתתפה בתמרוני מרחב הקורפוס הראשון השונים ובתמרוני הארמייה הראשונה של 1935, 1939 ו-1940 כיחידה מאורגנת בשל מחסור בכוח אדם וציוד מגויסים. במקום זאת, שובצו הקצינים וכמה חיילי מילואים מגויסים ליחידות הסדירות והמשמר כדי למלא משבצות פנויות ולהעלות את היחידות לכוחות שלום מלאים לתרגילים. בנוסף, חלק מהקצינים מונו כשופטים או כאנשי תמיכה.
מלחמת העולם השנייה
עריכהב-15 בספטמבר 1942, הדיוויזיה גויסה לשירות צבאי פעיל ואורגנה מחדש בפורט קאסטר, מישיגן, כאשר מייג'ור גנרל הארי ג'. מלוני מונה למפקד הדיוויזיה. חטיבות הרגלים ה-187 וה-188 פורקו כחלק מביטול החטיבות בצבא. במקום זאת, הדיוויזיה הוקמה משלושה רגימנטים חי"ר, ה-301, ה-302 וה-376. הדיוויזיה קיבלה גם תג שרוול כתף. במהלך השנתיים הבאות, הדיוויזיה קיבלה הכשרה מקיפה במקומות ברחבי ארצות הברית.
ב-6 באוגוסט 1944 נשלחה הדיוויזיה מעבר לים, ולאחר שהות קצרה באנגליה, הדיוויזיה ה-94 נחתה בחוף יוטה, צרפת ב-8 בספטמבר 1944, ועברה לברטאן כדי להחליף את דיוויזיית השריון ה-6 ולקחת אחריות על המצור של כ-60,000 חיילים גרמנים הנצורים בחיל המצב שלהם בנמלי התעלה של לוריאן וסן-נאזר. הדיוויזיה ה-94 גרמה לאויב יותר מ-2,700 הרוגים ולקחה 566 שבויים לפני שהוחלפה על ידי דיוויזיית הרגלים ה-66 ביום השנה החדשה 1945.
כחלק מהארמייה השלישית של גנרל ג'ורג' פטון, דיוויזיית הרגלים ה-94 נעה מזרחה, והחליפה את דיוויזיית הרגלים ה-90 ב-7 בינואר 1945, תוך שהיא תפסה עמדות במשולש סאר - מוזל מדרום לווסרביליג, מול קו זיגפריד. הדיוויזיה ה-94 עברה להתקפה, ב-14 בינואר, וכבשה את טטינגן ובוצדורף באותו יום. למחרת, אזור נניג - ברג - וייס נכבש מידי האויב, בעקבות התקפות נגד קשות, ובנניג העניקו הגרמנים לדיוויזיה את כינויה "הקצבים של רוזוולט" בשל כמות ההרוגים הרבה שהרגו חיילי הדיוויזיה. בוצדורף, ברג ורוב נניג החליפו ידיים מספר פעמים לפני שהושגו לבסוף. ב-20 בינואר, התקפה גדודית לא מוצלחת נגד אורשולץ, הביאה לאובדן של רוב שתי הפלוגות. בתחילת פברואר, הדיוויזיה כבשה את קמפולץ וודס ותפסה את זינץ. ב-19 בפברואר 1945, בתמיכת ארטילריה כבדה ובסיוע אווירי, פתחה הדיוויזיה במתקפה בקנה מידה מלא עם כל שלושת הרגימנטים, תוך הסתערות על מרומי רכס מונזיגן, כדי לפרוץ את הגנות קו המעבר של קו זיגפריד ולפנות את כביש ברג-מונצינגן.
בהמשך, דיוויזיית הרגלים ה-94 והדיוויזיה המשוריינת ה-10 אבטחו את האזור מאורשולץ וזארבורג עד למפגש הנהרות סאר ומוזל עד ה-21 בפברואר 1945. באייל, גנרל פטון הורה לכוחות לחצות את הסאר מיד, בניגוד לעצתם של רבים מהקצינים שלו. בפיקודו של לוטננט קולונל ויליאם א. מקנולטי, גדוד 3 של רגימנט הרגלים ה-301, הדיוויזיה ה-94 חצה את הסאר הקפוא ב-23 בפברואר 1945.
