הדפוס העברי הקדום ברומא

בשנות ה־70 של המאה ה־15, נדפסו תשעה ספרי־ערש (אינקונבולים) עבריים ברומא, שהשתייכה אז למדינת האפיפיור. הספרים הודפסו ללא עמוד שער וציון מקום או שנת ההדפסה, ורק בשניים מהם נזכרו שמות המדפיסים. מקובל לציין ספרים אלו כראשית הדפוס העברי.

תשעת הספרים הם: 1. ספר השרשים (חלקו השני של ספר מכלול לרד"ק); 2. פירוש הרלב"ג לדניאל; 3. פירוש הרמב"ן לתורה; 4. ספר הערוך לרבי נתן בן יחיאל; 5. תשובות הרשב"א; 6. פירוש רש"י לתורה; 7. ספר מצוות גדול (סמ"ג) לרבי משה מקוצי; 8. מורה הנבוכים לרמב"ם; 9. משנה תורה לרמב"ם.

תולדות המחקר עריכה

”נעתק על־ידי עובדיה ומנשה ובנימן מרומא” – קולופון לפירוש הרמב"ן לתורה, רומא, ר"ל לערך, בסוף הפירוש לספר שמות

”ותכל מלאכת עבודת הקדש ... על ידי המחוקקים שלמה בר' יהודה ועובדיה בר' משה” – קולופון ל"משנה תורה", חלק ראשון, רומא, רל"ד לערך

הספרים נדפסו ללא עמוד שער וציון מקום או שנת ההדפסה. הם נרשמו על ידי דה־רוסי (אנ') בציון התאריך: "לפני 1480 [ה'ר"מ]", ובעקבותיו הלכו שטיינשניידר ומרבית הביבליוגרפים הראשונים^[1]. דוד סימונסן גילה לראשונה פסק דין של ר' משה פרובינצאלי, שנדפס ב־1566, ובו הוזכרו תשובות הרשב"א מדפוס זה כ"תשובותיו הנדפסות ברומי"^[2]^[3]^[1]^[4]. חיזוק לכך ניתן מהקולופון שנדפס בפירוש הרמב"ן לתורה בסוף ספר שמות: "נעתק על־ידי עובדיה ומנשה ובנימִן מרומא" (אם כי ניתן לפרש שרק מוצא המדפיסים מרומא)^[5]^[4]. מכיוון שהאותיות של תשעת הספרים נראו בעיני הביבליוגרפים זהות או דומות מבחינה טיפוגרפית, קיבלו רובם את הדעה שכולם נדפסו ברומא^[6]^[1]. דניאל חוולסון הוכיח את הזהות ביניהם אף מסימני־המים הדומים בספרים אלו^[7].

משה מרקס^[8], שהשווה בין האינקונבולים העבריים לאינקונבולים הלועזיים, גילה דמיון טיפוגרפי בולט בין ספרים אלו לספרים שנדפסו בבתי־הדפוס הנוצריים C. Sweynheym & A. Pannartz (אנ') ואולריך האן (Ulrich Han), שפעלו ברומא בשנים 1468–1473, והאחרון מספר שנים נוספות. הסְדָר הרחב של עמודי הפוליו – המופיע בפירוש הרמב"ן, ספר הערוך וספר השרשים – מיוחד למדפיסים אלו^[9], וכך גם הנוהג החריג של הוספת דפים חלקים בראש הספר או גם בסופו, כפי שנעשה באינקונבולים העבריים המדוברים, היה נהוג בבתי דפוס אלו בשנים 1469–1473^[10].

זמן ההדפסה עריכה

מרקס חילק את הספרים לשלוש תקופות הדפסה, בהתאם לצורת האותיות הקטנות^[11]:

1469–1472 (רכ"ט–רל"ב): פירוש הרמב"ן, ספר הערוך, פירוש רש"י ופירוש הרלב"ג.
1471–1473 (רל"א–רל"ג): ספר השורשים ותשובות הרשב"א.
1473–1475 (רל"ג–רל"ה): סמ"ג ומורה הנבוכים.

לאחר השוואת האותיות הגדולות המופיעות בספרים, חלקו על מרקס א.ק. אופנברג^[12] ופרץ תשבי: לדעת אופנברג, שמונת הספרים שייכים לחטיבה אחת שנדפסה ברומא בשנים 1469–1473 על ידי עובדיה, מנשה ובנימין. לעומתו, תשבי סבר שיש לחלק לשתי חטיבות: אחת שנדפסה בשנים 1469–1473 על ידי עובדיה ושותפיו, ובהם כלולים שתי התקופות הראשונות בחלוקתו של מרקס; והשנייה שנדפסה בשנים 1473–1475, על ידי מדפיסים אנונימיים^[13].