למרות סיור ההכנה של לוטננט קולונל מקנולטי עצמו בהיעדר מודיעין הולם אחר שבוצע תוך סיכון אישי ניכר, אבדו אנשים וציוד רבים במהלך מעבר הסאר. שניים משלושת אתרי המעברים ננטשו בסופו של דבר עקב ירי ארטילריה ומקלעים גרמניים כבדים ומדויקים. לאחר הקמת ראש גשר בסריג, הורחק רגימנט הרגלים ה-376 כדי לסייע לדיוויזיית השריון ה-10 בכיבוש טריר. עד 2 במרץ 1945, הדיוויזיה השתרעה על חזית של 10 מייל, מגבעת הוקר על הסאר דרך זרף, ולמפדן לאולמות. מתקפה גרמנית כבדה ליד למפאדן השיגה חדירה, אך הקו הוחזר לקדמותו תוך זמן קצר, וב-13 במרץ, בראשות הקורפוס ה-20, פרצה הדיוויזיה מראש הגשר של נהר רוור, וב-21 במרץ הגיעה הדיוויזיה לנהר הריין, שם נלחמה בקרב על לודוויגסהפן. לודוויגסהפן נכבשה ב-24 במרץ, בשיתוף עם פיקוד קרבי A של דיוויזיית השריון ה-12.
לאחר מכן עברה הדיוויזיה ברכבת ובכלי רכב לקרבת קרפלד, גרמניה, והחליפה את דיוויזיית הרגלים ה-102 ב-3 באפריל ולקחה על עצמה את האחריות לבלימה את הצד המערבי של כיס הרוהר מעמדות לאורך הריין. עם צמצום הכיס באמצע אפריל, הוטלו על הדיוויזיה תפקידי ממשל צבאי, תחילה באזור קרפלד ואחר כך באזורי דיסלדורף.
עד אמצע אפריל החליפה הדיוויזיה את הדיוויזיה המוטסת ה-101 ולקחה על עצמה את תפקידי הממשל הצבאי, תחילה בסביבת קרפלד ומאוחר יותר סביב דיסלדורף. בשלב זה הסתיימו פעולות האיבה ב-7 במאי 1945. מאמצע יוני ועד סוף נובמבר שירתה הדיוויזיה את הממשל הצבאי בצ'כוסלובקיה.
במהלך המלחמה ספגה הדיוויזיה 6,533 נפגעים, מתוכם 1,009 הרוגים, 4,789 פצועים, 116 נעדרים ו-619 שבויים. דיוויזיית הרגלים ה-94 הושבתה במחנה קילמר, ניו ג'רזי ב-9 בפברואר 1946.
המלחמה הקרה
עריכההדיוויזיה הופעלה מחדש במילואים של צבא ארצות הברית בשנת 1956. ב-14 במאי באותה שנה, בוטל סמל שרוולי הכתף "9/4", וסמל שרוולי הכתף הפוארטו-ריקני לשעבר (עם שינוי קל בעיצוב) הוחזר לתוקף. הדיוויזיה הוגדרה מחדש כמפקדת הפיקוד ה-94 (דיוויונית) ב-16 באוקטובר 1963, והושבתה ב-1967 כחלק מהפשרה בין שר ההגנה האמריקני רוברט ס. מקנמארה שרצה למזג את המילואים של הצבא לתוך המשמר הלאומי של הצבא לבין הקונגרס של ארצות הברית שרצה לשמור על העתודה של הצבא כפי שהיה קיים אז. על פי תוכנית הפשרה, כל הדיוויזיות הקרביות ורוב הדיוויזיות הקרביות הנפרדות של המילואים הושבתו עם גידול מקביל במשמר הלאומי; במקביל, הוקצו מחדש במילואים יחידות תמיכה קרבית ושירות קרבי לא דיוויזיוניות. כוחות של המפקדה נשלחו להשתתף במלחמת וייטנאם, ובקיץ 1987 המפקדה השתתפה בתרגיל של נאט"ו כדי לדמות את ההגנה של איסלנד מפני כוחות ברית ורשה. בשנת 1988 כוח הנדסה של המפקדה נשלח להונדורס לסלילת דרכים במקומות קשים למעבר. במהלך מלחמת המפרץ 1,000 מחיילי המפקדה נשלחו לאזור המפרץ הפרסי לתמיכה בכוחות הלוחמים.
כיום
עריכהבאוגוסט 2003 הוגדרה המפקדה כ"פיקוד המוכנות האזורי ה-94", אשר פרס 20 יחידות ולמעלה מ-2,500 חיילים במהלך המלחמה בטרור. ב-17 באוקטובר 2009 הוגדר הפיקוד כ"דיוויזיית האימונים ה-94", אשר שוכנת בפורט גרג-אדמס, וירג'יניה וכפופה לפיקוד האימונים ה-80.