שמונה ספרים אלו נדפסו בכתב מרובע אשכנזי. לעומתם, "משנה תורה" נדפס ב"טיפוס מעין ספרדי", ומהווה חטיבה עצמאית^[11], שנדפסה על ידי "המחוקקים שלמה בר' יהודה ועובדיה בר' משה". לדעת תשבי, ספר זה נדפס בין השנים 1473–1475, והוא מניח ש"עובדיה בר' משה" לא זהה לעובדיה שהשתייך למדפיסי הקבוצה הראשונה^[14]

מערערים עריכה

לצד מרבית הביבליוגרפים שקיבלו את הטענה שספרים אלו נדפסו ברומא, היו גם כאלו שערעו על חלק או כל הטענות. הראשון היה זיגמונד זליגמן (גר'), שבשל בלבול בין דברי המחבר לדברי המדפיסים, טען שספר השורשים נדפס בנאפולי; לאחריו י"ל טייכר^[15], שפירש את המילים (המתייחסות לתשובות הרשב"א) "הנדפסות ברומי סי' שצ"ו" כ'נדפסות בראש סימן שצ"ו'; ומאוחר יותר דניאל ניסים, שטען אף הוא שהספרים נדפסו בנאפולי^[16].

לקריאה נוספת עריכה

שלמה זלמן הבלין, תשובות שאלות להרשב"א: דפוס ראשון, רומא ר"ל לערך, דברי מבוא, ירושלים: הוצאת בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, תשל"ז, באתר אוצר החכמה
פרץ תשבי, דפוסי־ערש (אינקונבולים) עבריים (א): רומא, קרית ספר נח, ד (תשמ"ג), עמ' 815–846
אלעזר הורביץ (אנ'), פרק רביעי: לשאלת זמנו ומקומו של "משנה תורה" המיוחס לדפוס רומי, משנה תורה ... שרידים ... ממהדורות של דפוסי ספרד, מבוא, ניו־יורק: מכון גניזת קהיר / ישיבה אוניברסיטה, תשמ"ה, עמ' 45–52, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)

קישורים חיצוניים עריכה

תשעת הספרים בקטלוג הספרייה הלאומית עריכה

רבי דוד קמחי (רד"ק), ספר השרשים, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
רבי לוי בן גרשם (רלב"ג), פירוש דניאל, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
רבי משה בן נחמן (רמב"ן), פירושי התורה, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
רבי נתן בן יחיאל, ספר הערוך, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
רבי שלמה בן אברהם בן אדרת (רשב"א), תשובות שאלות, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
רבי שלמה יצחקי (רש"י), פירוש על התורה, בקטלוג הספרייה הלאומית
רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
רבי משה בן מיימון (רמב"ם), מורה הנבוכים, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
רבי משה בן מיימון (רמב"ם), משנה תורה, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית

הערות שוליים עריכה

^ ¹ ² ³ תשבי, עמ' 815.
^ הצעה על אודות הגט, ונציה, שכ"ו, דף י"ו, עמוד ב'.
^ הבלין, עמ' יח.
^ ¹ ² הורביץ, עמ' 45.
^ תשבי, עמ' 815, ובהע' 2. וראו גם: הבלין, עמ' יח, הע' 27.
^ הבלין, עמ' יח–יט.
^ דניאל חוולסון, ראשית מעשה הדפוס בישראל (תרגם: משה אלעזר אייזנשטדט), ווארשא: לעווינסקי, תרנ"ז, עמ' 31. מוזכר אצל: תשבי, עמ' 815, הע' 3.
^ ‏משה מרקס‏ (Q94779962).
^ תשבי, עמ' 815.
^ מרכס עצמו סבר שהוספה זו נעשתה רק בחלק מהספרים, אך לדברי מלאכי בית־אריה, ותשבי בעקבותיו, הנוהג מופיע בכל הספרים המיוחסים לדפוס רומא. ראו: תשבי, עמ' 815–816; 832.
^ ¹ ² תשבי, עמ' 816.
^ ‏A. K. Offenberg‏ (Q112506711).
^ תשבי, עמ' 816–817.
^ תשבי, עמ' 817.
^ ‏Jacob Teicher‏ (Q89026300).
^ תשבי, עמ' 817–818.

[תש815-1] ¹ ² ³ תשבי, עמ' 815.

[2] הצעה על אודות הגט, ונציה, שכ"ו, דף י"ו, עמוד ב'.

[3] הבלין, עמ' יח.

[הור45-4] ¹ ² הורביץ, עמ' 45.

[5] תשבי, עמ' 815, ובהע' 2. וראו גם: הבלין, עמ' יח, הע' 27.

[6] הבלין, עמ' יח–יט.

[7] דניאל חוולסון, ראשית מעשה הדפוס בישראל (תרגם: משה אלעזר אייזנשטדט), ווארשא: לעווינסקי, תרנ"ז, עמ' 31. מוזכר אצל: תשבי, עמ' 815, הע' 3.

[8] ‏משה מרקס‏ (Q94779962).

[9] תשבי, עמ' 815.

[10] מרכס עצמו סבר שהוספה זו נעשתה רק בחלק מהספרים, אך לדברי מלאכי בית־אריה, ותשבי בעקבותיו, הנוהג מופיע בכל הספרים המיוחסים לדפוס רומא. ראו: תשבי, עמ' 815–816; 832.

[תשבי816-11] ¹ ² תשבי, עמ' 816.

[12] ‏A. K. Offenberg‏ (Q112506711).

[13] תשבי, עמ' 816–817.

[14] תשבי, עמ' 817.

[15] ‏Jacob Teicher‏ (Q89026300).

[16] תשבי, עמ' 817–818.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]